אבני האפוד רצו

הלזו לא נתקנה לשטר כתובה ואחד מהטעמים שכתב בעבור דהיא נחתמת ע"י הב"ד וכמ"ש אני עני זה כמה שנים בפסק הנדפס בס' יאודה יעלה חא"הע סי' י"ב מ"מ כבר כתבתי שם במפתחות דקל"א ע"א משם תרין סהדי קשוט ה' מוהרש"א בע"ס כרם שלמה והרב"ד ה"ד המחז"א בדט"ו ע"א שכתבו דאף בכתובה איתיה להסכמה הלזו יעו"ש ובס' ב"ד ח"המ סי' ט' וזכורני שראיתי בפוס' ושהסכמה זו קבלוה גם בעיר אזמיר וקושטא רבתי וירוש וכעת איני פנוי לחפש אחריהם. קושטא קאי דבכתובה הישנה מעיר פיליבי אשר שלחו למראה עיני לא ראיתי שהחתן חתום בה וגם פה סופיאה יע"א לא היו נוהגין לחתם החתן וכמו שכן ראיתי בכמה כתובות ובפרט בכתובה מש' התקפ"ד שבאה לידי שאינו חתום החתן רק העדים וכשבאתי הנה בש' התרנ"ט ונתקבלתי לעמד לשרת ברא'בד אחר זמן מועט אנכי תקנתי דיחתום החתן על הכתובה בראותי כמה שטרות ישנים שבאו לידי שהיה חתום בהן המתחייב ומה גם עתה דהולכים לדון לפני הערכאות ובנקל יוכל להפטר באמרו אנכי לא חתמתי וכמו שאירע בימינו. מ"מ כל כה"ג דרו"מ עמדו ותקנו שיחתום החתן בהתקשרות הזיווג אם אינו חותם גם בחייובים האלה אז יוכל לומר כי הוא לא נתחייב. ואחשבה לתקן בכה"ג דבהתקשרות הזיווג אשר החתן הוא המדבר יכתב ג"ך בז"הל ונתחייבתי בחגומ"ך וקבלתי עלי להתנהג ככל מנהגי והסכמות רבני העיר בענייני כתובה שבין איש לאשתו הבאים בדף השני, ויחתום למטה וגם העדים יחתמו שם. ובדף הב' יכתבו מנהגי העיר בלי שום חתימת בע"ד ואף בלתי שום חתימת עדים יכול להיות כי המנהגים כתובים שם רק להודיע מה המה המנהגים ובכן נקיים אנחנו מכל הפקפוקים, ובזה יכול לטרוף גם ממשעבדי ואע"פ שאינו כתוב בנוסח עדים וכאשר כתב מרן בש"ע סי' ס"ט ס"ג דכתב ידו שהחתים עדים אחר חתימתו לא לקיים החתימה אלא לקיים הענין אינו נאמן לומר פרעתי והן הנה דברי רי"ו כי הובאו ב"י וכתב שכ"ד הרמב"ם והר"אש וכמעט שאין חולק ע"ז ופירש הסמ"ע בסקט"ו דאע"ג דכתוב לשון השטר בנוסח מודה אני והש"ך בסק"ך כתב דמבואר בב"י וברמב"ם דגובה ממשעבדי וכ"כ הכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ה יעו"ש וז"ל הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ש"א ובשטרות ובכתובות ובשטרי מכירה לשון השטרות הן דברי העדים כאלו באו להעיד בב"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ועדים החתו' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ע"כ כותבים אמר לנא פ' או זכרון דברים שהיו בפנינו וכו' ובגיטין הן דברי הבעל שבקית ותרוכית שהבעל צריך לגרש בעצמו ולא ע"י שליח וכו' והנוצרים בשטרותיהם הם כותבין לשון הלוה או המוכר אני פ' לויתי או מכרתי שהערכי הוא חותם בסוף וה"ה בשטרות שלנו אם כתב הלוה אני פ' לויתי וחתמו העדים במצותו יש לדון לו דין מלוה בשטר כי כן כתבו הגאונים והישמעלים אינם כותבים שטרותיהם אלא בשם הלוה או המוכר ולא בשם העדים אלא פ' העיד על עצמו ואמר לעדים ואח"ך חותמין העדים וזה אין לו שורש וכו' ע"כ. אולם אנכי הרואה דאכתי לא איפרק מחולשא, חדא דהמט"ש בסקל"ב הביא לנו משם מוהר"חש בס' תו"ח ח"א סי' א' דצריך שיהא כתוב בשטר שחתמו בציווי הלוה וכל שאינו כתוב כן מצי המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דבכתוב בסתם אין לו דין שטר עי"ש, גם מוהריק"ש בתשו' סי' ל"ב כתב משם הרדב"ז שפסק דאפי' כתבו אנו מעידים אין לו דין שטר רק אם כתבו אנו עדים הח"מ ר"ל שהם עדים כדין שהעידם על עצמו ויש לו דין שטר. זאת שנית דדין זה פסקו מרן עוד הפעם לעיל בסי' מ' ס"ב וז"ל שם לוה שכתב בכת"י והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר ונחלקו שם תרי כהני דהסמ"ע בסק"ד כתב דפירוש והעיד בו עדים היינו שחותמין בו והעידו על כת"י ונתנו למלוה שלא בפני עדים והש"ך סק"ח כתב להיפך שהעיד עדים על גוף הענין לא לקיים החתימה וכמ"ש בסי' ס"ט, וה' חות יאיר בסי' ע"ח ה"ד הפ"ת בסק"ד כתב דל"פ ור"ל דתרתי בעינן כדי שיהא לו דין שטר דהיינו שיעידו על גוף הענין ועל חתי' ידו ע"ש, וכ"ן דעת הרשב"ץ שם שכתב דמה שכותבין בכתובה וכך אמר לנא החתן הנז'. שטר כתובה ותוס' הנז' קבלית עלי וכו' היינו טעמא שאינן רשאין לחתם עד שיאמר להם חתומו וכו' י"ש מבואר דעתו דצריך שיהא מפורש בתוך השטר דהוא צוה אותם לחתם, וכן מבואר מהדברים שהעתקנו בשמו לעיל וחתמו העדים במצותו, נמצא דגם דרך זו אינה סלולה אלא צריך שתהיה בנוסח שתקנו הראשונים בלשון עדים אין נגרע דבר (ואחז"ר כשבא לידי ס' שבט בנימן ראיתי לו בסי' קכ"ט דמר בריה האריך בזה והעלה הדבר במחלוקת יש"ב). עתה אקום על אודות המאתיים זוז אשר כתבו מעלתם שהם ג' מאות דכראמאס כסף צרוף ואגמרוה בדדמי ממ"ש הערוך בע' זוז כי זוז ודינר אחד הוא וכבר כתב הרב"ד בסוף חא"ח כי הדינר הוא דראמה וחצי וכאשר בא במכתבם תמהתי מראות דהוצרכו ללמד דבר זה בעקיפין וממרחק הביאו לחמם באשר הוא מפורש במקור הדין ברמב"ם פיו"ד מה' אישות דין ח' ובטור וב"י א"הע סי' ס"ו וכמו שיראה הרואה, אך דא עקא במה שהחליטו הדבר דהמאתן זוזי ג' מאות דראם כסף ולדידי צריכא רבא דהנה ידוע מחלוקותן של ראשונים והובא בטור וב"י שם על מאתן זוזי אם הם כסף מדינה או כסף צורי