אבני האפוד רצד

העד ראה ויתר למסר באומד דעתו דאין נקרא מסירה רק לאנס המוסר גוף ולא המוסר ממון וה"ן נ"ד דבהרבה מקומות חזינן וכו'. ולזה כתב דאין בכחו להתיר וראוי לקבל גט עי"ד דכוותא אנא דאמרי בנ"ד דכיון דרבים מבני עמנו השרים והסגנים ראשי העיר טוביה ומנהיגיה הולכים אל חנוייותיהם ביום השבת ועינינו רואות וכלות אוי לנו ה' הטוב יכפר בעדנו א"כ שאר אנשי העיר נגררים אחריהם ונעשה להם כהיתר בדבר שגוף הישראלי תלוי בו ולכן אין להקל להתירה בלא גט. חדא ועוד קאמינא דהמעיין בדברי מרן בח"המ סי' ל"ד סכ"ד שהם דברי הרמב"ם פי"ב מה"ני והביאם הטור יראה דג' תנאים בעינן לשיהיה פסול לעדות א' שידע שהמעשה הוא אסור כגון קושר או מתיר בשבת ב' שידע שהיום הוא שבת ג' שידע שהעושה דבר זה פסול לעדות וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק נ"ז ע"ש ואע"ג דמרן ז"ל שם נקט להך תנאי ג' במשחק בקוביא ומוכס ואי איתא לדברי הסמ"ע לפלוג ולתני במאי דקאי עד השתא בחילול שבת גופיה. איפשר לומר דבזמן הראשונים הרמב"ם והטוש"ע הוה ידיע לכ"ע דהמחלל שבת הוא פסול לעדות לכן נקט בגוונא אחריתי, אכן בזמננו זה הוא פשוט דלעיני כל העם המחלל שבת עם שגדול עונו מנשא מ"מ לדעתם לא יפסל משום זה לעדות דהא חזינן כמה מחללי שבתות כי הם אנשי אמונה במשאם ומתנם ובדבורם ועל שום מה יפסלו והם לא ידעו כי זוהיא גז"הכ דאל תשת רשע עד, ואם כנים אנחנו בהשערות האלה דתא נפקת דהעדים דנ"ד עם שהם מגולחי זקן והם פותחים חנוייותיהם ביום השבת ומחללים אותו עכ"ז כיון שאינם יודעים שעי"ז הם פסולים לעדות אינם נפסלים והמקדש בפניהם הוו קידושין וצריכה גט. וכמ"ש להדייא הגאון הרע"קא ז"ל לענין השחתת זקן. וכי תאמר בלבבך אילו היה הדבר הזה בדיני ממונות היכול נוכל לחייב את הנתבע שישלמו ממון על פי העדוייות מאנשים כאלה? הא ודאי דלא דהא חזקת ממון היא אמתני ותקיפא ומה שאנחנו מוציאין ממון עפ"י עדים היינו משום דחזקת כשרות דהגוף אלימא וא"כ במה כחינו יפה להוציא ממון מתחת יד המוחזק בחזקת כשרות הרעועה ובחילוקים כאלה העומדים על חוט השערה, ואם אמת היה הדבר הזה גם אתה תדין לנ"ד דהאשה הזו בחזקת פנויה היא ואינה נאסרת רק ע"פ ב' עדים האלו הלא היא תשיב אמריה דלפי הדין הם פסולין ואינה יוצאה מחזקתה חזקת פנויה, וכמו שכן מצאתי להרשב"א בתשו' הביאה הרב"י בסו"שי מ"ב שכ"כ להדייא וז"ל ואע"ג דהתם ל"א אלא דלא מגבינן ביה דמשמע הא מקרע לא קרעינן ודכוותא הכא לא שרייא לכתחי' לא היא דהכא בחזקת היתר לעלמא היא ואם אתה אוסרה לעלמא הרי אתה מוציאה מחזקתה ע"י שטר זה דריעא וכאילו נגבה בו ותוציא ממון מחזקת בעליו יעו"ש, הא ודאי בדותא היא דבנ"ד חזקת פנויה הלכה לה כיון דע"פ דבריה ג"ך קבלה קידושין רק דלפי הדין אינה מקודשת אם לא ע"פ עדים א"כ שוב אין לנו לדון בחזקת פנויה ע' כיוצא בזה לה' יר"א כשי' ז"ך הגה"ט סקי"ד, לא נשאר בלתי טענתה דעי"ז נפסלת לכהונה כ' כה"ג סי' ז"ך הג"הט ס"ק כ"ג ומה שרשמתי בחידו' שם. טוב לנו לפוסלה מן הכהונה ולא ליכנס בספק א"א דהוי איסור כרת ב"מ וזה פשוט אצל עין רוג'ל בדברי הפוס' בנדונות כיוצא באלה וע"כ לא כתבו הפוס' שלא להחמיר ליתן גט כ"א כשהוא לרווחא דמילתא. כללן של דברים כי לפי דעתי האשה הזאת נקשרת בקידושי' עם הבחור הנז' ואין פוטר אותה בלי גט זהו מה שעלה במצודתי מצודה פרוסה מדברי הפוס' וחפן ממנו מלא חפנו. הצעיר דוד ב' אב'רהם פיפאנו. ויש לדעת שהנערה הנז' נתגרשה בגט כבר מהמקדש הנז' והלכה ונשאת לאיש אחר כדמו"י. סי' ה כסלו התר'"סז כתובות לדרישת בד"הץ אשר במתא פיליבי יע"א. לדוד בשנותו, הלכה כמותו, אחת דתו, לכל עדתי, ה' יהיה בעזרתו, להוציא לאור תורתו אכי"ר. בשמעינו אשר יצא פקודה להדביק תוי הממשלה אף בשטרי כתובה לפי הסך הכתוב בו ואשר לא ימצא רשום בתוי הממשלה יענשו העדים החתומים בסך גדול כפלי כפליים, רגזה בפננו כי מנהגנו פה פיליבי להוסיף על חלק שהכניסה הכלה להחתן עוד ט' חלקים ואז צריך להדביק תוים בכל הסך ומלבד זה כשהכתב הוא בלשון עדים נעשו העדים כנוטארייו וצריך עוד הוספת תוים על זה, ונתייעצנו עם המליץ המובהק והורה לנו לכתב רק את אשר הביאה בלי תוס' כלל ויחתמו החתן והכלה ונשים שם התוים הנצרכים לפי הסך ותחת חתימתם שנכתב בתואר ב"ד ככל המנהג ואז די בתיו אחד מסך חמשים סאנט' ולמען שלא לפחות ממאתיים כתבנו כדין מאתיים זוז וביארנו כי הם סך ש' דראם כסף צרוף כמ"ש בתשו' הרב"ד כ' הדינר הוא דראם וחצי ובס' הערוך ערך זוז כתב כי זוז ודינר אחד. ובז"הז שוה הדראם מכסף צרוף ומזוקק למרבה חמשים סאנט' ועולים הג' מאות סך מאה וחמשים מ"ר וגם על סך הזה הדבקנו תוים וזהוא נוסח הכתובה החדשה. בכ"וך בשבת וכו' איך אנחנו הח"מ בהיותינו במעמד יו"ד אנשים נדברנו שנינו אלה הדברים, אני החתן פב"פ אומר לך כלה נעימה וכו' פב"פ הוי לי