אבני האפוד רצב

הר"אש דמה בא לחדש הלא בכה"ג לא נחלקו אלא ודאי דסבר בדעת הראשונים האומרים דאינה מקודשת דהיינו אפי' בהשאיל ע"מ לקדש ולכן אמר דבכי האי דעתו דמקודשת והוא החכם היודע פשר דבר וק"ל ועמ"ש אני עני בחידושי לא"הע על דין זה. ומ"מ לענין דינא לדידן נר' דעכ"ז הו"ל מקודשת גמורה דהאיכא הכא ס"ס להחמיר ס' אי אעיקרא הלכה כהאומ' דמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת דלמא הלכה כהאומ' דמקודשת ואת"ל דהלכה כהאומ' דאינה מקודשת דלמא הלכה כהכנ"הג דבהשאילו ע"מ לקדש בו את האשה לא נחלקו ומתהפך שפיר ודוק, וכפ"ז במקדש בטבעת שאולה ע"מ לקדש בו את האשה הרי היא מקודשת גמורה ולא מטעם ספק, וע' תעלומות לב ח"ג הנד"מ בקונט' השליחות דצ"ד ע"א ולפי האמור יש לעמד בדבריו. גם אין לחוש על שהעד הב' לא העיד לשון הקידושין כדבעי וכמו שהעיד העד הא' דכבר אמר שאמר ברכת הקידושין ובמקומות הללו נהיגי לקרות כן נוסח הקידושין וכיון שהעד הא' העיד שאמר הנוסח על נכון וגם המקדש היו דבריו כן מסתמא גם העד הב' על נוסח זה הוא עדותו. וגדולה מזאת כתב מוהר"א נאחמיאס בתשו' מרן א"הע דיני קידושין סי' יו"ד דכ"ד ע"ד בא' שהעיד שא"ל הרי את מקודשת לי והאחר אמר שהמקדש אמר לה אני נותן לך זה לאשתי דאנן אמרינן דכיון שהעד הא' העיד שא"ל הרי את מק"ל הב' נמי הכי בעי למימר אלא דטעה ולא ידע לכוין הדברים בל"הק וכל מאי דאיפשר לפרושי סהדותייהו כי היכי דלא לכחשו אהדדי מפרשי' ותלינן בטעותא יעו"ש וכ"כ מרן שם בדכ"ו, וע' בס' מטה לחם סי' י"ט דל"ח ע"ג כיוצא דנ"ד והעלה דהוו קידו' ולא אכחד מה שראיתי למו"הר בס' דברי שמואל א"הע סי' ד' דהתם קאי בנדון כנ"ד ממש דהא' העיד שא"ל הרי את מקוד' לי והאחר העיד שאמר לה ברכה די קידושין ובתחי' סבר הרב למימר דמה שהעיד כי אמר לה ברכה די קידושין היינו דא"ל הרי את מקו"ל כדברי העד הא' ושוב חזר בו וכתב דבעינן עדות ברור ושלם ולא אזלינן בתר הכונה יעו"ש. אולם כשאני לעצמי אה"מר מהרב ז"ל לא כן אנכי עמדי ודעתי המעט אינו כן ואתה תראה שהרב לא הביא שום ראיה לדבריו רק דחה מאי דקס"ד מעיקרא להביא מתשו' מוהר"ם ואילו אנן בדידן יש לנו ראיה חותכת מדברי מוהר"אן הלז ושמרן הסכים עמו וכנז' ומכ"ש נפקא לנ"ד וכמו שיראה הרואה. ואם אמרנו דיש כאן הכחשה בין העדים דהעד הא' אמר ששאל להמשודכת לבדה קודם הנישואין אם היא חפצה בזה והעד הב' אמר ששאל לשניהן יחד אחר הנישואין, גם איכא הכחשה אחרת שהעד הא' אמר שהיו שם עוד ב' אנשים העד הב' ויוסף בכר ואילו העד הב' אמר שאינו זוכר כי היו שם עוד אנשים רק הוא והעד הראשון וא"כ הו"ל עדות מוכחשת ואע"ג דקי"ל דלא בעינן ד"וח בעדות הנשים מ"מ אם הוכחשו בבדיקות הו"ל עדות מוכחשת ע' כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק ס"ה ויד"א ס"ק נ"א ונ"ב אמרתי גם זה הבל, דאפי' תחשב ענין זה הכחשה הלא הכחשה כי האי מגן שוייא כיון דבעיקר הקידושין שוין הן שנתקדשה וכמ"ש גדולה מזאת הריב"ש בסי' תע"ט והביאה מ' ב"י בסי' מ"ב דכל ששניהם מודים שנתקדשה שוב לא משגחינן בשאר הכחשות ואע"ג דראינו למוהרי"מט בחא"הע סי' ל"ח ניל ב' עדים שהאחד העיד שאמרה הן והא' העיד שלא דברו דבר וחשיב להו הרב עדות מוכחש אע"ג דשניהם שוים דנתקדשה לו יעו"ש היינו משום דזה חשיב ליה הרב גוף העדות וכמו דאסברה לן התם שעיקר הקידושין תלוי בקבלתה ותשובתה שאת"ל שהשיבה לאו אע"פ שקבלה אין כאן קידושין כלל וא"ת שלא כיון לבו גם אנו נאמר שמא השיבה לאו וע' מגיד מראשית ח"ב סי' ג' והביאו ה' צל הכסף בח"ב סי' ז' שעמד ע"ד מוהרימ"ט דדבריו הנה הנם היפך דברי הרשב"א והריב"ש וכמה גדולים י"ש וע' לה' כרם שלמה בא"הע סי' כ"ד הובא ביד"א ס"ק ע"ד בנדון מוהרימ"ט ממש שהא' העיד שאמרה הן והאחד העיד שלא דברה כלום דחשיב ליה הרב הכחשה דמלישנא דאמר שלא אמרה כלום משמע דבא לשלל ולהכחיש דברי העד הא' שאמר שהשיבה הן יעו"ש ותימא שלא זכר שר למוהרימ"ט דהוי הנדון בעצמו וגם היד"א לא העיר בזה. כל שכן דכד הוינן בה אין כאן הכחשה כלל ויכולין אנו ליישב דברי שניהם דיוכל להיות שהעד הא' דבר עמה קודם הקידושין ודבר עמה לאחר הקידושין מה שהעיד העד הא' שדבר עם המשדכת לבדה היינו קודם הקידושין ומה שהעיד העד הב' היינו לאחר הקידושין והא' לא חש לספר מה שדבר אחר הקידו' והב' הו"ל כמוסיף ע"ד חברו ע' מוהר"ם אלשקר סי' צ"ט גם מה שאמר העד הב' שלא היה אחר עמו לא מקרי הכחשה דאין דרך העד לדקדק מי היה שם וכמ"ש להדייא מרן סי' ל' ס"ד ומור"ם בסוס"י כ"ט ס"ג. אקומה נא ואסובבה דרך אחרת לבטל הקידושין הנז' יען נמצא שם יוסף בכר גיסו של המקדש שהוא בעל אחותו והוא פסול להעיד מצד קורבה דבעל כאשתו ובפיסולו פוסל ג"ך שאר העדים וכדקי"ל נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטלה ונמצא שאין כאן עדות ואע"ג דלס' הרא"ש והתוס' והטור והרשב"א והר"ן תרתי בעינן לשיבוטל העדות שיבאו להעיד לב"ד ושכיונו להעיד יחד בשעת ראיית המעשה מ"מ לעומתם איכא הרמב"ם ורש"י ורשב"ם דס"ל דבחדא מנייהו סגי ובראיית העדות לחוד