אבני האפוד רצא

כדת מ"וי אי לי דישימוס בסימן טוב שאלנו ממנו מי היה עוד עמך ואמר כי אליעור מטראני ויוסף בכר היו שם אך לא אמר להם סיאש עדים. שאלנו אליו עוד באיזה יום ובאיזה שעה היה זה ואמר שאינו זוכר היום האמתי אך היה בימות החמה לעת ערב ועדין היה השמש במרומים, ושוב בא אליעזר מטראני ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בפני הבחור והבתולה וכה"ד און דיאה טופאנדומי אין קנייאזיבו דיספואיס קי ייה מי סי איזו טאדרי אי ייה מי איבה ביניר אסופיאה בינו נסים ארדיטי קון יאודה שמשון אי מי דישו מירה לוקי באמוס אזיר קי ליבו אדאר קידושין אה אסתר. לה קונטינטיס די לאס דוס פארטיס סיביאה אין סוס קאראס לידייו און אנילייו אידישו לה ברכה. שאלנו מאתו איזו ברכה? והשיב, לה ברכה קי סי דיזי אין קידושין נון סי איל נוסח אי דיספואיס דימאנדו יאודה שמשון אלאס דוס פארטיס סי איסטאבאן קונטינטיס דישירון סי, אי ליס דישימוס בס"ט שאלנו ממנו מי היה עוד עמכם אמר שאינו זוכר שהיו שם אנשים רק הוא ויאודה. גם חקרנו מהעדים אם הטבעת היה פשוט או היה בו אבן והשיבו שהיה פשוט. והיה זה פה סופיאה ביום ו' לחדש כסליו משנת התרס"ו ברוב עוז ושלום. תשובה חזרתי על כל הצדדין לראות אם הקידושין הללו יהיו מבוטלים ולא מצאתי קרדום לחתך בהן ולהרסם כי הרי היא מקודשת גמורה וצריכה גט כדי להפטר מהחתן הנז' כי דברי המקדש והמתקדשת והעדים באו מכוונים ובלשון צח ומצוחצח לשון הצריך לנוסח הקידושין כדחזי ואף אם יהיו דברים המסובכים שבמושכל ראשון היה נראה אשר כח בהם להחליש כח הקידושין במעט העיון המעיין יראה כי אין בהם נפתל ועקש ולא היה צריך להעלותם על ספר רק בעבור היות ענין ערוה וחומרת א"א אעלה ואגידה כי ישרים דרכי הקידושין הנז'. ואומר דעל מה שבא בשאלה שהטבעת היתה של אחותו ובאנו לההיא דהמקדש בטבעת שאולה שנחלקו הפוס' אי חיילי הקידושין הא ודאי לאו מילתא היא דמספק מקודשת ל"ן וכמ"ש מרן בסי' כ"ח סי"ט וז"ל השואל חפץ מחברו והודיעו שהוא לקדש בו אשה מקודשת ואם לאו ה"ז ס' מקודשת. איברא שהב"ד בא"הע סי' ב"ך והביאו היד"א שם הגהב"י ס"ק ע"ו כתב דאין דברי מרן אמורים רק כשהודיע לאשה שהוא שאול שאז היא מתרצית להתקדש לו ע"מ להחזירו רק שתהנה לבד בקישוט אבל כשלא הודיע לו שהוא שאול ונתן לה סתם כ"ע מודו דאינה מקודשת כלל אפי' בספק משום דהיא סבורה שנותן לה להיות שלה יעו"ש ע"כ לומר דהרב"ד לא קאי אלא לנ"ד דלקח הטבעת בלי הודעת המשאיל שהיה לקדש בו את האשה ויותר מזה היה בנ"ד דהיה גם בלתי רצון המשאיל וכמבו' בדבריו שם אבל כל היכא דאיכא הכא ידיעת המשאיל,. שהוא לקדש בו את האשה גם הרב"ד סובר דא"ץ הודעה. להאשה וכמ"ש הכנ"הג בהגהב"י ס"ק כ"ו בדעת הר"אש ורב אחר שבהגה"מר א"כ בנדון זה מהדברים שסיפר המשודך לפנינו שאמר קראתי אלי ג' אנשים ולקחתי טבעת זהב מאחותי. ונתתי לה קידושין מוכחל דהכ היה בשעה שהיו כולם מזומנים להתקדש וכבר ראתה המשאלת שרצונו לקדש בו את האשה וגם הכלה ראתה שלקחתו בתו' שאלה: מאחותו אשר בזה נקיים אנחנו מסברת אותו פוסק שהובא בהג"מר דקידושין והזכירו הכנ"הג שם דס"ל דבעינן שהכלה תדע שהיא שאולה אף היכא דיודע המשאיל שהוא לקדש בו את האשה. והגם שנדון הרב"ד היה שלקח המקדש הטבעת מיד אחר ונתנו לאבי הבת ותכף אמר לו לקידושין ועכ"ז חש הרב בעבור שלא היה בידיעתו, עיניך תראנה הדק הטב בשאלה שם שבעל הטבעת לא ידע מזה דבר וכמו שהעיד הוא בעצמו שם בפני ב"ד שהמקדש שאל ממנו הראני טבעתך והי"ל עסק בחנותו והוא לקח הטבעת מאצבעו והלך מנגד וקדש את האשה שלא בפניו ואח"ך שאל הטבעת מהמקדש ואמר כבר נתתיו לפלונית לקידושין עי"ש מבואר דבעל הטבעת לא ידע מזה דבר משא"כ בנ"ד דהרי בעל הטבעת לפניו בעת הקידושין ואילו לא ניח"ל הי"ל למחות והנה אמת דראיתי לה' חק"ל בסי' ך' דמ"ג ע"ג שכתב משם מוהרח"ש והריב"ש וה' משא"מ דאפי' היה שם בעל החפץ בעת שקדש לא הוי שתיקה כהודאה וחשיב שלא מדעתו ה"ד בשלקח שלא מדעתו משא"כ בנ"ד דנתברר אצלינו שהמשודך דבר מקודם עם אחותו וגיסו אודות הקידושין האלו בפני הכלה וכולם בעצה אחת היו וכשלקח הטבעת כולם ידעו שהוא לקדש בו את הנערה דפשיטא ודאי דאין כאן ספק דהרי היא מקודשת גמורה אליבא דכ"ע ולא אכחד דאף ביודע המשאיל שרצונו לקדש בו את האשה והשאילו ע"מ כן מידי פלוגתא ל"ן וכמבואר בכנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ח משם הר"הג מוהרח"ש בתשו סי' ט"ו ול"א שכתב דמדברי ה' בע"הע שלא חילק נראה דבכל גוונא לא הוייא מקודשת ושכן נראה דעת הריטב"א (ט"ס וצ"ל הרש"בא) בתשו' אשר הביאה הרב"י ז"ל בסמוך והגם שהכנ"הג חלק עליו וכתב שדברי בע"הע יכולין להתפרש בשלא השאיל ע"ד לקדש את האשה וכתב דהכי דייק לישנא דבע"הע עצמו אצלי איש צעיר הגם שאיני כדאי להכריע בין ההרים הגדו' מ"מ אמינא דמדברי הר"אש בתשובה נראה כדברי מוהר"חש דאחר שכתב המחלוק' כתב וז"ל ואחר שדקדקו בדבר ונחלקו טוב ליזהר שלא לקדש בטבעת שאולה אבל אם כבר קדשה נ"ל דהוי מקודשת אם השאילו לו אדעתא לקדש את האשה ע"כ ואם איתא דבהשאיל אדעתא לקדש לא נחלקו וכס' הכנה"ג מאי נ"ל שכתב