אבני האפוד רפט

עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלוהו בדיעבד רוב הפוס' ס"ל דאין דנים ע"פ כמ"ש בח"מ סי' כ"ח וכו' ומעתה בנ"ד שהוא לאסר אשה על בעלה אין כח בעדות זה שנתקבל שלא בפני בע"ד להוציאו מן המוחזק הוא הבעל וכו' יעו"ש והרב מוהר"י הכהן חסיד שהיה הוא האוסר וכמ"ש בספרו אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח בדע"ד ע"ב נרגש מזה וכתב דמתלתא טעמי דן ע"פ העדות חדא דאיכא ע"א שהעיד בפניה והיא הודית ומה צריך עוד. ב' דאיתיה בתקנתא לחזר ולהעיד בפניה, ג' דמעיקרא לא באו בדרך עדות רק שהעדים באו לב"ד בעבור שהטילו חרם הקהל ואח"ך שלחו ב"ד אחר האשה לראות מה בפיה וכבר הודית ובדמ"ו ע"א חזר ונתן טעמים אלו להנצל עצמו מתלונות ה' באמ"ח שהגיעו אליו יעו"ש (ומקצת תשו' הלזו נדפסה בס' צל הכסף ח"ב סי' ג' ע"ש הרב המחבר והוא טעות דבעל דברים הוא ה' אהל יצחק) המורם מהם דבין למר ובין למר ל"מ הקב"ע שקבלו רק דה' אהל יצחק מצא טעמים דשייכי לנ"ד ולמה לא אמרו דכיון דאיכא ס"ס להחמיר דינא הוי דקב"ע תועיל לגמרי דמאי דהוה הוה. ואני אמרתי דהס"ס הנז' לא לרצון יהיה מתרי טעמי וממד'בר קדמ'ות נחזי אנן מהו דעתו של מרן הקדוש בדינים אלו דהנה הך דלאסר אשה לבעלה שאין מקבלין עדות שלא בפניה ובפני בעלה יסודתו מתשו' הרא"ש כלל מ"ו ס' ד' והובאה ב"י. ולא מצינו בב"י שהביא חולק לזה ומדוע השמיטו משלחנו הטהור עד שהוצרך מורם לכותבו (כי בהיותו באותייות קטנות וגם מדציין לתשו' הרא"ש מבואר כי הן הנה דברי מו"רם כנודע והבאמ"ח שם בד"ט ע"א אגב שיטפיה כתב שכן פסק מרן) ומה שנראה לי לומר כי לא הוצרך מרן לפסק דין זה אחר שפסק דלאסר אשה על בעלה צריך ד"וח וכ"ש הוא שצריך שתהיה הקב"ע בפניהם דהא בד"מ קי"ל דלא בעו ד"וח ועכ"ז הקב"ע צריכה שתהיה בפני הבע"ד בדין זה דבעי ד"וח אינו דין שצריך ג"ך שתהיה הקב"ע בפני בע"ד וכמו שכן ראיתי למוהרמא"י בתשו' סי' י"ב דצרף דעת התוס' והסמ"ג דבעו ד"וח עם דעת הרא"ש דבעי ג"ך קב"ע בפני הבעל מחמת מאי דאמרן דכיון דבעו ד"וח כ"ש דבעי קב"ע בפנ' הנדונין, ומאחר דהוכחנו דעת מרן דכעי קב"ע בפני הבעל והאשה ה"ז ככל קב"ע דאם קבלו שלא בפניהם אין דנין ע"פ אותו העדות וכמ"ש להדייא בח"מ סי' כ"ח סט"ז דאין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלו אין דנין ע"פ, ואין אנו יכולין לעשות ס"ס במקום שמרן פ' להדייא דל"מ ואע"ג דקי"ל דעבדינן ס"ס אפי' נגד מרן ואפי' היכא דבב' הדינין פסק מרן להיפך וכמו שהארכנו במקומות אחרים מ"מ ה"ד היכא דהב' דינים הם עניינים נפרדים ואמרינן כי בהצמדם יחד גם מרן יודה אכן בכגו"ד דמרן כתב להדייא דצריך קב"ע בפני בע"ד ואם קבלו ל"מ איך נוכל לומר ס"ס בזה ודוק ושוב אחז"ר ראיתי לה' ז"לא. בח"ג חיו"ד דצ"ט ע"א שכ"כ למאי דקאי מר י"ש. ותו איכא דאין ס"ס זה ככל ס"ס דעלמא דהוו שקולין משא"כ הכא דבכל ספק רוב הפוס' מקילין אי בס' הראשון רוב הפוס' הם הסוברים דקב"ע צריכא שתהיה בפניו ואי בס' הב' רוב הפוס' הם הסוברין דאם קבלו ל"מ וכיון דאיכא רובא להיתר אין אנחנו יכולין לאסרה על בעלה ובאיזה כח נכוף לבעל שיגרשנה מאחר דרוב הפוס' מתירין להשהותה אצלו ובכה"ג איכא למיחש לגט מעושה וכמ"ש מוהריב"ל בח"ב סי' ו' וח"ג סי' צ"ב וח"ד סי' י"ט דהגם דבדבר ערוה חיישינן להחמיר אפי' משום מיעוט הפוסקים מ"מ היכא דנפיק מיניה קולא דבאנו לכפות לגרשה והו"ל גט מעושה לפ"ד רו"הפ בכה"ג אזלינן אחר הרוב ושרינן לה לבעלה יעו"ש וה"ד מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' ג' והרבה עליו רעים אהובים ובתוך הבאים הביא דברי מוהרא"א בס' אליה רבה דצ"ח ע"א שהפריז על המדה לחוש אפי' למיעוט המקלים כדי שלא יהיה גט מעושה ובאמת כבר הפליא עליו הגאון מו"הר שם דכיון דאיכא רובא לאיסור הרי קם דינא ש"ת לכופו יעו"ש אך בכה"ג דנ"ד דלפי דעת רו"הפ לא נתקבל עדות עדיין על האשה זו שזנתה ליכא צד לכפות את הבעל שיגרשנה ובעבור זה ה' מוהר"ח מוצרי ז"ל שם לא אסר את האשה דנ"ד והתירה לבעלה כי הבעל איננו חפץ לגרשה ובאיזה כח נכופהו לגרש. ואף גם זאת היכא דהבעל רוצה לגרש בזמנינו זה דאיכא שבועה שלא לגרשה בע"כ אין הבעל יכול לגרשה בע"כ ולעבר על שבועתו כיון דאיכא רוב הפוס' דס"ל דעדיין מותרת לבעלה ועל פי כל האמור תמיהני על ה' חס"ל בא"הע סי' ד' שכתב לענין קב"ע שנתקבל שלא בפני בע"ד דבדיעבד לית לית לן בה והוא פלאי דלפי מה שנתבאר אין כאן לחוש כלל. מיהו אם העדים יבאו ויגידו עדותן מחדש לפני האשה ולפני הבעל מקבלים מהם לרוב הפוס' וכמבואר בח"מ סי' כ"ח באחרונים וכמ"ש ג"ך ה' אהל יצחק שם וכן מבואר מדברי הבאמ"ח בסוף התשובה שכתב דבנ"ד אין תועלת במה שיחזרו ויגידו משום דהיו קרובים ז"לז הל"ה יודה הרב דשפיר מקבלינן מנייהו, גם ה' חיי אברהם א"הע סי' ב' בנד"ז בעצמו הורה לחזר ולקבל העדוייות בפני האשה ובעלה וכמו שה"ד ה' עבודת השם בא"הע סי' ט"ו דק"ג ע"א, ואת זה ק"ל על ה' ע"הש שם שכתב דזה שלא כדברי הבאמ"ח דכתב בפשיטות דבכה"ג דהוי לאסר אשה על בעלה אם נתקבל העדות תחי' שלא בפני הבע"ד שוב אין חוזרים להעיד בפניהם וכו' יעו"ש ואהמ"ר ליתא ולא חזינא כי האי סימנא בדברי הבאמ"ח ז"ל. זאת היתה לי לומר בתחי' דברי דלא צדקו הב"ד בהחלטתם לאסר האשה לבעלה בקבלת עדותה שלא בפניה ולפחות היה להם לחזר ולקבל העדות בפני האשה