אבני האפוד רפז

הפסיקה לקדש לזמן דככה"ג הו"ל כקדשו מיד בלי הפסקת דברים וכו' יש"ב דמתבאר מדבריו דעמדו וקדשו מיד ל"ד אלא כל שהתחילו להתעסק בצרכי חופה די. תו איכא טעמא אחורי תניינא ההיא דכתב ה' המב"יט שם דהיכא דנכתבו התנאים בשטר אפי' פסקו ועבר זמן עד שעת הקידושין חייב לשלם ודייק לה מדברי הרמב"ם פכ"ד מה' אישות. וה' נתיבות משפט בדצ"ב פירש דברי המבי"ט דמיירי בכגון שהכתיבה אין בה חייוב מספיק ומצד עצמה לא תוסיף תת כחה לחייב לראובן וכתב שסברת הרב נכונה היא רק שעל ראייתו פקפק בה יעו"ש, גם ה' מוהר"ח יאודה שם מסכים הולך לדברי המבי"ט יעו"ש ומינה אתה דן לנ"ד דכיון דנכתבו התנאים. בשטר נתחייב גם לדעת רשב"ם ז"ל. ולא אכחד שראיתי לה' בא"הט בסי' נ"א סק"ז שהביא דברי ה' המב"יט וכתב וז"ל וע' תוס' דכתובו' דנ"ג ע"א בד"ה השתא דמשמע שם אפי' כתבו אם לא קדשו מיד יוכל לחזר דהא שם בגמרא איירי דכתבו לה ע"ש ע"כ הרי דלפי דברי התוס' ז"ל הגם דכתבו בשטר כל שלא עשו הקנאות לא מהני. אבל לע"ד אהמ"ח מהבא"הט לא צדק בזה דהש"ס איירי דבא לחזר קודם כניסה ובכי הא בודאי דיכולין לחזר אפי' שכתבו תנאיהם בשטר אבל ה' המבי"ט מיירי היכא דעשו התנאים ועמדו וקדשו לאחר זמן דבכי הא קנה כיון דכל עיקר טעמא דקנייה הוי בההיא הנאה דמתחתני אהדדי וכבר נתחתנו ומבורר ענין זה בדברי ה' המביט בעצמו יעו"ש אתאן לטענה השנית שטוען שלא קרא השטר למותר יחשב להשיב על פרט זה דמלבד דכל שהוא חתום בחתי' ידו ומה גם דאיכא עדים לא מהני ליה טענה זאת לכ"ע וכמ"ש מרן בש"ע ח"המ סי' מ"ה ס"ג ומורם בא"הע סו"סי ס"ו ויעו' בס' ז"לא חח"המ מע' הש' דשס"ג. עוד בה דבשטר שלפנינו הערכי הוא המעיד שקרא אותו לפניהם והם שמעו והסכימו לזה והערכי הוא נאמן בזה לכ"ע והוא ברור, נמצא דע"פ שטר אמיץ וחזק שבידה יכולה לתבוע ממנו הן דמי כתובתה והן דמי מזונותיה הכל כאשר לכל כפי מה שכתוב בשטר ואין מכלים ובכן מה הועיל הבעל בעשותה מורדת זהו מה במצודתי היום נאום עפר ואפר הקריב את קרבנו. מנחת עני מקנה קניינו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו. ואחר החיתום את זה ראיתי לה' כפי אהרן בח"א חא"הע סי' ט' שכתב דבר השייך לנ"ד וז"ל אל יקחך לבך לומר דע"כ ל"א הכי אלא בתנאים דלקרובי קאתי אבל בתנאים דלרחקה קאתי שאם ישא אשה אחרת שיגרשנה ושיתן לה כ"וך איפשר דבכה"ג לא איתמר לא היא דהעיקר הוא דבההיא הנאה דמתחתני גמר ומקני מעכשיו ולכשירחיקנה וכו' יעו"ש. סי' ג איסור אישות וממזר חשון התרס"ו. שאלה איש ואשה שהיו נפרדים זה מזה זה זמן ופעמים הרבה באו לפני ב"ד שבעלה היה חפץ לגרשה והיא לא היתה מודה ורב המרחק ביניהם. האשה היתה יושבת בעיר סופיאה ובעלה בפיליפופולי וע"י שדברו על לב הבעל לרצותו יצא מעירו ובא לסופיאה ביום ח' לח' אדר ב' ש' התרס"ה בא ועמד עמה עד ערב פסח ולא הצליחו וירב עמה עוד הפעם וישא רגליו וילך לעיר פיליבי ותלך גם האשה אחריו ותשב בביתו מבלי רצונו וביני ביני ראה בעלה כי האשה הזאת היא מעוברת ויצעק צעקה גדולה ומרה כי איננה מעוברת ממנו וירבו הימים ותלד בן ביום כ"ה לחדש אב משנה זו. ובאותו יום הבעל צעק מרה פקדו את הארורה הזאת והוציאוה מביתי כי איני חפץ באשה זונה. ואז ב"ד העיר שלחו ב' ת"ח לביתו ושאלו ממנה שתודה למי הרה? יען המה ראו כי הנער היולד קולו כנער ונגמרו שערו וצפרניו והרי הוא שלם בכל אבריו ואז היא הודית כי בהיותה בסופיאה משרתת בבית מלצר אחד פלוני איש עברי ממשרתיו בא אליה, ובבואם הב' אנשים הנז' לפני ב"ד תכף ומיד אסרוה לבעלה וא"ל שתמתין עד שתמול הילד ואח"ך שלחוה לעירה היא העיר הזאת. וכה עשו ושואלים ודורשים מאיתנו שכיון שהיא זנתה תחת בעלה ברצון היא אסו' לבעלה לכן אם חפצה לקבל גט הנה מ"ט ואם לא שנתיר לבעלה לישא אחרת עליה מאחר שהילד לפנינו והיא ג"ך הודית ואף אם עתה תחזר ותכחיש מה לנו ולהכחשתה מאחר שכבר הודית לפני ב' עדים, ואנן מהכא פקפקנו על הדבר יען לא נעשה בעדות ד"וח ולא נתקבל העדות לפניה כי הב' אנשים אשר באו להגיד לפני ב"ד שכך שמעו מפי האשה אשר על ידם נאסרה אשה זו לבעלה אינם אלא ב' עדים וצריך שתקובל העדות בפניה ולכן זאת עשינו להביא לפנינו לבעל ואשתו הנז' וע"י, חקירתינו ושאלותינו הודית האשה לפנינו כי בהיותה פה סופיאה משרתת בבית המלצר הנז' בא אליה פ' ישראל אחד ממשרתיו לא פעם אחד ולא ב' ואנן מהכא בריצוי ב' הצדדים זאת עשינו להפרידם זה מזה בגט פיטורין, אך חובה עלינו למען דעת מה נעשה לנער היולד אם כשר לבא בקהל או"ל וצריכין אנו למוד'עי דבמושב אחר קרינו להמשרת אשר אמרה האשה שבא עליה ושממנו היא הרה. וגם הוא הודה ולא בוש שבא עליה פעמים שלש ובתוך זמן זה הגידו לו שהיא הרה. אך הוא טוען כי הילד אינו ממנו כי היא היתה חצופה ומראה בושתה ופגמה להערלים המשרתים בחנוייות אחרות אשר שם ומי יודע אם אחד מהם לא בא עליה וכיוצא א"ד.