אבני האפוד רפה

בחולי זה אף גם זאת דאם זה היה עיקר יסודם הי"ל לחקר איזה חולי הוא אם יכולה להתרפאות ואם באה לה אחר הנישואין ואחד מהנה לא עלה על דל שפתיהם וזה לך האות כי עתה מחדשים טעמים להחזיק דבריהם ראשונים. ועוד אחרת היתה דכל כמינייהו דהב"ד הנז' דדנו להאשה הזאת כדין מורדת עכ"ז איך מלאם לבם להקל ולהתיר לו לישא אחרת בלתי רשות מאה רבנים מאחר דשניהם האיש והאשה הם מבני אשכנז וכבר ידוע מ"ש הב"ח וה"ד הב"ש בסי' א' דאף היכא דמן הדין לגרשה קבלה היא מגדולי עולם שיציע הענין לפני גדולי הדור ויסכימו בהיתר ק"ר ואחריו נמשכו גדולי רבני אשכנז האחרונים הגם שאין הספרים מצויים אצלינו מ"מ ממה שהעתיקו הפוס' על שמם נראה מבואר כן יעו' לה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות ך' דממ"ש בשם הפוס' שירדו להציל נדונם מהיתר ק"ר מבואר דגם עדיין נמשכין והולכים בדרך הזה מלבד מ"ש שם בהדייא מתשו' ה' בית שלמה סי' פ"ה דהצריך ק"ר במורדת ועוברת על דת ואע"ג דשם הביא מתשו' נחלת יעקב דבמורדת מתירין לו לישא אחרת בלתי היתר ק"ר מ"מ שם בסוף האות דס"ח ע"א הביא משם ה' ש"ומ דשאג ישאג על תשו' ה' נחלת יעקב הנז' וכתב שאין להתיר אפי' בק"ר י"ש ולפחות מידי ספקא לא נפקא. באופן דלפי כל האמור לא מצאתי משען ומשענה להב"ד הנז' במה שהתירו לבעל לישא אחרת ע"י השלשת גט ופטרו אותו מלפרוע לה כתובתה מאחר דאין כאן דין מורדת כל שלא עשו לה כמשפט וכנימוס. אולם הש'תא הכא דבאו לפנינו הבעל ומורשה האשה ושמענו טענותיהם חובה עלינו לדון ולהורות מי הלך בדרך עקש ועם מי היושר? והנה אחר שחקרנו ודרשנו ולא עלה בידינו דבר ברור אם היא הלכה מביתו ברצונו או שלא ברצונו הגם שההשערות מוכיחות ובאות דברצונו הלכה עכ"ז אין בידינו לכופו שישלם לה דמי מזונותיה כל זמן היותה בבית אביה יען דיכול הוא לטען דהיא ברחה מאצלו והיא מחוייבת להביא ראיה לדבריה דהוא השליכה מעל פניו והמע"ה וכל שלא הביאה ראיה הבעל פטור מלשלם. גם מה שטוענת שהיא מוכנת לקבל גט אך שיפרע לה דמי כתובתה גם בזו לפי מה שנתברר אצלינו דהיא אינה חפצה לשוב אליו עוד הגם שהיא אומרת דהיינו מפני היראה שהוא רגזן ויסבב לה מיני תחלואים ושעל כן מקבלתו בעירה דאז אין לה פחד מזה, עכ"ז כל שהיא אינה מבררת בראיה ברורה דמידו היתה זאת והוא החליאה א"כ אינה יכולה לטען כן והרי היא מורדת בזה וכמ"ש הכנ"הג בסי' ע"ז סקל"ד והבאנו דבריו בריש אמ'ר, ומה גם דהוא כופה עצמו כאגמון על כל מה שיעשו לו ב"ד מכאן ולהבא והוא מטה אוזן לכל דברינו דבזה אף אם האמת איתה שהיתה מרגזת ומכעסת אותה מ"מ כיון שהוא מקבל על עצמו שלא לעשות עוד כן די בזה וכמ"ש מוהר"יו בתשו' סי' קל"ה והובא בד"מ סי' ע"ז על אשה הטוענת על בעלה מאיס עלי מחמת שהוא שותה ומקיא וכו' והוא טוען שאם עשה לא יעשה עוד דהדין עמו דהרי הוא רוצה לחזר ולא לעשות עוד ואינו צריך להעמיד ערבות שיתקן דרכיו כל זמן שאינו מוחזק ברמיה ע"כ וא"כ כשנחשב אותה למורדת אז צריך להתרותה ולעשות לה כל דיני מורדת ואח"ז נוכל להתיר לו ע"י ק"ר ואז פשיטא ודאי דאבדה כתובתה. ברם אחר העיון בדברי השאלה נראה דכל זה איננו שוה ולא הוי אלא אטרוחי רבנן בכדי דהא לענין גרושין הרי היא מסכמת מעתה להתגרש מאיתו וכל מעשה תקפו וגבורתו של הבעל שרוצה להכניסה בכלל מורדת אינו אלא להפטר מכתובתה ולהוציאה בלא כלום והא ודאי לא אהנייא ליה כי זאת עו'לה מן המד'בר בשטר שבידה עשוי שני ימים קודם נישואיה אצל הנוטארייו והכי כתיב בגוויה שבכל זמן שבעולם אם יתהוו גירושין מאשמת איזה מהם שיהיה עכ"ז יתחייב לה הבעל לפרוע [הנדן שקבל וכנז' בשאלה וכיון שכן אפי' תימא דהיום מלאו לה ימיה ושנותיה ימי ההודעה ושנת ההמתנה והרי היא מורדת גמו' עכ"ז היא האשה תעמד בפתח ב"ד לתבוע דמי כתובתה במשלם ואין כאן מקום פטור להבעל כי אם בשתי טענותיו האחת דשט"ז אין בו מועיל משום דחסר משפטי ההקנאות דבמה יתחייב זה במה שאינו חייב בלתי שום קנין ובלתי שום דבר המועיל לפי תורתינו וזאת שנית דהוא לא קרא השטר ולא שמע מאומה כי היה טרוד בעסקי קידושין והנה הוא מוכן ומזומן לישבע ע"ז. ואומר דשתי הטענות הנז' רוח תשאם ואין בם מועיל וכאשר אבאר אחת לאחת, דהנה אמת כי כל הפוסקים בעצה אחת היו דהא דמהני שטרות העולים בעש"ג ואפ' בחתומין עליו גויים דה"ד כשאינם חסרים משפטי ההקנאות אבל בחסרים דרכי ההקנאות יעלו בתהו ויאבדו דלא תהיה שיחה בטלה שלהם יותר מתורה שלימה שלנו דכל שנעשו אפי' לפני בד"הץ אם חסרים דרכי ההקנאה הבל המה וכמבואר בח"המ סי' ס"ח ובאחרונים שם, ואפי' בעשויים לפני הנוטארייו לא יוסיף תת כח אם על האמת לא עשו ההקנאות הצריכות וכמ"ש מוהר"י אירגאז בס' דברי יוסף סי' י"ט ואף לס' הרבנים שלשה המה מטיבי מרבני איטאלייה שבאו דבריהם בס' עיקרי הדט חא"ח סי' כ"א הם אמרו דפשט המנהג בכל גלילות איטאלייא להכשיר כל הצוואות הנעשות על ידי נוטארייו מפורסם ואף צוואת בריא ואע"פ שאין בה קנין והמנהג בזה הוא כ"כ פשוט עד שמי שיערער עליו הוא באזני כל השומעים כמתעתע וכו' עי"ד מ"מ כבר בא חכם הגאון מו"הר מוהרא"ק בס' שער אשר חח"המ סי' כ"ה