אבני האפוד רפד

דברי הכנ"הג בסי' ע"ז הגהב"י סקל"ד מ"מ הוייא מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה ולא מורדת דמאיס עלי ובזה לכ"ע בעייא התראה והכרזה והמתנת יב"ח והודעה אחרת כדי שתפסיד כתובתה וכמבו' בדברי מרן בא"הע סי' ע"ז וכל שלא עשו לה כמשפט הבנות מורדות איך תקרא מורדת וכמש"ר לה' עדות ביעקב סי' ל"ד דהוה עובדא באשה שעשו לה ד' שבתות הודעה ואח"ז התרו לה שתחזר לבית בעלה ויען שלא הטתה אוזן התירו ב"ד להבעל לישא אחרת וע"ז אבי האשה עמד לפני ב"ד כי מאיזה טעם דנו את בתו למורדת מאחר שעדיין לא עשו את כל הסדר הכתוב בש"ע ע"ז השיב מוה"ר חסדאי הכהן ז"ל (בע"ס תורת חסד) שם בדפ"ב ע"א וז"ל הך איתתא אם היו מודיעים לה דינא דמורדת כמ"ש הפוס' הסדר הראוי לה הדין עם שמעון אבל רואה אני שקודם שנעשית מורדת נהגו עמה שלא כהוגן וכו' ואע"פ שהרב אב"ד גזים עלה והתרה בה בתחי' ואפי' נאמר שהכריזו עליה ד' שבתות עכ"ז לא גמר דינו להחליטה במורדת ואע"ג שעברו עליה עוד יב"ח לא נתן רשות לשמעון ליקח אחרת ולכתב עליה איגרת מרד וכו' יעו"ש וכן ראיתי לה' בעי חיי חא"הע סי' טו"ב שכתב וז"ל אם באנו לדון לזו בדינא דמורדת הנה היא מחוסרת ג' מלאכות התראה והכרזה והמתנת יב"ח וכו' עי"ד, וכזאת וכזאת כתב מו"הר מוהרש"א בס' דברי שמואל א"הע סי' ח' דחל"ק ע"ד משם ה' פ"מ ח"א סי' נ"ה שכתב עלה בידינו דאף מוהרשד"ם לא סמך כ"א ע"י ההתראה ותהיה אחר יב"ח שכבר עשו לה כל משפטי מורדת ושכ"כ בסו"סי ל"ו נקט מיהא דאיכא מ"ד דאף במורדת אין מתירין לו לישא אחרת עליה ומ"ג תוך יב"ח וכ"ש אם לא נעשו לה ההכרזות וההתראות המוזכרות בתלמוד ושגם הרב פאת נגב בא"הע סי' ט"ו סיים וכתב וז"ל באופן דבנ"ד ל"מ לפי מ"ש הפ"מ וה' מטה יוסף דהיב"ח נמנים מעת התראת ב"ד דלפ"ז בנ"ד אף שעבר כ"כ מכל מקום מ"מ כיון שעדיין לא התרו לה ב"ד לא חשוב וצריך למנות יב"ח מחדש מעת התראת ב"ד ע"כ, גם ה' המאסף האחרון בס' שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות ך' אחר שהביא דברי ה' פאת נגב הנ"ל כתב וז"ל משם ה' מים חיים ראפאפורט, הב"ד או טובי העיר מחוייבין להתרות לה מקודם שיתירו לו לישא אחרת דאפי' כתובתה אין מפסדת בלא התראה תחילה כ"ש להתירו לישא אחרת וכו' יעו"ש, ועגמה נפשי שספרים אלו שרמזו הרבנים אינם מצויים אצלי מ"מ די לנו עדותם, ומנייהו נפקא לנ"ד במכ"ש דלא עשו לה שום התראה ושום הודעה מפי ב"ד להאשה בעצמה כלל כלל לא דפשיטא ודאי דאין לדונה כדין מורדת. איברא דחזינא לאחד מח"ור קושטא בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב סי' כ"א שכתב להיפך מזה ונסתייע עצמו מדברי ה' פאת נגב בעצמו וז"ל שם בדפ"ד ע"א ואל תשיבני ממ"ש ה' פאת נגב סי' ט"ז אחר שנ"ון בכל דברי הפוס' הנז' עכ"ז בסו"ד חש לה לההיא דהפ"מ והמט"י דכדי להתיר אף דעברו יב"ח הצריך למנות יב"ח אחרים מעת התראת ב"ד וא"כ יוצא לנו לנ"ד דאף דעבר כ"כ זמן רב כל שלא עשו לה הב"ד כל משפטי המורדת הימים הראשונים יפלו וצריך התראת ב"ד מחדש נלע"ד דהא ודאי בורכא היא מתרי טעמי חדא דהרב זל בעצמו אסו"ד בהסכמה עלה בנ"ד שעבר כ"כ זמן אף שלא בהתראת ב"ד עדיין יכול לישא אחרת אלא שהצריך רשות ב"ד, ועוד דהתם האשה כבר הסכימה דעתה להתגרש לא כן בנ"ד שאשת ר' אינה מסכמת להתגרש וכו' ובסו"ד אסיק וכתב וז"ל באופן דבהא סלקינן דאשת ר' הנז' ששהתה במרדה כ"כ זמן ארוך הרי היא חשובה בכלל המורדת והגם שלא עשו לה ב"ד כל משפטי המורדת כ"א שהתרו לה בד"הץ פעם ושתיים שאם תעמד במרדה יתנו לו רשות לישא אחרת די בזה להתיר לר' מאחר שהאשה אינה מסכמת להתגרש כלל וכו' יעו"ש ובאמת הדבר תמוה דכתב משם ה' פאת נגב היפך מ"ש ה' דבר שמואל משם ה' פאת נגב בעצמו. וזו קש המן הראשונה שה' דברי שמואל בסי' י"א דקס"א הביא דברי הרב אלו וסמך עליו וכתב דכפי הנראה חכמי קושטא ומוהרח"פ הבאים עהח' שם נראה שהסכימו עמו מדלא חלקו עליו ע"ש וצל"ע, ומה אעשה שאין ס' פאת נגב עמדי ומ"מ מלבד דלא די לנו בדברי הרב מאחר דהא קחזינן גדולים וטובים ה' מוהר"ח הכהן והפ"מ והבעי חיי דסברי דבעינן שיעשו לו כל משפטי המורדת ואחריהם נלך כיון דאיכא חרגמ"ה או היכא דאיכא שבועה ובכולהו אית לן למיזל לחומרא האף אין זאת בנ"ד גם ח"ור קושטא יודו דהא היא מסכמת להתגרש רק דתובעת כתובתה וגם לא התרו לה ב"ד אפי' פעם אחת ואין ספק דבכה"ג לא נמצא ולא ימצא מי שיתיר. והגם שראיתי במכתב מאחד מהמורים האלה ההוא אמר דכבר שלחו לקרא לה עוד הפעם ולא אה באף אם נאמר דזה יהיה כהתראה הלא נתברר אצלינו דהמכתב הזה בא ליד אביה ולא גילה את אזנה אדרבא שלחו לאחוריו ואמר שהוא אינו משרת הב"ד להודיע לבתה מה שהם חפצים כי אם הם ישלחו מכתב קריאה לשמה. והצדק איתו כי איננו חפץ להעשות עצמו שליח לרעת בתו' ואנן בעינן שתדע היא מההכרזות וההתראות. ומה גם במה שראיתי במכתב הנז' שדנו אותה לנכפית מחמת חליה ועל יסוד זה התירוהו להנשא דהרואה יראה דההתנצלות הוא שוחה עמוקה ליפול שם דמלבד דבהיותו לפנינו הבעל גילה דעתו דהוא מפוייס ומרוצה לשבת עמה: