אבני האפוד רפא

הזכיר שתגבה מעו"ב א"כ יכולים היורשים לגבות המטלט' בשומא ואין ראיה מההיא דמוהרי"קו ומוהרמ"א דבענין הפרעון התנה בפי' לפרוע למלוה סך ידוע במעו"ב ע"כ הרי לך בהדייא עיקר החילוק דמינה אתה דן להשבון דכתוב המעות לפיהן דלפי מה שהבין כ"תר הוא דהוי תנאי בפרעון לא דמי לכתובה ודוק). ב כתב כ"תר נר"ו וז"ל ובפרט עתה בהצטרף לזה ס' מוהרימ"ט והב"ד וכו' י"ש. מבין ריסי עיניו נראה דהרדב"ז ומוהרימ"ט חדא שיטתא אית להו ולבבי לא כן יחשב דמלבד דהב"ד שם כשהביא ת' הרדב"ז לא צירף רק למוהרשד"ם. ועוד הם מדברים שחייב ליתן לו עדית ובכללם מעות והיינו פשוט דין עדית ודין עדית היינו אם יש לו לא למכר ולעשות עדית וזה היפך דברי הרדב"ז וא"כ גבה טורא בינייהו (ד"ד ס"ט. מי לא ידע דאיכא טובא בין הרדב"ז למוהרימ"ט אולם כונתי לומר דלפי ס' מוהרימ"ט והב"ד הוא דאיכא תנאה גם בפרעון הכתובה לפורעם מן העדית ואנן אמרינן דהוא במעו"ב דהא גם בלי לשון זה כל שכתוב שהכניסה לו במעו"ב הדין נותן לפורעם במעו"ב רק דמטעם תפסת מועט כתב מוהריב"ל דדוקא ביש לו והיינו בעבור דליכא תנאי משא"כ היכא דהדר פריש ותני דחייוב הפרעון יהיה ג"ך מכל נכסין וקניינין דהיינו מעות ה"ז כמו תנאי ההשבון דאיכא חייובא לפורעם במעו"ב דאזי מחייבינן אותו אף באין לו ודוק). ג כתב כ"תר נר"ו וז"ל דשבועת המוריש לא חייל על היורשים כמ"ש בריב"ש וכו' ולדעתי יש לחלק ביניהם דהריב"ש ורמ"א איירו בדבר שלא בא לעולם שאין שום חיילות קנין כלל ואין כאן אלא שבועה לכן שפיר מחלקי אבל בנ"ד דהוא מחלוקת הפוס' דיש חיילות קנין ה"ז דומה באם המוריש קבל ס' הפוס' המעמיד דלא יוכל לומר קי"ל א"כ גם כאן השבועה הוא שקבל להחזיר להפוס' המזכים לאלמנה וא"כ כיון שהוא נתחייב לס' הפוס' המזכים גם יורשיו כמוהו ומנ"ל לחלק וצ"ע (ד"ד ס"ט. אנכי הרואה דכ"תר יושב ודורש כמשה מפי הגבורה בדברים שהתפוצצו הרים הגבוהים המה הגדולים רבני הפוס' ז"ל דמלבד דבמאי דפשיט"ל דבדבר דאיכא מחלוקת הפוס' והמוריש קבל עליו ס' הפוס' המחייבו דגם יורשיו חייבים. ספוקי מספק"ל להאחרונים ובמחלוקת הוא שנוי וכמו שיראה הרואה בספרי המאספים בכללי הקי"ל ואכמ"ל וכבר כתבתי בזה בתשו' באורך דכדי לצאת ידי ספק צריך לכתב דהקבלה היתה עליו ועב"ך בפירוש ובפרט בדבר הנוגע להיורשים והמקבל ובכה"ג דהיורשים רוצים לשלם לה שוה כסף והיא חפצה מעו"ב. עוד בה דגם במאי דקאמר דאם אמר הריב"ש שאין חייוב השבו' חל לגבי יורשיו ה"ד במידי דליכא ביה חיילות קנין כלל וכגון דשלב"ל אבל בדבר דשנוי במחלו' הפוס' אם יש בו חיילות קנין מודה הריב"ש דחייבים גם יורשיו. הרואה יראה דהא ליתא וממקומו הוא מוכרע מדברי הריב"ש בעצמו דהתם קאי בענין אסמכתא דבזה נחלקו הפוס' דאיכא מ"ד דבקנין לחוד סגי ואיכא מ"ד דבעינן קנין בבד"ח ואיכא מ"ד דלא בעינן בד"ח רק שיאמר מעכשיו ובנדון הריב"ש היה רק קנין ושבועה וסבר השואל להריב"ש למימר דהשבועה משלמת לבד"ח ופסק הריב"ש דאף דנימא דמשלמת לבד"ח מ"מ לא קי"ל כר"ת בהא אלא כס' רוב הגאונים הסוברים דבעינן מעכשיו וכיון דלא אמר מעכשיו מגן שוייא רק דחייב להשלים מכח שבועתו יעו"ש ובסמ"ע סי' ר"ז סקנ"ז וטו"ז וש"ך וב"ח שם ובודאי דלא יחלק הריב"ש אמאי דקי"ל בעלמא דאם קבל עליו בפי' להתחייב כס' הרב פ' דיתחייב דלא גרע מקבל עליו קרוב או"פ ואם איתא דהשבועה הו"ל כקבלת הפוס' וכמו דסבר מימר כ"תר הלא איכא מ"ד דבקנין לחוד מהני לסלק האסמכתא והשבועה יהיה כמי שקבל עליו סב' זו א"ו דסברת הריב"ש דקאמר דאין השבו' עושה קנין הוא אפי' בדבר דאיכא מחלוקת. וכל בתר איפכא מצינו לרבני האחרונים שנחלקו בדעת הריב"ש דמוהריב"ל ס"ל דע"כ ל"ק הריב"ש הכי אלא דוקא בדבר דליכא מחלו' הפוס' אבל בדבר דאיכא מחלוקת הפוס' גם הריב"ש יודה דאינו חייב להשלים מכח שבועתו ומפרש לה מוהר"ם ד"ב בתשו' סי' ל' דאע"ג דנדון הריב"ש גופיה הוא באסמכתא דאיכא מחלוקת כיון דלרובא דרבוואתא ל"ק הוי כפיטור ידוע יעו"ש והדברים עתיקים יעו' בכנה"ג סי' ר"ז הגהב"י ס"ק ר"ט ובסי' ס' הגהב"י ס"ק נ"א ובמאספי' שם ובאמת ה"ן לי עליו תרעומת איך נפלטו מתחת קן קולמוסו דברים אשר לא כן ואנכי לא ידעתי מה זה היה לבן קי"ש על דלתי התורה להעלות על ספר מסברת עצמו דברים העומדים ברומי מבלי שים עין ביקורת בספרי הפוס' המדברים ע"ז ?). ד כתב כ"תר לחלק ע"פ תשו' מוהרח"ש דבפרעון הכתוב' אין כאן שבו' ויכול לומר קי"ל, ואהמ"ר דבריו לא יגהו מזור דכיון דבדף הב' כתוב שנתחייב לפרוע וכו' ועלה קאי השבועה א"כ אנו אומרים דהך תנאה שנתחייב קאי למ"ש בדף הא' מעו"ב וסייום התנאי הוא ובשלמא אם גם חייוב הפרעון היה בדף הא' ניחא (ד"ד ס"ט מי הגיד לו דזה הוי סייום תנאי הפרעון ולא תנאי חדש ואעיקרא נחזי אנן תנאי זה דנהגינן בשלוניקי לכתב בדף הב' וז"ן ע"הת ונתחייב החתן הנז'" שאם ח"ו תבא שטכ"ז לידי גבייה הן מחמת מיתה הן מחמת גירושין לעולם תגבה הכלה הנז"ל כל סכי כתובתה במשלם עספ"א ואפי' שתשאר זקוקה ליבם ופה סופיאה כותבין יותר בהרחבה וז"ן ואם ח"ו יפטר החתן הנז' תחילה אזי בין ישאר לו ממנה זרע ובין לא תשאר לה ממנו זרע לעו' תגבה היא את סך כתובתה ונדונייתה ותוס' משלם ע"פ הרול הרשום מטה כפי הסכמת ותיקין שבק"ק עירינו יע"א ע"כ למאי איצטריך דלכאורה נראה ללא צורך דכבר נכתב בדף הא' דאהו"ח שטכ"ז קבילית עלי וכו' לאתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין וכו' והא תנינא חדא זמנא חייוב הפרעון ואם נאמר דכדי לכוללו בשבועה בא הכפל מה נשתנה תנאי זה משאר התנאים מזונות וכסות וכיוצא, אך כד דייקינן בה תנאה דנא הנה זה בא לאפוקי מתקנה טוליטולא הביאה הטור בר"סי קי"ח דנהיגי דכשבאה האשה לגבות כתובתה מחמת מיתה אינה גובה מנכסי בעלה רק מעות נדונייתה ומה שהכניסה לו וכיוצא אבל לא התוספת דמה שמוסיף לה וכתובתה גובה ממחצית הנכסים שהניח בעלה בין יספיק לה בין לא יספיק לה וכן בתובעת היא הגירושין נותן לה מטלטלין כמו שהן אפי' באבד עינן בלבישתן ובהשתמש בהן ועוד שם היכא לא הניח בנים או בנות יעו"ש. ולכן תקנו לכתב כן דכל שבאה הכתובה לידי גוביינה הן מח"מ או מחמת גירושין לעו' תגבה הכלה הנ"ל כתו' במשלם דהיינו נדויינא והתוס' מבלי מגרעת פרוטה קטנה ולפ"ז הוי תנאי אחר מחודש ולא נכחד דגם חייוב הפרעון בכלל דבכלל מאתים מנה אך יכול לקיים הפרעון בכל