אבני האפוד רפ

להשבון לחוד נתכונו להחזיר מחצית הנדונייא ליורשים כפי מה שקבל ומשו"ה כתבו הסך שהכניסה במעו"ב וכו,' ולפ"ז נראה לומר דבשלוניקי מההשבון יחזיר המחצית מהמעו' שלקח במעו"ב ליורשיה ובכתובה לא תגבה האלמנה דבר במעו"ב לפי מה שהוא רשום בזכרוני שבשלוניקי אינם כותבי' החזרת מעו"ב אלא בהשבון וכו' עי"ד, עיניך תראנה דגם הוא מסייע שיש בו ממש לה' מוהר"א חסון בכונת התנאי הגם דלענין דינא פליגי. אבל האמת מלבד דמוהריב"ל ז"ל לא היה נוסח הכתובה לפניו רק היה כותב כפי מה שרשום. בזכרונו וכמ"ש להדייא עוד בה דאיפ' דבזמנו לא היו כותבין אלא כפי מה שקבל וזה הלשון יתפרש יותר דהיינו על האופן שקבל המעו"ב במעו"ב אבל לדידן דכתבינן לפי הערך שקבלם אין ספק דכונת התנאי היינו לענין יוקרא וזולא ומי לנו גדול מראש האחרונים ורבני שלוניקי הוא הקדוש מוהרח"ש דהיה בדור שלאחריהם ואיתו עמו ה' בארות המים דהוי בתרא טפי ובודאי דכוותייהו נקיטינן דאין ספק דלא נעלם מהם תשו' מוהריב"ל הנ"ז ומוכרח דמפרשי לה כדאמרן, (כי מן הבאר נפל לי ספק בכתובו' של פה עיר סופיאה יע"א שכתוב בהן כלשון הזה, ולענין ההעדר התנו ונתחייב החתן הנ"ל שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' בחיי החתן הנז' בעודה באישות עמו ולא ישאר לו ממנה זש"ק שיחיה ששים יום אחר פטירת אמו אזי החתן הנז' יחזיר המחצית מכל מה שהכניסה לו באופן שהכניסה ליורשיה יורשי כתובתה דניבת באופן שהכניסה נוטה יותר להצד שחייב להחזיר המעו"ב בעינייהו דהוי כלשון כמו, שקבלם והגם דמידי מחלוקת לא יצאנו מ"מ איכא ס' שבועה ולכן נראה לפשר ביניהם) ולאשר אמר דמצא בס' ידי דוד סי' ך' שכתב על האבן ומצבה שהוא מן האמצע וזה היפך ס' הרב"ד באה"ע סי פ"א דהאבן הוי צורך קבורה. הנה ס' ידי דוד איננו איתי לראות הדברים בשרשן אך בס' באר המים סי' פ"ד כתוב כן ונהירנא שהוא הוא הנוסח הכתוב בס' ידי דוד כי שניהם היו ב"ד של יתומים בזמן ההוא אבל האמת דאין להתלונן עליהם מאומה דעיקר המנהג יסודתו בזמן הב"ד גופיה וכמו שמבואר בס' בארות המים שם סי' י"ג דזכר עשה למנהג זה וכבר נודע דהוא היה סופר מהיר של הרב"ד ונושא כליו ושנים אחדות אחריו ישב על כס הרבנות בשלוניקי ועכ"ל דהרב"ד דינא קאמר ולא דבר גם מפאת המנהג. ואפילו לא היה כן בנקל יכולין אנו לומר דנשתנה המנהג מזמן הרב"ד לזמנם וכבר מצינו חילופי מנהגים בזה בקירוב זמן יותר עמ"ש בהגהותי לס' יאודה יעלה חא"הע סי' ו', כנלע"ד. חזר מעלת החכם הפוס' הנז' נר"ו וכתב אלי די השיב, ועם שאיני מופנה לחזר ולהשיבו עוד באורך מ"מ אמרתי להשיב דבר אך הפעם בקצר אמי"ץ לפי רוב האהבה וז"ל. א ראשית ביקו'רי כל כתב' מני"ר דהחילוק שחילקתי בין השבון לכתובה של כת הקודמים היא מדברי מוהרי"בל ח"ב סי' כ"ה עי"ש ואנכי אי"ץ לא כן אנכי בכונת מוהריב"ל כאשר נראה מבין ריסי עיניו שהוא נר"ו מבין בכונתו דיש לחלק דבכתו' לחודיה מהני מילת מעו"ב דוקא להיכא דיש לו אבל בהשבון דהוי תנאי גמור מהני אפי' באין לו מעות דחייב למכר שזה בעצמו היה חילוקי ועלה כתב מר של כת הקודמין היא. ואנכי לא אבין כן בכונת מהריב"ל דודאי אין לחלק כחילוק שחילקתי אני הדל דכיון דיהיב טעמא מוהריב"ל דבלא מילת מעו"ב לא היה הדין ליתן אפי' יש לו וא"כ גם בהתנה נאמר דמהני תנאה ביש לו דאל"כ אפי' יש לו לא היה נותן ול"ד כלל למה שהבאתי במכתב מהז"לא בח"המ דש"ה דאיירי בב"ח דבלא תנאי נמי היה גובה במעות אם יש לי וא"כ גם לגבי השבון דאית לן האי גריעותא ואדרבא גרע מכתו' דהוא משום תקנה אין לחלק אפי' בתנאי גמור וכ"ן מדברי הב"ד סי' ל"א, אך כונת מוהריב"ל הוא באופן זה דהוא מסתפק בהשבון אם יש לו מעות לא ימתין וכונת הס' דשמא נאמר תפסת מועט דכיון דהוא מכח התקנה דהבעל יורש ד"ת א"כ אפי' יש לו לא יתן אבל מעולם לא עלה על לב מוהריב"ל לחלק החילוק שחילקתי אני הדל כי באמת אינו. ומאי דציין להפמ"א הנה ראיתי דבריו דבתחילה הביא מ"ש הפוס' (דהיינו מ"ש הז"לא בח"מ) דהיכא דהתנה במעו"ב וכו' וכתב דבכתו' ליכא תנאי כלל אלא לאתפרעא וכו' סתם ושוב הביא דברי הרדב"ז וכתב עליו מחלוקת מוהריב"ל וא"כ יראה כת"ר כי אין שום ענין למאי דאתינן עלה. ועוד אף לפי הבנתו במוהריב"ל לא הי"ל לכתב של כת הקודמים שכנראה שחילוק זה סבר וקביל מוהריב"ל ובאמת ז"א כי החילוק שחילק אח"ך תבר לגזיזיה שאין חילוק ביניהם כמו שיעיין שם. ועוד אנכי הרואה סתי' בדבריו שכאן פשיט"ל כדאמרן דס' מוהריב"ל אפי' באין לו ולקמן מסתפק מני"ר גופיה בהך מילתא במאמר מוסגר ולפ"ד במחכ"ת אין כאן ספק למעין בדבריו דכונת מוהריב"ל כדפירשתי ושו"ר שכבר קדמני בזה האדם הגדול בענקים מוהרח"ש בח"ג סי' ס"ו שמפרש דברי מוהריב"ל כדאמרן ולפני מר לא היה כאשר התנצל במכתבו, דברי דוד ס"ט. רם מדברי מוהריב"ל לא יהיה לנו ראיה אך בדברי הפמ"א סי' פ"ג דקנ"ג ע"ג כתוב להדייא וז"ל מ"מ היה נר' לומר דאע"ג דבכל הכתובות המנהג לכתב ודא נדונייא דהנעלת ליה במעו' מדודין בעין כו"ך כיון שבענין הפרעון לא כתב אלא שחובה החלה כל סכי כתובתה גבוי גו"ש עספ"א ולא