אבני חפץ צט

דתנן משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור, א"ר יהודה הלא מה"ת הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה, ר' יהודה הוא דקא טעי, הוא סבר ריב"ז מדרבנן קאמר, ולא היא מדאורייתא קאמר, והא התקין קתני, מאי התקין דרש והתקין עכ"ל הגמרא. והמאמר הזה מוזר הוא מאד ואין דומה לו בש"ס, שאמורא יעשה לתנא לטועה בדברי תנא אחר, ויש להבין אמאי באמת נקיט רנב"י כן, שריב"ז מה"ת אסר, ור"י טעה בדבריו, ולא ניחא לי' למינקט ג"כ שריב"ז רק מדרבנן אסר. כמו שתפס ר'. יהודה, וכבר עמדתי ע"ז בספרי ברכת אהרן מאמר ג' אות ד' עיי"ש מ"ש בזה

ב) ובביאור הענין הנפלא הזה אני אומר, דהנה בטעם הדבר שתיקן ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור (אם נאמר דרק מדרבנן תיקן), אמרו בגמרא ר"ה (ל' ע"ב), וסוכה (מ"א ע"א), משום דבמהרה יבנה בהמ"ק, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח, עכשיו נמי ניכול, ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר, האיר המזרח התיר, השתא דאיכא עומר עומר מתיר, ומקשה בגמ' שם דמיבני אימת, אילימא דאיבני בשיתסר, הרי האיר המזרח התיר וכו', לא נצרכא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, אי נמי דאיבני בליליא, ועיין בפירש"י שם שהעיר, דאיך אפשר לומר דאיבני בחמיסר ביו"ט ודאיבני בליליא, והא קיי"ל בשבועות (ט"ו ע"ב) דאין בנין בהמ"ק לא ביו"ט ולא בלילה, ותירץ הני מילי בנין בידי אדם, אבל בנין העתיד לבוא בידי שמים הוא

וקשה לי בזה קושיא מושכלת, דבש"ס דשבועות שם אמרו, דמדינא הי' צריך לקדש העזרה במנחת חמץ, וזה אי אפשר רק פעם אחת בשנה בשתי הלחם בעצרת, דזולת זה אין לנו מנחת חמץ בכל שנה, ורק מה"ט אין מקדשין, כיון שאין ביכולת לצמצם הקידוש שיהי' אפשר לקדש בשתי הלחם, דאם יבנה המקדש בערב חג השבועות, אז אין שום קדושה בשתי הלחם, דשתהל"ח בשחיטת כבשים הוא דקדשי, ולחכות עם הקידוש עד למחר אי אפשר, דבעינן קידוש בשעת הבנין, וביו"ט אי אפשר שיבנה בהמ"ק דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט ונתקשיתי מדוע באמת לא ידחה בנין בהמ"ק יו"ט, ואי דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, וכדאיתא בשבת כ"ה לענין שריפת קדשים ביו"ט, דמה"ט אין שורפין משום דיו"ט הוה עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע, הרי בנין בהמ"ק הוה עשה דרבים, ועשה דרבים דוחה לתו"ע, כמ"ש התוס' בזבחים (ל"ג), דעשה חמור דוחה אף לתו"ע, וה"ה דגם עשה דרבים דוחה לתו"ע, דעשה דרבים הוה ג"כ כעשה החמור (ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' י"ח אות ז'), וכיון שכן שוב נבעי חמץ בשעת קידוש העזרה, והמקדש יגמר בנינו בעצרת ויתקדש בשתהל"ח. אכן י"ל עפ"י מה שהעלו המפורשים, דעשה שאינה שוה בכל לא אלימא לדחות עשה השוה בכל, וה"נ העשה של בנין בהמ"ק הוה עשה שאינה שוה. בכל, כיון דאין בונין בהמ"ק בלילה, כדאיתא בשבועות שם, והוה מעשהז"ג, ונשים פטורות, ולא אלימא לדחות הל"ת דיו"ט דהוה ל"ת השוה בכל, ולכן שפיר אמרו דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט, וממילא אי אפשר לקדש בחמץ. ועיין ברמב"ם פ"א מה' בית הבחירה ה' י"ב שכתב, דנשים ג"כ חייבות בבנין בית המקדש, עיי"ש שכתב דהכל חייבין לבנות ולסעד אנשים ונשים, אכן דבריו תמוהים, דאם הוה מעשהז"ג מהיכי תיתי לן לחייב נשים, הרי בפירוש אמרו בקידושין (ל"ד ע"ב), דמצה והקהל, דנשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג, הוה שני כתובים הבאים כאחד, ומשמע דזולת זה אין שום מעשהז"ג שנשים חייבות, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ג' אות ה' שהאריך בדברי הרמב"ם, ואולי י"ל דהרמב"ם יסבור דבבנין ביהמ"ק יש שתי מצות, הבנין עצמו והוא אינו נוהג רק ביום, וממצוה זו נשים פטורות, דהוה מעשהז"ג, והם עד לבנין וזה היא מצוה שאין לה הפסק, דתמיד החיוב לסעד בנין בהמ"ק, ובמצוה זו אה"נ דנשים חייבות, וע"כ דקדק הרמב"ם וכתב, והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים וכו', וכונתו כל אחד לפי דרכו, היינו אנשים בבנין והנשים בסעד

ג) ומעתה בבנין העתיד, שיבנה גם בלילה, כדברי רש"י שהבאנו, שוב תהי' העשה שוה בכל, כיון שתהי' נוהגת בין באנשים בין בנשים, דל"ה עוד מעשהז"ג, וא"כ תוכל לדחות עול"ת דיו"ט, וממילא יהי' באפשר שיבנה ביו"ט, ולפ"ז ההכרח יהי' לקדשו במנחת חמץ, שזה אי אפשר רק בשתהל"ח בעצרת, וא"כ ע"כ יבנה בעצרת, וקשה איפוא מדוע אסר ריב"ז יום הנף משום שיש לחוש לקלקול אם יבנה הבהמ"ק בט"ו בניסן, הרי הבנין דלעתיד ע"כ יבנה בעצרת כדי שיתקדש בחמץ, ואי אפשר שיבנה בניסן וזה קושיא נפלאה

אכן זה דוקא אם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, שאז אמנם יהי' מהצורך לקדש הבית השלישי שיבנה ב"ב מחדש, ויהי' ההכרח שיבנה בעצרת כדי שיהי' באפשר לקדשו בחמץ אבל אם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, לא יהי' מהצורך כלל לקדש מחדש, דהקדושה הראשונה לא פקעה, וכ"כ התוס' בשבועות שם (ט"ו ע"א) ד"ה אין, דאם ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעת"ל, גם עזרא לא הי' צריך לקדש ורק לזכר עשה כן, וממילא יהי' באפשר שיבנה בניסן. כי לא יהי' מהצורך לחכות על מנחת חמץ עד עצרת. וא"כ אם נאמר דריב"ז רק מדרבנן אסר יום הנף, ההכרח יהי' לתפוס דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, דלולא זאת לא הי' מקום לתקנתו, שעיקרה נוסדה על ההנחה שהבהמ"ק העתיד יבנה בט"ו בניסן, כיון שזה אי אפשר דבהכרח יבנה בעצרת וכמו שביארנו

ד) והנה יש להוכיח דר' יהודה ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, דהסברא של הסוברים דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל הוא ע"כ משום דע"י החורבן שבאו זרים בנחלתנו וארץ אבותינו נתנה ביד עכו"ם, פקעה הקדושה שהי' עלי', ולפ"ז י"ל למאן דס"ל דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, וזה משום דכתיב כי לי הארץ, לי קדושת הארץ, כדאיתא בגיטין (מ"ז ע"א), א"כ כמו שאין כח לנכרי הקונה קרקע בארץ ישראל להפקיע אותה מקדושתה, כן לא הי' כח גם להנכרים שכבשו את הארץ בכחם ע"י מלחמה להפקיע אותה מקדושתה, ואדרבה עוד כש"כ הוא, דהשתא נכרי שקונה את הארץ בכספו ונמסרה לו מדעת ומרצון הטוב, אין בכחו להפקיע אותה מקדושתה, מכש"כ אלה הכובשים שלקחו את הארץ בגזל ובאילמות בודאי לא הי' בכחם להפקיע קדושת הארץ ומקום המקדש, והרי היא בקדושתה כמו שהיתה, וא"כ ע"כ