אבני חפץ צח

קרבן שדמיו המה כשיעור שהוא בראייה מעה כסף ובחגיגה שתי כסף, ור"ל ס"ל דאפי' בקרבן אין שיעור, והיינו שיכול להביא בכל עת קרבן אפי' אם אין בדמיו כשיעור שצריך להיות כקרבן (ועיין תוס' חגיגה שם ד"ה ר' יוחנן). ונראה דפלוגתת ר"י ור"ל תסוב ג"כ על קוטב החקירה הזאת, אם ההעדר עדיף מהמציאות שלא כיאות, או המציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, והיינו דר"י ס"ל דההעדר עדיף מהמציאות שלא כיאות, ולכן ס"ל דמוטב יותר שלא יביא קרבן כלל וייתא ולא ייחי, משיביא קרבן ולא יהי' בו כשיעור, אמנם ר"ל ס"ל דהמציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, ולכן ס"ל דמוטב שיביא קרבן אף שלא יהי' בו כשיעור משלא יביא כלל, דמציאות הקרבן אף שלא כיאות עדיפא מהעדרו. ובדרך צחות י"ל דסברת ר"י, שאמר שמוטב שלא יביא קרבן כלל משיביא ולא יהי' בו כשיעור, היא ע"ד שמצאנו ביומא (ע"ז ע"א), שהוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא, אמרו לי', אי לא עבדת לא עבדת, אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך עיי"ש, וה"נ אומרים לזה שרוצה להביא קרבן בפחות מכשיעור, אם לא הבאת קרבן לא הבאת, אם הבאת אמאי לא עבדת כדפקדוך, אמאי לא עשית כפי שנצטוית מהש"י ולא הבאת קרבן כשיעור, וע"כ מוטב שלא יביא כלל משיביא שלא כשיעור

ו) ומזה הי' מקום להסתייע קצת ג"כ לענין החקירה הידועה במי שאין לו רק חצי שיעור ממה שצריך לקיום המצוה, אם יעשה עכ"פ מקצת המצוה, או אם לא יוכל לקיים המצוה בשלימות לא יעשנה כלל, וגם אנחנו דברנו מזה למעלה בסי' ז' עיי"ש מה שכתבנו בזה, וי"ל שגם דבר זה יסוב על קוטב החקירה הנ"ל, אם העדר הדבר עדיף מהמציאות שלא כיאות, או המציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, דאם נאמר דהמציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, א"כ י"ל שאם אין לו רק ח"ש יעשה עכ"פ מצות המצוה, דמוטב יותר שיקיים המצוה שלא כיאות משלא יקיימה כלל, אבל אם נאמר דההעדר עדיף מהמציאות שלא כיאות, ה"נ עדיף שלא לקיים המצוה כלל מלעשות אותה שלא כשיעורה, דהעדר המצוה עדיף ממציאותה שלא כיאות. ולפמ"ש למעלה שבזה נחלקו ר"י ור"ל, דר"י ס"ל דהעדר עדיף ממציאות שלא כיאות, ור"ל ס"ל דמציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, יהי' נמצא דלר"י אם אין לו רק ח"ש מוטב שלא יקיים המצוה כלל משיקיים אותה שלא כשיעור, דהעדר המצוה עדיף ממציאותה שלא כיאות, ולר"ל מוטב שיקיים עכ"פ המצוה שלא בשלימות משלא יקיימה כלל, דהמציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, ולפ"ז יהי' ממש להיפוך ממה שצדדו רבים דד"ז אם יעשו עכ"פ ח"ש מהמצוה כשלא יוכלו לקיים המצוה בשלימות וכפי שיעורה השלם, תליא בפלוגתת ר"י ור"ל אם ח"ש אסור מן התורה כדאיתא ביומא (ע"ג ע"א), דלר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת ה"ה דיש ג"כ מצוה אפי' בח"ש מהמצוה, ולר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת, כמו שאין איסור בח"ש כן גם ליכא מצוה בח"ש, והדברים ידועים, ולדברינו יהי' בהיפוך, דלר"י דס"ל דההעדר עדיף מהמציאות שלא כיאות, עדיף יותר שלא לעשות המצוה כלל מלעשותה שלא כשיעור, ולר"ל דהמציאות שלא כיאות עדיפא מההעדר, מוטב לעשות עכ"פ ח"ש מהמצוה משלא לעשותה כלל וכמו שכתבתי

ז) ויש להביא עוד דוגמא להחקירה הנ"ל שחקרנו מדברי התוס' בחולין (כ' ע"א) ד"ה לא שכתבו, דאף דמליקה בשן כשירה, בשמאל פסול, דשמאל גרע משן, הרי דאם לא עשה ביד כלל רק בשן ב המליקה כשירה, ואם עשה ביד אבל לא עשה כדבעי בימין רק בשמאל, המליקה פסולה, ומשמע דהמציאות שלא כיאות גרועה מההעדר, ואף אם ההעדר אינו מזיק המציאות שלא ע"צ הנאות מזקת. ואני תמה ע"ד התוס' בחולין שם, שהביאו ראי' לדבריהם, מהא דגידמת חולצת בשיני', אף דחליצה בעי ימין, וש"מ דשמאל גרע משן, ומה ראי' משם, הרי גידמת היינו שאין לה יד כלל, אבל אם יש לה שמאל אה"נ דחולצת בשמאל ולא בשן, דשמאל עדיף משן, וזה לכאורה דקדוק עצום ואין לי פנאי כעת לעיין בזה

ח) ועיין תוס' חולין (ט"ו ע"ב) ד"ה כגון שכתבו, דאף דמוכן לכלבים הוה מוכן לאדם, זה דוקא אם אינו עומד כלל לאדם, אבל אם עומד לאדם ואינו ראוי לאדם, כגון דלעת הוה מוקצה, אע"ג דחזי לבהמה עיי"ש, והסברא י"ל ג"כ כנ"ל, דאם אינו עומד כלל לאדם, והוה העדר לגמרי לא איכפת לן, אבל אם עומד לאדם, ויש מציאות ורק שהמציאות ל"ה כיאות, כי אינו ראוי לאדם ל"מ, דעדיף ההעדר מהמציאות שלא כיאות. ועיין בטו"ז יו"ד סי' ל"ג ס"ק ט' דטפי עדיף כשקרום אחד מהריאה או מהושט חסר לגמרי, מאשר אם הוא נמצא והוא לקוי עיי"ש, הרי ג"כ דהעדר הדבר עדיף מהמציאות שלא ע"צ השלימות. ועיין גיטין (ד' ע"א) כי לא בעי ר"א חתימה היכי דליכא עדים כלל היכי דאיכא עדים בעי עיי"ש, ועיין ברש"י שם שביאר, דכי לא חתימי סהדי כלל, שפיר טפי מהשתא דחתימי שלא לשמה, ומשמע ג"כ דההעדר עדיף מהמציאות הגרועה, ויש להרחיב עוד הדיבור ואסתגר בזה

סימן נב

דרוש לשה"ג שנת תרפ"ה בבהכ"נ הגדול דפ"ק סאמבור

במנחות (מ"ה ע"א) כה אמר ה' בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים לחטאת וחטאת את המקדש (יחזקאל מ"ה), חטאת עולה היא, א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, ר' אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, תניא נמי הכי ר' יהודה אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, אמר לו ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, א"ל ר' יהודה תנוח דעתך שהנחת את דעתי, ויש להבין מדוע נתפעל כ"כ ר' יהודה מדבריו של ר' יוסי, עד כי ברכו ואמר לו שתנוח דעתו כמו ש שהניח את דעתו

א) ונראה לי לבאר דברי הגמ' בדרך החידוד, והסגנון יהי כך שר' יהודה הי' מחולק במקום אחר באיזהו הלכה, וכשמעו הך מילתא דר' יוסי שמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, הנה מזה נוכח לדעת שצדק במשפטו נגד בר פלוגתי', וע"כ שבחו והודה לשמו, ואמר לו שינחת גם הוא כאשר הסב לו בדבריו עונג וקורת רוח

ונקדים דברי המשנה במנחות (ס"ח ע"א), משקרב העומר הותר חדש מיד, הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור, אמר ר' יהודה והלא מן התורה אסור, שנאמר עד עצם היום הזה וכו', ובגמרא שם (ע"ב) א"ר נחמן בר' יצחק, ריב"ז בשטת ר' יהודה אמרה, דאמר מן התורה אסור, שנאמר עד עצם היום הזה, עד עיצומו של יום: וקסבר עד ועד בכלל, ומי סבר לה כוותי' והא מיפלג פליג עלי'