אבני חפץ ק

ס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, ומצאנו לר"י דס"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, מדס"ל במנחות (ס"ו ע"ב), דתורמין משל כל על של כל, והיינו משל ישראל על של עכו"ם ומשל עכו"ם על ישראל, ולדברי הירושלמי בפ"ה מדמאי הובא בתוס' שם ד"ה מירוח, מאן דס"ל הכי ה"ט משום דס"ל אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר (ואני תמה מאד על דברי הירושלמי המובאים בתוס' שם ולא זכיתי להבינם, שכתבו דר"מ דס"ל דתורמין משל כל על של כל ס"ל אין קנין, ור' יהודה ור"ש ס"ל יש קנין, ואיך אפשר לומר כן, הרי בפירוש איתא בגמרא שם, דר"מ ור' יהודה ס"ל דתורמין משל כל על של כל, וא"כ אם ר"מ ס"ל אין קנין ע"כ גם ר' יהודה ס"ל הכי, ועיינתי בירושלמי בדמאי שם וראיתי ששם אמנם נאמר כן דר' מאיר ס"ל אין קנין ור' יודא ור"ש ס"ל יש קנין, אכן שם לא נאמר דר' יהודה ס"ל ג"כ כר' מאיר דתורמין משל כל על של כל, ורק שר"מ לבד ס"ל כן, אבל לפי המבואר בגמרא שלפנינו, דר"י ור"מ שניהם ס"ל דתורמין משל כל על של כל, ור' יוסי ור"ש חולקים עליהם וס"ל דאין תורמין, א"כ ע"כ כמו דס"ל לר"מ אין קנין כן גם לר"י צ"ל דס"ל כן, ולולא דמסתפינא הייתי מגיה בדברי הירושלמי שצ"ל ר' יוסי ור"ש ס"ל יש קנין, דהם חולקים על ר"מ ור' יהודה, וס"ל דאין תורמין משל כל על של בל, וע"כ דס"ל יש קנין, אבל ר' יהודה דס"ל כר"מ דתורמין, בודאי ס"ל ג"כ דאין קנין, ושוב מצאתי בספר מלא הרועים ערך קנין לנכרי להפקיע ממעשר שהגיה ג"כ הכי בדברי הירושלמי), וא"כ ע"כ ס"ל ג"כ דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל וכמו שכתבתי, ולפ"ז דידי' שפיר אפשר שיבנה בהמ"ק בניסן, דלדידי' אין צורך בקידוש חדש, כיון שהקדושה לא נתבטלה, ואין הכרח שיבנה בעצרת דוקא שיהי' מנחת חמץ לקידוש, וממילא אפשר לומר דריב"ז רק מדרבנן אסור, משום דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויהי' קלקול, וכאשר ביארנו

ה) ומעתה מה נכבדו דברי הגמ' שהבאנו דרנב"י אמר דר' יהודה טעה בדריב"ז, דאיהו סבר דריב"ז מדרבנן קאמר ובאמת מדאורייתא קאמר, והיינו דרנב"י ס"ל דאי אפשר לומר דריב"ז רק מדרבנן קאמר, משום דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, ויהי' קלקול שיאמרו שאשתקד אכלו משהאיר המזרח עכשיו נמי יאכלו, דלא משכחת שיבנה בהמ"ק בניסן, כיון שיהי' מהצורך לקדש במנחת חמץ, וזה אי אפשר רק בעצרת, וע"כ יבנה המקדש בעצרת, ולכן אמר דריב"ז עה"ת אסר ובשטת ר' יהודה קאי, דאמר עד עצם היום עד ועד בכלל, וכאשר העירו אותו דר' יהודה התפלא על ריב"ז במה שתיקן מדרבנן, ושאל אותו והלא מה"ת הוא אסור, ומשמע שתפס דריב"ז רק מדרבנן תיקן, השיב ע"ז בחכמה, דר' יהודה טעה בדריב"ז, והיינו דר' יהודה כפי שטתו הי' יכול לחשוב כן דריב"ז רק מדרבנן קאמר, דר"י ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וא"כ הבית שיבנה לא יצטרך לקידוש חדש, כיון שהקדושה הראשונה לא פקעה ויהי' באפשר שיבנה בניסן, וע"כ אפשר לומר לדידי' דריב"ז מדרבנן קאמר, והטעם הוא שמא יבנה בהמ"ק לשנה הבאה בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, ולכן חשב דאה"נ דמדרבנן קאמר ותפס עליו דמה"ת אסור, אבל לפי מה דס"ל, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, א"א לומר כלל דהא דתיקן ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור הוא רק מד רבנן מחשש שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, דזה לא יתכן שיבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דע"כ יבנה בעצרת שיהי' באפשר לקדשו במנחת חמץ ועכצ"ל דריב"ז ג"כ בשטת ר' יהודה קאי ומדאורייתא קאמר והענין נכבד

ו) ויש להמתיק הדבר ביותר, כי בנוגע לפרט זה אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל או לא קדשה לעת"ל, שטת ריב"ז עצמו אינה ברורה, ויש שתי דיעות כיצד ס"ל, דבש"ס דר"ה (ל"א ע"ב) נחלקו ר"פ ורנב"י, דר"פ ס"ל דכרם רבעי התקין ריב"ז, ורנב"י ס"ל דלשון של זהורית התקין, ולפי מה דמשמע מדברי מהרש"א בביצה ה' ענין פלוגתתם היא, אי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל או לא קדשה לעת"ל, דר"פ דס"ל דריב"ז כרם רבעי התקין, קאי בסברא דריב"ז ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וע"כ הוצרך להתיר כרם רבעי שלא להעלותו לירושלים, אמנם רנב"י קאי בסברא דריב"ז ס"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, א"כ א"א לומר שתיקן להתיר כרם רבעי, דע"ז לא הי' צריך שום תקנה, דמנ"ל לאסור, כיון שנתבטלה קדושת הארץ, וע"כ ס"ל דריב"ז תיקן לשון של זהורית. וא"כ מה יקרו דברי רנב"י שר' יהודה טעה בדריב"ז, והיינו שר' יהודה תפס דהעיקר כר"פ דריב"ז כרם רבעי התקין, וס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, וכיון דס"ל דריב"ז קאי בשטה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעת"ל, שפיר הי' יכול לתקן תקנתו לאסור יום הנף רק מדרבנן, מחשש שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן ויבואו לידי קלקול, דלשטה זו יוכל המקדש להבנות בכל עת ולאו דוקא בעצרת, דל"ב מנחת חמץ בשעת הקידוש, כיון שא"צ קידוש כלל דלא נתבטלה הקדושה, וחשב ר' יהודה שבאמת כן הוא, שרק מדרבנן תיקן וע"כ תפס עליו, מדוע הוצרך לתקן מדרבנן, הלא בלא"ה מה"ת אסור, ובאמת טעה ר' יהודה בזה, דהעיקר הוא כמו שתפס הוא היינו רנב"י עצמו, דריב"ז לשון של זהורית תיקן, וס"ל באמת דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל, וא"כ א"א לומר כלל שתיקן רק מדרבנן, משום גזירה דשמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, דלא יתכן כלל שהמקדש יבנה בניסן, דבהכרח יבנה בעצרת, כדי שיהי' באפשר לקדשו במנחת חמץ, וע"כ דריב"ז ג"כ מדאורייתא קאמר, ובשטת ר' יהודה דעד ועד בכלל ומאי התקין דרש והתקין

ז) אמנם בעיקר הקושיא שהקשיתי, איך אפשר לומר שיהי' יום הנף אסור מדרבנן מחמת גזירה שמא יבנה בהמ"ק בט"ו בניסן, הרי בנין דלעתיד כיון שיבנה בלילה, יוכל להבנות גם ביו"ט מטעם עדל"ת, דל"ש לומר דהוה עשה שאינה שוה בכל דל"ה עוד מעשהז"ג, וא"כ ממילא יצטרך להבנות בעצרת, כדי שיתקדש במנחת חמץ, הנה אחרי שובי ראיתי שי"ל, דהרי עיקר הטעם שיבנה בלילה הוא, משום שיבנה בידי שמים כמ"ש רש"י בר"ה ל' שהבאתי למעלה, א"כ ל"ש לומר בזה עדל"ת, דהבנין