אבני חפץ צז

המחייב שיכתוב זכאי ור"ל פליג. והלכה כר"י לגבי ר"ל. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ע"ו ומאמר רי"ז מה שכתבתי בפרט זה, אי בדיינים מוכרח המיעוט גם נגד דעתו לקבל דעת הרוב ולהודות להם, ובחידושי אשר אתי בכתובים הארכתי עוד בזה

סימן נא

בדין כתיבת שם אבי המגרש ואבי המגורשת בגט, שהדין בש"ע אהע"ז סי' קכ"ט סעיף ט', דאם לא הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה הגט כשר, והדברים נובעים מדשרי הרשב"א בתשובה סי' תקנ"ה שכתב. שאפשר שא"צ לכתוב שם אבי' כלל, דשמו ושמה ושם עירו ושם עירה תנן, שם אביה ושם אביו לא תנן, עיין בבית יוסף שם, ובנובי"ת חאה"ע סי' קי"ג לחלק יצא, בין שם אבי האשה שא"צ לכתבו, דכיון שהגט בידה חשיב כמו מוכח מתוכו, משא"כ בשם אבי האיש, דל"ה מוכח מתוכו שפיר צריך לכתבו

א) ונראה לי להביא סנגוריא לזה מהא דאיתא ביבמות (קט"ו ע"ב), דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא, וכתיב בי' בקלוניא מתא, אנא דוד בר נהילאי מנהרדעא (כן היא גירסת הרא"ש) פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי וכו', הרי דאצל המגרש הזכיר שמו ושם אביו. ואצל האשה לא הזכיר שמה ולא שם אבי' וכתב רק פלונית אנתתי, ומשמע דכן הי' הסדר להזכיר אצל האיש שמו ושם אביו, ואצל האשה רק שמה ולא שם אבי', וכן משמע ג"כ מהא דאיתא (בדף קט"ז ע"א) שם ביבמות דההוא גיטא דאשתכח בסורא, וכתיב בי' בסורא מתא, אנא ענן בר חייא נהרדעא, פטרית ותרכית פלונית אנתתי וכו', הרי ג"כ שאצל האיש הזכיר שמו ושם אביו, ואצל האשה לא הזכיר רק פלונית היינו שמה ולא שם אבי', ומשמע ג"כ דיש חילוק בין שם אביו שצריך לכתוב ובין שם אביה שאין כותבין, וזה ראי' נאותה

ב) ובזה הי' מקום להגן קצת בעד הגאון מהרש"ק בספרו חידושי אנשי שם סי' ק"ג, שיצא לדון בדבר החדש, דהיכי ששם האב נכתב כראוי גם בשינה שם האיש או האשה כשר, וחילי' כיון דאם כתב בן שמעון לחוד נמי כשר כמו בעד ואין צריך לכתוב שמו יוסף, וכיון דא"צ לכתבו גם אם כתבו בשינוי כשר, והא דקתני שינה שמו ושמה תצא, זה בשלא כתבו שם אבותיהם, אבל אם כתבו שם אבותיהם אין לחוש, ובספר אהלי שם כלל א' ס"ק ד' תמה עליו, מהא דאיתא בגיטין (ס"ג ע"ב), ההיא דהוו קרי לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה, וקאמר בגמ' שם דהוה חספא, והרי בזמן הגמרא כבר הנהיגו לכתוב גם שם האבות, וגם בגט זה מסתמא הי' כתוב שם אבי האשה, ואפי"ה קרי לי' חספא ומשמע דבשינוי השם אינו מועיל אם שם האב נכתב כהוגן, ולפמ"ש אין זה ברור דבימי הגמרא הי' מדקדקין לכתוב שם אבי האשה, ואדרבה מדברי הגמ' דיבמות שהבאתי משמע, שלא הי' רגילין להזכיר שם אבי האשה בגט, וא"כ י"ל דה"ט שפסלו הגט בגמרא דגיטין שם בשנה שם האשה, משום שלא הי' נכתב שם אבי', אבל במקום שמוזכר שם אבי' אה"נ דאין השינוי פוסלת וכאמור

ג) ובעיקר הדין הנ"ל שרצה לחדש בספר חידושי אנשי שם, דאם שם האב נכתב כראוי גם ביש שינוי בשם האיש או האשה הגט כשר, הנה הוא נוסד על הסברא, דהיכי דחסר כשר גם שינוי כשר, ודבר זה אמנם כתבו התוס' בגיטין (פ' ע"א) ד"ה ושם עירו, דאם שנה שם העיר שנולד בה כשר, דכיון דא"צ לכותבה גם אם שנה כשר, ועיי"ש שהביאו בשם ר"ת, דכשנשתנה בשטר דבר שאינו צריך אינו נפסל בכך עיי"ש, ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר כ"ח שהארכתי בחקירה, אם במקום שההעדר אינו מזיק גם המציאות שלא כיאות אינו מזיק, דלא עדיף מציאות שלא כיאות מהעדר המוחלט, או דילמא מציאות שלא כיאות גרע מהעדר המוחלט, ואף שההעדר המוחלט אינו מזיק המציאות שלא כיאות מזקת, והבאתי כמה דוגמאות לזה, ובתוכם גם מדברי התוס' בגיטין הנ"ל, דכשנשתנה בשטר דבר שאינו צריך אינו נפסל בכך, שמשמע מדבריהם דהמציאות שלא כיאות ל"ג מהעדר המוחלט, ואם ההעדר אינו מזיק, גם המציאות שלא כיאות אינה מזקת. ונראה לי להביא עוד דוגמא לזה מדברי הגמ' זבחים (ס"ג ע"ב), מיצה דמה בכ"מ במזבח כשירה, שאם הזה ולא מיצה כשירה, ועיין ברש"י שם שביאר, דמיצוי בחטאת לאו עבודה היא ליפסל בשינוי, שאפי' עקר המיצוי לגמרי שהזה ולא מיצה כשירה עיי"ש, ומשמע ג"כ דהיכי דההעדר אינו פוסל גם המציאות והעשי' שלא כיאות אינו פוסל

ד) עוד נראה להביא דמיון לזה מדברי הגמרא בבכורות (ג' ע"א), וכמה תהא שותפות של עכו"ם ותהא פטורה מן הבכורה, אמר ר"ה אפי' אזנו, מתקיף לה ר"נ ולימא לי' שקול אזנך וזיל, ומשמע דס"ל לר"ה, דאף כשחסרה האוזן לא נפטרה מהבכורה, מ"מ אם נמצאה ושייכת לעכו"ם, והיינו שנמצאת האוזן שלא כדבעי פטורה, ומשמע להיפוך שהעדר הדבר עדיף ממציאותו שלא כיאות, דההעדר אינו מזיק והמציאות שלא כיאות מזקת. ואולי באמת בפרט זה נחלקו ר"ה ור"נ, דר"ה יסבור דההעדר עדיף מהמציאות שלא כיאות, ולכן ס"ל דאף אם חסרה האוזן לית לן בה, אם נמצאה ושייכת לעכו"ם גרע ופטורה מן הבכורה, אמנם ר"נ יסבור דהמציאות שלא כיאות אינה גרועה מההעדר, ואם ההעדר אינו מזיק גם המציאות שלא כיאות אינה מזקת, ולכן ס"ל כיון דאם חסרה האוזן אינה פטורה מן הבכורה, גם אם שייכת לעכו"ם אינה פטורה, דלא גרע מאם הי' חסרה האוזן לגמרי וכמו שכתבנו

ה) ועיין חגיגה (ז' ע"א), כל היכי דאתא אייתי דכ"ע לא פליגי דעייל ומתחזי ונפיק, כי פליגי דאתא ואייתי, ר' יוחנן דאמר ראיית פנים בעזרה, ראיית פנים הוא דאין לה שיעור, הא לקרבן יש לה שיעור, ור"ל אמר ראיית פנים בקרבן, דאפי' בקרבן אין לו שיעור, ועיין בכ"מ פ"ב מה' חגיגה ה"ו שמפרש דמה שנחלקו ר"י ור"ל אי לקרבן יש שיעור, אין הכונה אי יש שיעור פעמים לקרבן, והיינו דר"י ס"ל דלקרבן יש שיעור שאינו יכול להביא כמה פעמים שירצה, ור"ל ס"ל דאפי' בקרבן אין שיעור, ולא לבד שיכול לבוא כמה פעמים שרוצה, רק יכול להביא ג"כ קרבן כמה פעמים שרוצה, רק הכונה אם בכל פעם יש ג"כ שיעור לדמי הקרבן, והיינו דר"י ס"ל דבכל פעם שרוצה להביא' קרבן מוכרח להביא