אבני חפץ צד

הבן הי' קטן בשעת מיתת האב, ונתמנה אחר, כשמת השני בן הראשון חוזר למקומו, וגם אם הניח השני בן הוא נדחה מפני בן הראשון. ויש להמתיק דברינו ביותר עפ"י דברי הצל"ח בברכות (כ"ח) שכתב דה"ט שאמר ריב"ז בשעת פטירתו שיכינו כסא לחזקי' מלך יהודה, משום שרצה לרמז שלאחר מותו לא יושיבו בנו במקומו, רק יחזרו הנשיאות לזרע הלל שהוא מזרע דוד, ולכן אמר הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה, היינו כסא של הנשיאות עיי"ש, הנה מצאנו דוגמא ממש להענין שאנו דנין שהחזירו המשרה לבן הראשון, אף דאפסיק אחר, וכן הורה ריב"ז קודם פטירתו, והיא ראי' נפלאה

ט) ולפמ"ש למעלה דבמלכי בית דוד הי' הדין דאם הניח המלך בן קטן הי' משמרין לו את המלוכה, מה שלא מצאנו בשאר מינויים, אולי גם בנשיאות של זרע הלל, שנוסדה על השלשלת מדוד המלך, וכדברי הצל"ח שהבאנו, ג"כ הי' הדין כן שיש לשמור הנשיאות לקטן עד שיגדיל, ולכן אף שאז מצוק העתים וגודל הנחיצות שיעמוד נשיא בראש העם (כי כידוע הימים האלה הי' ימי סער גדול ורעש סואן סמוך לחורבן הבית), לא יכלו להמתין עד שיגדיל ר"ג, ונכנס ריב"ז לנשיאות. אבל אחר פטירתו צוה להחזיר הנשיאות לר"ג, משא"כ בשאר שררה והתמנות שאין חוב להמתין על הקטן, אם נתמנה אחר נפסקה חזקת בן הראשון, ואין לו טענה עוד. ועיין בכנה"ג חו"מ סי' ז' שכתב דנשיאות עדיפא משאר התמנות ודמיא למלך וזה מתאים לדברינו:

) י) אבל יהי' איך שיהי', הנה כל המשא ומתן הנ"ל ל"ש רק היכי שעכ"פ טענת החזקה כשהיא לעצמה היא ברורה, אכן בשוחט הנה בעיקר טענת החזקה יש לדון עוד, וכמ"ש כבר בתשובה (עיין לעיל סי' ט') שבכל עיקר דין חזקה בשו"ב יש מקום לדון, דענין חזקה ל"ש רק במשרה של כבוד, וכמבואר ברמב"ם פ"ד מה' כלי המקדש ה"כ, דבכל שררה הזוכה בה זוכה לעצמו ולזרעו, ומשמע דרק בשררה ובמינוי של כבוד הדין כן, ושוחט י"ל דל"ה מינוי של כבוד רק פועל בעלמא, וכמו שמצאנו במקדש, שהשחיטה לא היתה בכלל עבודה, ומה"ט היתה כשירה גם בזרים, וכמ"ש התוס' ביומא (מ"ב ע"א) ד"ה שחיטה, והבאתי כן בשם ספר גינת ורדים הספרדי יו"ד כלל ג' סי' ז', דבשוחט ל"ש דין חזקה, דאין במינוי הזה שום מעלה של כבוד, וכן הבאתי שם בשם ספר שו"ת הלכות קטנות למהר"י חגיז סי' ל"ט, שכ' דשוחט אומנות בעלמא היא עיי"ש. ובתשובתי שם הבאתי ראי' לזה, דשוחט ל"ה שום מינוי דהרי הדין דגם עבדים כשרים לשחוט, כדאיתא ביו"ד רס"י א', ואילו היתה השחיטה בגדר התמנות, הרי קיי"ל דכל המשימות צריכות להיות רק מקרב אחיך, כדאיתא בקידושין (ע"ו ע"ב), ואיך רשאין למנות עבדים על השחיטה (ועיין ירושלמי קידושין פ"ד ה"ה, אין לי אלא מלך, מניין לרבות שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינים ומכין ברצועה, ת"ל מקרב אחיך תשים עליך מלך, כל שתמנהו עליך לא יהי' אלא מן הברורין שבעמך, ומשמע דגם המינוים הפחותים ג"כ אינם כשרים רק בישראל, וא"כ אילו היתה השחיטה אך מאיזהו צד בגדר מינוי בודאי לא היתה כשירה בעבדים, ועיין בדורש לציון דרוש ג' בסופו, שתמה על שמעי' ואבטליון שהיו גרי צדק, ואיך נעשו זה לנשיא וזה לאב"ד. והרי בעינן מקרב אחיך, והחמיר מאד בקושיא זו). וע"כ דשחיטה ל"ה כלל בגדר התמנות ולכן גם עבדים כשרים

יא) ובזה י"ל ענין נכבד, בישוב דברי הטור ביו"ד סי' א', שכתב דעבדים משוחררים כשרים לשחוט. ותמה הב"י דהרי עבד משוחרר הוא כישראל גמור, ולמ"ל לאשמעינן שכשר לשחוט, ועיין בטו"ז יו"ד סי' א' ס"ק א' מ"ש בזה, ולפמ"ש י"ל דאיצטריך לאשמעינן, שלא נימא דשחיטה הוה בכלל המינויין, ובעינן מקרב אחיך, וא"כ עבד פסול אף לאחר שנשתחרר דל"ה מקרב אחיך, וקמ"ל דשחיטה ל"ה שום מינוי, ולכן גם עבד כשר, אבל זה דוקא לאחר שנשתחרר ולא קודם השיחרור, וזה השערה נאותה

יב) עוד כתבתי בתשובתי שם להוכיח, דשחיטה ל"ה מהמינויין, מהא דאיתא בש"ע יו"ד שם, דגם אשה כשירה לשחוט מצד הדין, ורק מחומרא נשים אין שוחטות מחמת חשש עילוף, ועיין תוס' ריש חולין, ואילו היתה השחיטה בכלל המינויין, ע"כ היו נשים פסולות, וכדאיתא ברמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז, דכל המשימות בישראל אין ממנין אלא איש עיי"ש (ועיין למעלה בסי' א' אות ו' מה שכתבתי, בדבר אם יכולות נשים להבחר לשלטון הקהלה עיי"ש). ואם אמנם כי לפי מה שצדדתי בתשובתי שם, נשתנה מצב השוחט בזמננו מאשר הי' לפנים, כי היום השוחט מורה גם הוראות או"ה בדיני טרפות, והוא בגדר בעלי הוראה, ולכן בימינו אלה בודאי שייך בשוחט דין חזקה, וכן נתפשטה ההוראה לפסוק להשובי"ם דין חזקה כמו לכל המינויין, אכן זה דוקא היכא שהחזקה עצמה עכ"פ היא ברורה בלי שום ספק, וכגון שהבן ראוי תיכף למלא מקום אביו, אז אמנם י"ל דהוא קודם, אבל היכי שהחזקה בעצמה היא בספק, כדוגמת הענין שלפנינו, שהי' קטן בשעת מיתת אביו, ואפסקי' אחר, ועכשיו רוצה לתבוע חזקתו אחרי מיתת השני, בכה"ג בודאי ל"ש דין חזקה בשו"ב, בשגם שכבר כתבתי שבספק חזקה הוה הקהל מוחזק, ואין לכופם לקבל את זה שבא בטענת ספק חזקה, לכן נראה לי לענין שאלתנו, דאין לבן השו"ב הראשון שום טענה על הקהל, ורשות בידם לקבל את בן השו"ב השני במקום אביו כחפצם, כיון שחזקתו יותר אלימתא, ומכש"כ שהקהל רוצים בו בודאי אין לדחותו והנלפע"ד כתבתי

סימן מח

ב"ה סאמבור ח"י מנ"א תרפ"ג

בהיותי תמול על שמחת נשואין נשאלתי, באשר שהיום רד וכבר הגיעה הלילה, ועד שיעמידו החופה תעבורנה עוד כשעות שתים, אם רשאי החתן לשתות כוס חלב קודם החופה, כי הוא עיף ויגע מעמל התענית בימים הארוכים

והנה זה תלוי בשני הטעמים מדוע נוהגים החתן והכלה להתענות ביום חופתם, כמ"ש במהר"ם מינץ הובא בב"ש אה"ע סי' ס"א ס"ק ו', או משום דהוה יום סליחה דידהו ונמחלו עונותיהם, או משום שמא ישתכרו ולא תהא דעתם מיושבת דלטעם דהוה יום סליחה דידהו ונמחלו עונותיהם, י"ל כיון שהשלימו התענית והגיע הלילה, א"צ להתענות יותר, אכן לטעם