אבני חפץ ט

דנקטינן דע"א מהני משום דהוה מילתא דעל"ג. או משום סברת דייקא, א"כ בעדות אשה ל"ב כלל תורה עדות ורק בירור, ולפ"ז בערכאות דגם בלא מסל"ת הוה בירור אה"נ דמהני ג"כ וכמו שביארתי והענין יקר

יד) יצאנו קצת מענין לענין ונשיב להענין שלפנינו. הנה כבר כתבתי דדעת גדולי האחרונים להתיר בערכאות אף שלא במסל"ת. וכן הורה בשו"ת שואל ומשיב להתיר בערכאות אפי' ע"י שאלה (ולדוגמא עיין במהדו"ק ח"א סי' קפ"ח וסי' קפ"ט ובמהדו"ב ח"א סי' צ"ד ובמהדו"ג ח"א סי' קי"ח ועוד בכמה תשובות), ועיין בשו"ת ח"ס אה"ע ח"ר סי' מ"ג שכתב שכיון שידוע שכמה מאות מישראל מתו בין צבא המלחמה אם לא נכשיר עדות ערכאות שלהם איכא חשש עגונה, ולכן כמו שהתירו שטרות בערכאות עכו"ם ולא חששו לאל תשת רשע עד, או משום נעילת דלת כמ"ש התוס' או משום שלום מלכות, כן ביותר ויותר יש לסמוך עליהם לענין עגונה עיי"ש, ואם הח"ס בימיו אמר כן אשר מספר העובדים בצבא מישראל הי' מצער, עאכו"כ בימינו אלה בעת המלחמה הנוראה הזאת, אשר אנשים לאלפים מישראל נהרגו בכל המערכות, ואין לך הר וגבעה מכל המקומות שלחמו שם שלא נפלו בו חללי ישראל, אם לא נסמוך על הערכאות תשארנה עגונות צרורות לאין מספר, בודאי מחמת תק"ע מהראוי לסמוך עליהם, בשגם לענין שאלתנו דבאמת הוה מסל"ת, כי המכתב בא שלא ע"י שאלה ורק שאנו חוששים לדעת המחמירים המצריכים במסל"ת קישור דברים, וכן לדעת המחמירים דל"מ מסל"ת בכתב, י"ל דבכגון דא גם המחמירים לענין נאמנות ערכאות שלא במסל"ת יודו דבכה"ג מהראוי לסמוך עליהם

טו) ויש לעיין עוד לענין שאלתנו, שזה האיש בעל האשה נהרג במלחמה, ולפי המבואר באהע"ז סי' י"ז סעיף נ"א, עכו"ם המסל"ת אומר שמת במלחמה צריך שיאמר קברתיו, וכאן במכתב שבא מהערכי לראשי הקהל לא מוזכר שקברו ול"מ, אכן גם בזה כבר כתבו האחרונים דבערכאות גם בל"א קברתיו נאמן, וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"ב סי' כ"ו, שכל שהערכי שולח להודיע שזה מת שם בל"ס ידע הדברים בבירור ול"ש בדדמי, וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת סי' כ"א וסי' ט"ז. ועיין בישי"ע אהע"ז סי' י"ז ס"ק י"ב בפירוש הארוך מ"ש בזה. ונוסף ע"ז הנה בנידון שלפנינו הלא העיד אבי הנהרג שעד אחד אמר לו בשם הזאנדאר שבנו נהרג במלחמה ונקבר ביער אצל גארליץ, וא"כ יש כאן וקברתיו ג"כ, ואף שלא אמר שהוא קברו, רק שנקבר ביער, גם זה הוה כקברתיו, וכמ"ש בבאה"ט סי' י"ז ס"ק נ"ח, דראובן הכותב לשמעון שלוי כתב בכתבו שנקבר פלוני הוה כאמר קברתיו, וה"נ אם אמר הזאנדאר שזה מת ונקבר הוה כאמר קברתיו, ואף שזה העד שהוא אומר בשמו אומר שאינו זוכר אם אמר כן, אין זה הכחשה דיוכל להיות שאמר ושכח, והוא בכלל מילתא דלא רמי אאינש לאו אדעתי', ואין זה ענין להא דאיתא ביו"ד סי' קפ"ה דבעד מפי עד והראשון מכחיש הראשון נאמן, עיי"ש לענין פלוני טיהר לי את הכתם, דשם יש הכחשה משא"כ כאן דליכא הכחשה כלל רק שאומר שאינו זוכר, ויש לצרף ג"כ דעת הריב"ל הובא בק"ע סי' מ"מ דבעד מפי עד תלינן שהראשון אמר קברתיו, ואף שיש חולקים עליו וכמבואר בקו"ע שם סי' רצ"ג, ועיין מהרי"ט ח"א סי' כ"ד ובשו"ת תפארת צבי קונטרוס עגונות סי' כ"ו, מ"מ כאן שזה אומר שהעד אמר לו בשם הערכי קברתיו, והעד אינו מכחישו רק שאומר שאינו זוכר, בודאי יש לתלות שכן הוא שאמר לו קברתיו. וראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' מ"ט שכתב דבר חדש, דבזה"ז שכפי החוק והנימוס הנהוג בין העמים, אם רק אין בורחים כל הצבא למק"א, ניתן בתוך המלחמה זמן לקבורת הנהרגים, ואז תפסק המלחמה ופקידי החיל יוצאין ועושין רשימה מי המה הנהרגים ועושים מעשיהם בהשקט אין פרץ ואין צוחה, ל"ש בזה לומר שעושה בדדמי מפני פחד המלחמה, כי אז אין שום פחד, ולכן ל"ב שיאמר קברתיו עיי"ש, וזה דבר חדש ומקור נפתח להיתר עגונה בזה"ז, ואם כי גוף הסברא צריכה עוד תלמוד, מ"מ לענין שאלתנו א"צ לזה, כי בלא"ה יש צדדים להתיר וכמו שביארנו

טז) ומה שלא נזכר בהמכתב שהגיע מרשות הצבא לראשי הקהל שם אביו של הנהרג, הנה כיון שמוזכר שמו ושם משפחתו סגי בזה, כמ"ש בתשו' רשב"ם הובא בב"ש ס"ק נ"ח, דשם המשפחה מהני, ועיין בקונטרוס עגונות סי' ק"ה דשם אשכנזי הוה כשם אביו, בשגם בנידון שלפנינו שמוזכר גם שם אשתו, והיינו שהנהרג הי' בעל אשה פלונית, בודאי מהני כמ"ש בתשו' ח"ס חאה"ע סי' ע"א דהזכרת שמו ושם אשתו הוה כשם אביו, וא"כ כיון שמוזכר שניהם היינו שם המשפחה ושם אשתו לית דין צריך בושש דסגי בזה. לכן נ"ל להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון אחרי שישבו ב"ד של שלשה ויתירוה כדין הנשאית בע"א כמבואר בש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף ל"ט, ואחרי שיחלוץ לה יבמה כדת באופן שיסכים אאמו"ר הגאון שליט"א (זצלה"ה) ואז גם אנכי מטינא שיבא מכשורא

יז) והנה הגיעני אח"כ תשובת אאמו"ר הגאון זצלה"ה, אשר בה שיבת וקילם מאד דברי, אמנם פקפק קצת בעיקר הדבר אם יש לסמוך בזמננו, אחרי המלחמה הגדולה, על מכתבי ערכאות של חילי הצבא, כי הנסיון הורה שדבריהם אינם מדוקדקים, ואין לדמות כתבי ערכאות בימינו אחרי המלחמה הנוראה שהרעישה ארץ ומלואה באופן שכמעט לא הי' עוד לעולמים, לכתבי ערכאות אחרי מלחמות אחרות שלא היו נוראות כ"כ. ואפשר הי' אז לערכאות לדקדק יותר בדבריהם. ונפלאת היא - כן כתב לי אאמו"ר הגאון זצלה"ה – שבעת שעסק בהיתר עגונה דא והתענין בקונטרוסי, שב לרישא איש אחד משבויי המלחמה, אשר עוד לפני ארבע שנים בא מכתב מערכאות שמת, ועתה שב לביתו, וע"כ כתב אאמו"ר הגאון זצלה"ה שטוב לחפש עוד אולי ימצאו בירורים אחרים לאלומי מילתא. והנה העיד עוד אבי האשה, שאמר לו איש אחד שעמד אצל חתנו (זה הנהרג) שהכירו היטב, וראה שפגע בו שראפנעלל ונחתך ראשו ומת, ובזה לכ"ע ל"ב וקברתיו, וכמ"ש בקו"ע סעיף רפ"ט, שאפי' בשעת המלחמה אם אמר שראה ראשו חתוך או כיוצא בזה שאין כאן ספק כלל ל"ב וקברתיו, וכן הוא ביבמות (ק"כ ע"ב): אר"י אמר שמואל ל"ש אלא ממקום שאין נפשו יוצאה אבל ממקום שנפשו יוצאה מעידין עליו, ועיין בח"מ סי' י"ז ס"ק ק"ג שהביא בשם הר"ן דאפי' במקום דבעינן וקברתיו, לאו דוקא קברתיו, אלא כל שאומר דברים ברורים שאין לספק