אבני חפץ י

בהם ולא אמר בדדמי מהני עיי"ש, ונוסף ע"ז העיד אחד שראה על המקום שנקבר שם הנהרג נמצא כתוב על טבלא שמו, וא"כ בין אם כתב זאת ישראל ובין אם כתב זאת נכרי הוה כאלו אמר מת וקברתיו, ומסל"ת גם בכתב מהני וכמו שהבאתי למעלה בראשית דברי, לכן בנ"ד ההיתר פשוט וברור, וכן הסכים אאמו"ר הגאון זצל"ה ובפניו נעשה מעשה שחלצה האשה ליבמה והותרה להנשא, וה' יאיר עינינו באור תורתו הקדושה ויצילנו משגיאות

סימן ב

א) בדבר אם פסולי עדות מישראל כשרים לעדות אשה במסל"ת, כמו עכו"ם דכשר לעדות אשה במסל"ת, שנחלקו בזה הפוסקים, דדעת הרי"ף והרא"ש סוף יבמות, דפסול ישראל לא גרע מעכו"ם לענין זה, וכ"כ בנימוקי יוסף יבמות פ' כיצד, והר"ן בתשובה סי' ג' כתב דיש חולקים בזה, וס"ל דבפס"ע ישראל ל"מ מסל"ת, נ"ל לצדד דהך מילתא סובב והולך על קוטב החקירה שהארכנו בה בסימן הקודם, אם מה שהכשירו חז"ל פסולים לעדות אשה הוה משום שנתנו עליהם תורת עדות לענין עדות אשה, או משום דבעדות אשה ל"ב כלל ענין עדות ורק בעינן בירור הדבר בלבד, דאם נאמר דמה דכשרים פסולים נכרים בעדות אשה משום דסגי בבירור בעלמא ובמסל"ת חשוב בירור, י"ל דגם פס"ע ישראל מהני במסל"ת, דכיון דהוה במסל"ת אין לחוש שמא משקרין וחשוב זאת ג"כ בירור כמו עכו"ם במסל"ת, אבל אם נאמר דה"ט שהכשירו חכמים עכו"ם לעדות אשה, משום דלגבי הך מילתא נתנו עליהם תורת עדות י"ל דאין לנו רק מה שהכשירו חכמים, והיינו עכו"ם במסל"ת אבל אין להוסיף עליהם עוד פס"ע ישראל במסל"ת, דאין לך בו אלא חידושו, והבו לה דלא לוסיף עלה, וכדוגמא שמצאנו בשבועות (מ"ח ע"ב) לענין הפוגם את שטרו ומת, דביורשין נשבעין ונוטלין משום הבו דלא לוסיף עלה אחרי שכל עיקר הדבר שאין אדם מוריש שבועה לבניו ל"ה רק חידוש עיי"ש, וה"נ אחרי שכל עיקר נאמנות עכו"ם בעדות אשה שנתנו עליו תורת עדות, הוה חידוש אין להוסיף עליו גם פס"ע ישראל, וכמו שצדדנו בסי' הקודם לעני ערכאות שלא במסל"ת, דאף דידענו ג"כ דקושטא קאמרי ל"מ דאין לנו אלא מה שאמרו חכמים ולא יותר. ולפמ"ש למעלה דהחקירה הזאת אם עכו"ם במסל"ת מהני מתורת עדות או מתורת בירור תליא בפלוגתת ר' יהודה ור' יוסי בספרי, אי ע"א בעדות אשה מהני מה"ת או רק מדרבנן, י"ל דגם הך מילתא אי פס"ע ישראל מהני במסל"ת תליא בפלוגתא דא, דאם נאמר כר' יהודה דע"א בעדות אשה מהני מה"ת, אשר לדידי' הכשר עכו"ם במסל"ת הוה משום שנתנו עליו תורת עדות בזה וכמו שביארנו שם, פסולי עדות ישראל לא יהי' מהימנין, אבל אם נאמר כר' יוסי דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן, אשר לדידי' הכשר עכו"ם במסל"ת הוה מטעם בירור, גם פס"ע ישראל נאמנים במסל"ת דג"כ הוה בירור וכמ"ש

ב) ובזה יעלה בידינו ישוב נכון למה שהקשה בנימוקי יוסף שם בפ' כיצד על שטת הרי"ף הנ"ל, דגם פס"ע ישראל נאמנים לעדות אשה במסל"ת מהא דמקשה הש"ס ביבמות (דף כ"ה ע"ב) על ר' יהודה דס"ל הרגתי לא ישא את אשתו, מהך מעשה דליסטים במגוזת קפוטקיא שיצא ליהרג, ואמר לכו ואמרו לה לאשת שמעון בן כהן שהוא הרגו בכניסתו ללוד והשיאו את אשתו, ולשטת הרי"ף מה קושיא והרי שם מיירי במסל"ת, ובמסל"ת גם פסולי ישראל מהני, אבל שלא במסל"ת שפיר קאמר ר' יהודה דרשע לא מהימן. (וראיתי בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ת"ר סי' קמ"ז אות ו' שהביא בשם הרשב"א שהקשה דילמא שם מיירי במסל"ת, ובאמת לא ע"צ הספק יש להקשות, רק פשטות הלשון מורה כן, דהרי הליסטים בעצמו אמר כן בלי שום שאלה והוה מסל"ת, ואולי י"ל דזה ל"ה מסל"ת כיון דהיה בלא קישור דברים ודעת הר"ן הובא ברמ"א אה"ע סי' י"ז סעיף י"ב דמסל"ת ל"מ רק בקישור עם דברים אחרים, ולכן הקשה רק ע"צ הספק דילמא מיירי במסל"ת ובקישור דברים באופן דמהני). ולפמ"ש למעלה הדבר נכון, דכיון דר' יהודה הוא דס"ל דע"א כשר לעדות אשה מה"ת, דהוא יליף בספרי מקרא דלא יקום עד אחד וכו' אבל קם הוא לעדות אשה, א"כ לדידי' פס"ע ישראל אין נאמנים אף במסל"ת ולכן שפיר הקשו עליו לשטתו, איך השיאו את האשה עפ"י הגדת הליסטים. הרי ליסטים אינו נאמן. ול"ל דמיירי במסל"ת, דלשטתו פסולי ישראל גם במסל"ת לא מהימני וכמו שביארנו

ג) ובגוף המחלוקת הנ"ל אי פסולי ישראל דומים לעכו"ם ומהימני במסל"ת בעדות אשה או גרועי מעכו"ם ולא מהימני גם במסל"ת, נראה לי להביא דמיון לזה מדברי התוס' בב"ק (מ"א ע"ב) ד"ה נקי מחצי כופר, שכתבו דשור דחייבי בכופר במקום דפטור גרע מאש דלא שייך בכופר כלל עיי"ש, וה"נ י"ל דישראל שכשר לעדות היכי דלא מהימן גרע מעכו"ם דל"ש כלל בתורת עדות ואף דעכו"ם מהימן במסל"ת בעדות אשה, ישראל פסול אינו נאמן. ועיין בתשו' רמ"א סי' קכ"ב שכתב דמי שאין לו יד שמאל אינו מניח תפילין בימין, ול"ד לאיטר משום שגרע מי שהי' לו יד ימין ונקטעה מאיטר שלא הי' לו מעולם יד ימין ואסתייע ג"כ מדברי התוס' בב"ק שהבאנו עיי"ש, וזה מתאים לעניננו

ד) עוד נ"ל להביא דמיון לעניננו, מהא דאיתא בברכות (נ"א ע"א): מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך וכו', אמר רבינא הילכך אפי' גמר סעודתו יחזור ויברך, דתניא טבל ועלה אומר בעלייתו ברוך וכו', ולא הוא התם מעיקרא גברא לא חזי, הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואדחי אדחי עיי"ש, וכן אמרינן בכמה מקומות לענין דיחוי דנראה ונדחה גרע מדיחוי מעיקרא. וה"נ י"ל דעכו"ם דמעיקרא לא חזי לעדות, לכן מהימן בעדות אשה במסל"ת, משא"כ ישראל פסול הואיל ואידחי מתורת עדות אידחי גם במסל"ת בעדות אשה, וקצת דמיון לזה נ"ל להביא עוד מדברי התוס' בבכורות (מ"ז ע"א) ד"ה אלא, שכתבו דמה"ט כהנת שנבעלה לעכו"ם הו"ל זרה ובנה חייב בפדיון, ולוי' אשת כהן שנשבית ונפסלה לתרומה אין בנה חייב בפדיון, משום דכהנת שנשבית גרע טפי דכהנת כיון דקדושתה מגופה אתיא ע"כ כשמתחללת פקעה קדושתה לגמרי עיי"ש. וה"נ י"ל דאף דעכו"ם נאמן במסל"ת, ישראל שנפסל מחמת