אבני חפץ פה

ומה"ט אם אחד יש לו שני מקומות א"י למחות שישב אחד על מקום השני עיי"ש, וזה פלא מדוע לא יהי' הציבור יכולין למכור מקומות בהכ"נ, ופוק חזי מה עמא דבר שהציבור מוכרין מקומות בהכ"נ, ואין פוצה פה ומצפצף, ורצה מו"ז זצלה"ה לומר דספר חסידים קאי על בהכ"נ של כרכים כמבואר למעיין בדבריו, אבל בתי כנסיות שלנו דין בהכ"נ של כפרים יש להם, כמ"ש בתשו' פנ"י סי' ז' עיי"ש, ויש להעיר שכדברי תשו' פנ"י מבואר ג"כ בתשו' הר"ח א"ז (הוא בנו של בעל האור זרוע) סי' ס"ה, עיי"ש שכתב דקהלות שלנו חשובות ככפרים בימי בימי התנאים והאמוראים, לפי שאנו מתי מעט ונשארנו מעט מהרבה, ויותר הי' ישראל בכפר בימיהם מעתה בקהלה גדולה. ועיין בתשו' בית שלמה חו"מ סי' מ"ו שכתב ג"כ בפשיטות דמקומות של בהכ"נ דינם כקרקע וכבית, ואף אם נשרף הבנין, הקרקע של המקומות היא לחלוטין של בעלי המקומות עיי"ש

ו) אכן אחרי העיון נלפע"ד, דכל המו"מ הזה אי בעלי המקומות בבהכ"נ יש להם קנין עצמי בגוף בהכ"נ או רק קנין שימושי לשבת שם, אין ענין כלל לנידון שאלתינו, דאף אם נניח דבעלי המקומות אין להם רק שיעבוד ישיבה, הנה זה דוקא בבהכ"נ של ציבור, אבל בבהכ"נ של יחיד כדוגמת השאלה שאנו דנין עלי', בודאי הקונה מקום נעשה שותף גמור בכל הבנין, כי רק בציבור י"ל שאומדן דעת היא שלא מכרו רק זכות הישיבה ולא הקרקע לחלוטין, אבל לא ביחיד, וכן משמע מתשובות ב"י למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאו"ח סי' כ"ג אות א' עיי"ש, וממילא אין היחיד בעל הקלויז יוכל לאסור הקלויז על בעלי המקומות, כדין חצר שא"ב דין חלוקה וכדברינו למעלה

ו) עוד אני אומר לאידך גיסא, אפי' אם נניח דגם בכה"ג בבהכ"נ של יחיד ג"כ ל"ל לבעלי המקומות רק שיעבוד ישיבה, אין בכח בעל הקלויז לאסור הקלויז עליהם, דע"כ ל"א בש"ע דבשכירות יוכל המשכיר לאסור זה רק כשהשכירות נעשתה לזמן. אבל אם השכירות נעשתה לעולם לא יוכל המשכיר לאסור, והסברא י"ל עפ"י דברי המל"מ סוף פ"ד ממלוה שכתב דע"כ לא פליגי ר"י ור"ל אי ק"פ כקנין הגוף דמי רק בק"פ לזמן, כגון במוכר שדהו לפירות על זמן קבוע, אבל בק"פ שהוא לעולם, כגון מי שהניח מעות שיאכלו עניים הפירות עולמית, גם ר"ל מודה דק"פ כקהג"ד עיי"ש, וא"כ בשיעבוד שהוא לעולמי עד, כמו בקונה מקום בבהכ"נ, אף אם נניח שאין לו רק קנין פירות, והיינו זכות הישיבה שפיר הוה כקה"ג, וממילא לא יוכל השותף השני לאסור עליו הישיבה, אכן זה רק לרווחא דמילתא, כי בעיקר הדין הדבר ברור דבבהמ"ד של יחיד הקונה מקום קנה לחלוטין ונעשה שותף גמור להבנין כאמור, ולית דין צריך בושש, דאין בעל הקלויז יכול לאסור הקלויז על בעלי המקומות, וה"ה דאינו יכול לאסור גם על שאר אנשים, כיון שהשותפים, היינו בעלי המקומות צריכים להם להתפלל יחד, כדאיתא בש"ע יו"ד סי' רכ"ו שהבאתיו למעלה, דכמו שאין ביכולת השותף לאסור על השותף השני בחצר שא"ב דין חלוקה, ה"ה דאין ביכלתו לאסור גם על אחד מן השוק, שהשותף צריך לו, ואף אם יש מנין מבלעדי אלה שבעלי הקלויז חפיצים בם, מ"מ צריכים להם, כי נות להם להתפלל בתוך עם רב, דברוב עם הדרת מלך וכדוגמא שמצינן בר"ה (ל"ב ע"ב) וביומא (כ"ו ע"א), ויש לדמות זאת ג"כ להא דמצינן בסוטה (י"ג ע"ב) כבודו במרובים יותר מבמועטים, וה"נ כבודו של בהמ"ד במרובים יותר מבמועטים

ח) ובלא"ה י"ל דכיון שאין בכחו לאסור על בעלי המקומות, שוב אין בכחו לאסור על שום אדם, כדאיתא באו"ח סי' קנ"ג סעיף ט"ז, דמי שהשאיל ביתו לבהכ"נ, ויש לו מריבה עם אחד מהקהל, אינו יכול לאוסרו אא"כ יאסרנה לכל הקהל, ואף שכתב הרמ"א שם דאם לא השאיל להם בפירוש אלא הניחם לכנוס שם לביתו הרשות בידו למחות כמו שירצה, מ"מ בנ"ד. כיון שהיחיד הראשון מכר מקומות בבהמ"ד, הוה כהסכים בפירוש שהבית יהי' בהמ"ד ואין בכת היחיד הבא אחריו ובכחו לבטל הבהמ"ד בשום אופן, דלא עדיף מגברא דאתי מחמתי', וכמו שמצאנו בב"מ (ק"א ע"ב), זבני' או אורתי' או יהבי' במתנה, א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מיני' עיי"ש, וממילא לא יוכל לאסור על גם שום אדם, כיון שלא יוכל לאסור על בעלי המקומות וכאמור ועוד י"ל דנהי דלכתחלה הוה הקלויז של יחיד, מ"מ בעת שמכר המקומות ליחידים בזה עצמו נעשתה הקלויז לבהמ"ד של רבים, והדרינן לתקנתא המוזכרת בש"ע או"ח שם בסי' קנ"ג סעיף ט"ו, דאין אדם יכול לאסור חלקו מבהכ"נ ולא מהספרים, ואם אסר אינו כלום, ע"כ מכל הלין טעמי נ"ל דאיסורו של היחיד בעל הקלויז לא אסרא ונדרו לא נדרא

סאמבור כאור בוקר ד' ג' שבט תרע"א לפרט

סימן מג

אשר העיר כמ"ה על מה שתמהתי בספרי ברכת אהרן מאמר ג' אות א' על הכ"מ בפ"א מה' בית הבחירה שציין מקרא הנמצא בנחמי' שהוא נמצא בעזרא, וכתב כמ"ה דבימי הגמרא לא הי' עוד נחמי' נודע לספר מיוחד, רק עזרא ונחמי' הי' אז ספר אחד

א) הנה בודאי כן הוא, דבימי הגמ' הי' עזרא ונחמי' נכללים בספר אחד, ונקראו יחד בשם עזרא, וכן משמע מדברי הגמ' ב"ב (י"ד ע"ב), שמנה סדרן של כתובים, ולא מנה רק עזרא, ונחמי' לא מוזכר כלל, ורק בדרך זה עולה מספר כתבי הקודש לכ"ד כדאיתא בגמ' שם, ולפי דברי המבקרים הי' ספר עזרא אז נחלק לשני ספרים, עזרא א' [והוא הנקרא היום עזרא] ועזרא ב' [והוא הנקרא היום נחמי'] כמו שנחלק ספר שמואל ומלכים ודה"י, אשר לפי דברי הגמרא שם ג"כ עזרא כתבו, ועיין ביד יוסף על העין יעקב סנהדרין (צ"ג) שכ' ג"כ דספר עזרא הי' נחלק לשנים, א' וב', אמנם בימי הב"י בעל הכ"מ כבר הי' נחמי' ידוע לספר בפ"ע, וע"כ דקדקתי מדוע לא ציין המקור בנחמי' כמו שהוא לפנינו

ב) וסמוכין לזה דבימי הב"י כבר הי' ידוע נחמי' לספר מיוחד, יש להביא ממה שמצאתי דהסמ"ע, שלא הי' מאוחר הרבה אחר הב"י [הב"י עלה לשמים בשנת ה' אלפים של"ה והסמ"ע בשנת ה' אלפים שע"ד], כבר הביא ספר נחמי' לספר בפ"ע, עיין או"ח סי' נ"א בטור שכתב, דבתיקון הגאונים יש נוהגין לומר ויברך דוד וכו' עד מהללים לשם תפארתך,