אבני חפץ פב

ספק אחד שמא לא נמלחה יחד עם התרנגולת, ואת"ל נמלחה, שמא הלכה כראבי"ה דס"ל דכל מליחה אינה אוסרת רק כ"ק, עיין ברמ"א יו"ד סי' ק"ה סעיף ט', והר"ז דומה למ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ט, להתיר הבשר שנמלח עם עגל שנמצא בו קוץ בחלל הגוף מטעם ס"ס, דשמא לא ניקב אחד מאיברים הפנימים, ואת"ל ניקב שמא הלכה כראבי"ה וסייעתי', דמליחה אינה אוסרת רק כ"ק, ועיי"ש שכתב דאם א"א לקלוף, או שכבר נתבשל בלא קליפה מותר ג"כ, כדאיתא ביו"ד סי' צ"א, דכל דבר שצריך קליפה מותר בדיעבד בלא קליפה, ואף שהנובי"ק חיו"ד סי' כ' חולק על השבו"י בזה, ודעתו שאין לצרף שיטת הראבי"ה לספק, מ"מ הפמ"ג בש"ד סי' מ"ט ס"ק ד' החזיק במעוז השבו"י, ודעתו דיש לעשות ס"ס משטת הראבי"ה, וכ"כ בסי' מ"ח במש"ז ס"ק י"ח ובסי' ק"ה בש"ד ס"ק ל"ד עיי"ש. אמנם מה שיש לעיין בנ"ד, אם הספק הראשון שמא לא נמלחו יחד מועיל לענין ס"ס, כי הספק הזה אפשר לברר ע"י שאלה להמשלח, וכל היכי דאיכא לברורי ל"מ ס"ס, כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ק"י ס"ק ס"ו ובכללי ס"ס ס"ק ל"ה. והנה לפום ריהטא יש להעיר מדברי הצ"ץ בסי' מ"ג הובא בפמ"ג סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק מ"ג, שדן להתיר באשה שהביאה שומן וחלב, ואח"כ נמצאו הכל ביחד ונולד ספק שמא נמלחו יחד, דכיון דשומן וחלב הוה מב"מ, ל"ה רק ספק דרבנן עיי"ש, ועיין בכרו"פ סי' ס"ט בפליתי ס"ק י', שכ' דאפי' בשומן ובשר ג"כ שרי, כיון דהוה ס"ס, שמא לא נמלחו יחד, ואת"ל נמלחו שמא הלכה דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה, ועיין בחוו"ד שם בחידושים ס"ק ל"ו, ועכ"פ אנו רואים דספק שמא לא נמלחו יחד נכנס בגדר הספק, ואולי שם הי' המעשה שא"א הי' למיקם עלה דמילתא, משא"כ בנ"ד שאפשר לשאול את המשלח י"ל דזה לא נחשב לספק כלל, ועיין בשו"ת שבו"י ח"ב סי' ס"ט שדחה דברי הפמ"א, שרצה להתיר במי שנשלח לו בשר בע"ש ולא הודיעו לו אם נמלח דזה ליתא, דכיון שהוא דבר שאפשר להתברר אין בו צד היתר ע"י ספק ואפי' בס"ס יש להחמיר עיי"ש, וה"ה בנ"ד לענין הספק שמא נמלחו יחד ג"כ אפשר למיקום עלה דמילתא ואינו מצטרף לס"ס

ב) אמנם עדיין י"ל דהוה ס"ס, לפי המבואר בנובי"ק יו"ד סי' מ"ג, דע"כ ל"א דס"ס היכי דאיכא לברורי ל"מ, רק היכי ששני הספקות יוכלו להתברר, ולא ישאר לנו שום ספק עוד, אבל אם גם לאחר הבירור לא יבורר לנו רק ספק אחד, והספק השני ישאר, רק דאז יהי' אסור מחמת ספק דאורייתא, בזה א"צ לברר, וכיוצא בזה כתב ג"כ בתשו' רעק"א סי' ע"ז, וא"כ ה"נ כיון שא"א לברר רק הספק האחד דשמא נמלחו יחד אבל הספק השני שמא הלכה כראבי"ה דמליחה אינה אוסרת רק כ"ק ישאר גם אחר הבירור, ורק כיון שאז לא יהי' לנו רק ספק אחד יאסר, ממילא בזה א"צ לברר ומועיל ש הס"ס

ג) עוד נלפע"ד לדון בזה בדבר החדש, דכיון דהשאלה שאנו דנין עלי' נזדמנה בע"ש, והבשר נשלח לכבוד שבת, ואם נרצה לחקור אצל המשלח לא תגיע תשובתו עד אחר השבת, וא"כ עי"ז שנמתין על הבירור יוצמח ביטול משמחת שבת לא מקרי זאת אפשר לברורי, ויש לדמות הדבר למ"ש המג"א באו"ח סי' ח' ס"ק י"א, דאף שיש לבדוק הציצית קודם לבישת הטלית, משום שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר, מ"מ אם מתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עס הציבור, א"צ לבדוק. ועיין בשו"ת ח"ס חיו"ד סי' רע"ז שהשתמש בסברא זו, לענין הדין המבואר בס' בל"י יו"ד סי' רמ"ט, דס"ת שנמצא בו טעות ונתערב דיש להתיר כל אחת מטעם ס"ס שמא זו לא נמצא בה טעות כלל, ואת"ל נמצא שמא לא נמצא הטעות באותו חומש שקורין בו היום, וכתב בח"ס דאף דאפשר לברר ע"י חיפוש, אם לא נמצא הטעות בחומש שקורין, מ"מ כיון שזה יומשך איזהו זמן ובנתים יתבטל מקריאת התורה וברכותי', ל"מ זאת אפשר לברורי, וה"נ כיון שעי"ז שימתין השואל על תשובת המשלח לא יהי' לו בשר על שבת, ואפי' אם יהי' לו בשר אחר לא יהי' לו עכ"פ בריוח, אשר זה נקרא ג"כ ביטול משמחת שבת, ל"ה בגדר איכא לברורי וכנ"ל. ועיין בטו"ז או"ת סי' תקנ"ג שכתב דיש חיוב לאכול בשר בשבת, ובמג"א סי' תקנ"ב ס"ק י"ג ובסי' תקע"ב ס"ק ה' כתב דאין חיוב לאכול בשר בשבת, וכ"כ הרמ"א ביו"ד סי' שמ"א, אבל מצוה לאכול בשר בשבת יש בודאי, כיון שזה בכלל כיבוד השבת במאכל ומשתה ושייך לומר כמ"ש

ד) אמנם יש להסתפק בזמננו שאפשר לדבר מרחוק מעיר לעיר ע"י מכונה הנקראת טעלעפאן, כשמשלמין סך מסוים על הבי דואר, אם החיוב להוציא הסך הזה ולדבר אל המשלח כדי שיתברר הדבר עוד קודם השבת או לא. והנה מלשון הש"ך בכללי הס"ס ל"ה ס"ק שכתב, דיש להחמיר בס"ס דאיכא לברורי כש כשאין הפסד מוכח, דאם איכא הפסד ל"מ אפשר לברורי, וא"כ י"ל כיון שההכרח לשלם עבור הדיבור ממרחק, ל"ה אפשר לברורי, אולם בתשו' רעק"א סי' ע"ז כתב, דאפי' אם איכא לברורי ע"י טורח והוצאה ג"כ מקרי איכא לברורי, ואולי י"ל דמה שאפשר לברר ע"י הטעלעפאן לא מקרי אפשר לברורי, כי דיני התורה מכוונים רק אל סדר הענינים הרגיל והנהוג מני אז, אבל אין זה מגדר התורה ליחס דיני' ואזהרותי' אל המצאות ותחבולות שונות אשר תולדנה במשך הזמנים, וה"נ ל"ה בגדר אפשר לברורי רק אם הבירור יכול להיות באופן טבעי ופשוט, אבל אין הכרח להשתמש בהמצאות חדשות ותחבולות כדי לברר הדבר. וקצת דוגמא לזה יש להביא מדברי הש"ס בפסחים (צ"ד ע"א), דאפי' יכול לכנוס בסוסים ופרדים ולעשות הפסח הוה בכלל דרך רחוקה ופטור מלעשות הפסח עיי"ש, וזה ג"כ משום שהתורה לא יחסר מצותי' רק אל המצב הממשי כפי מה שהוא, ולא דרשה להשתמש בתחבולות, ולכן אם לפי מצב הממשי אינו יכול לכנוס, אף שע"י תחבולות כגון בסוסים ופרדים יכול לכנוס ולעשות הפסח, הוה בכלל דרך רחוקה וה"נ י"ל כן וכמ"ש. ועיין בתפארת ישראל על משניות ע"ז פרק ב' משנה ו' שכתב, דאם רואין בדג קשקשת ע"י זכוכית המגדלת נ"ח זאת סימן טהרה, ואסור לאכלו דראי' ע"י זכוכית המגדלת ל"ח ראי' לדון עלי' עיי"ש, ומדברי הגמרא דפסחים שהבאתי יש להביא סמוכין גם לזה, דמשם מוכח אמנם, דהתורה לא יחסה מצותי' ואזהרותי' אל המצאות ותחבולות רק אל המצב הפשוט והממשי וכאמור

ה) ועיין בספר דברי שאול ויוסף דעת יו"ד סי' שע"ה, שדן לענין המבואר שם דמי שמת לו מת ולא נודע לו עד שבא למקום שמת המת מונה