אבני חפץ עח

גם הנהרגים לא יטמאו לפמ"ש הזוהר בעצמו הובא למעלה בדברינו, דמה"מ אינו שולט רק באותן שמתו על מטתם, אבל לא באותן שנהרגו – וראיתי בדברי שאול על היו"ד סי' של"ט שלחלק יצא, דע"כ לא כתב הזוהר דבנהרגין אין מה"מ שולט רק בנהרגין ע"י אדם שהוא בעל בחירה וקשה להנצל ממנו, וי"ל דמה"מ לא שלט בו, והוא נספה בלא משפט ע"י רצון ההורג, שהוא בעל בחירה, אבל בנהרגין ע"י בע"ח או ע"י שאר מקרים, אז בודאי יד מה"מ שלטה בו עיי"ש. והנה במ"ש דבעל בחירה קשה להנצל ממנו, כוונתו לדברי הזוהר הידועים, שכ' דה"ט שצוה ראובן להשליך את יוסף אל הבור, אף שהי' בו נחשים ועקרבים, משום דממי שאינו בעל בחירה יצילהו ה', אבל מבעל בחירה קשה להנצל, אולם לפ"ז הי' מקום לחלק גם בנהרג ע"י אדם בין אם נהרג בשוגג או במזיד, עפ"י מה שראיתי בספרים שכתבו, דע"כ ל"א דמבעל בחירה קשה להנצל, רק אם זה הבעל בחירה יודע שעושה עבירה, אז בהיותו בעל בחירה הכח בידו לעשות כטוב בעיניו, וקשה להנצל ממנו, אבל אם אינו יודע כלל שעושה עבירה, אינו נכנס כלל בגדר בעל בחירה ול"ש לומר דמבעל בחירה קשה להנצל (ושמעתי לבאר בזה מאמר הכתוב בפ' לך, שאמר אברהם לשרה, אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך, דהכונה היא דאם הי' המצרים יודעין שאשתו היא, ויש עבירה בדבר, אז בהיותם בעלי בחירה הי' קשה להנצל מהם, ולכן אמר אברהם לשרה שתאמר אחותו היא, ולא ידעו המצרים כלל שיש עבירה בדבר ולא יהי' בגדר בעלי בחירה וינצל מידם, וראיתי בכי"ק על התורה ממו"ז הגאון מאוה"ג זצלה"ה פ' ויצא שהאריך בפרט זה ג"כ בדברים נחמדים), וה"נ אם נהרג במזיד, אז י"ל כיון שנהרג ע"י בעל בחירה לא שלט בו מה"מ. אבל אם נהרג בשוגג, הוה כנהרג משאר בע"ח משוללי הבחירה, ואה"נ דמה"מ שלט בו. אכן כל הדברים האלה המה רק השערות דקות וקשה לבנות עליהם יסוד, ועיין בדברי שאול שם ובסי' שנ"ט שהביא בשם ספר תורת חיים בחידושיו לסנהדרין קי"ב שכתב, דאפי' מי שאינו מת מיתת עצמו, אלא נהרג ע"י אחרים, הן אדם הן בהמה, יש לו למה"מ חלק באותה מיתה, דגמר המיתה נעשה על ידו, ועפ"י דרכו י"ל דגם מ"ש בזוהר דבנהרגין אין מה"מ שולט, היינו רק דעיקר המיתה אינה באה ע"י מה"מ, אבל חלק יש לו בה וגמר המיתה נעשה ע"י, וכ"כ גם בד"ש שם

ו) ולדינא לענין שאלתנו הנה כבר כתבתי, דלכאורה א"צ לשפוך המים בנידון דידן, כיון דשני הטעמים לא שייכי כאן, אכן לדברי התורת חיים שהבאנו, דגם בנהרגים גמר המיתה נעשה ע"י מה"מ, עדיין יש לחוש לטעם השני, וכיון שהדבר נוגע לענין סכנה וחמירא סכנתא, נלפע"ד להחמיר לשפוך המים באותו בית שהמת שם, אבל בבתים הסמוכים, כיון דבלא"ה דעת הנקוה"כ להקל בזה, ורק דנקטינן לחומרא כדעת הטו"ז, בכגון דא דאיכא עוד סניפים להיתר וכמ"ש אין להחמיר, וה' יצילנו ממקרים רעים ופגעים רעים אכי"ר

סימן לט

א) אזכיר פה מה שעמדתי בדברי הש"ס ביבמות (ס"א ע"א), דס"ל לרשב"י דקברי עכו"ם אינם מטמאין באהל, ומקשה הש"ס שם מהא דכתיב במלחמת מדין, כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו, ומשני דילמא איקטל חד מישראל עיי"ש, ויש לתמוה מדוע ניחוש לזה, כיון דרוב ההרוגים הי' עכו"מ, הו"ל למיזל בתר רובא שאינם מטמאין, דגם בטומאה אזלינן בתר רוב, כדאיתא בחולין (ט' ע"ב) בסוגיא דצלוחית, דלכן צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה ולא טמאה, משום שדרכן של שרצים לגלות, ופירש"י משום דאיכא למתלי באדם טהור ובשרצים לטהר ובאדם יטמא לטמא, אזלינן בתר רובא לטהר עיי"ש, ועיין ברמ"א יו"ד סי' שע"ד סעיף ג' שהביא בשם תשו' הרשב"א, דאם נמצא מת, ולא ידעינן אם עכו"ם הוא או ישראל, אזלינן בתר רוב הנמצאים שמה, וה"נ הו"ל. למיזל בתר רובא, ורוב הנהרגים הי' עכו"מ שאינם מטמאין, ועיין בתוספות ישנים ביבמות שם שהרגישו בזה

ונראה דרשב"י בזה לשטתו, דלפי המבואר בש"ס דיבמות (ס"ז ע"ב) ס"ל לרשב"י דחוששין למיעוט, וא"כ שפיר קאמר דהו"ל למיחוש דילמא איקטל חד מישראל, אף דעכו"ם הוו רובא, כיון דלדידי' חוששין למיעוט. ועיין תוס' חולין (י"ב ע"א) ד"ה פסח שכתבו, דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא ל"ח רק מדרבנן אבל מדאורייתא מודה דאזלינן בתר רובא, ואם נאמר כן לפום ריהטא אין מקום לדברינו, כי כאן אקרא קאי, ול"ל דהטעם היא משום דחיישינן למיעוטא. אמנם מדברי התוס' בנדה (ל"ב ע"א) ד"ה ר"מ מוכח, דמאן דחייש למיעוטא מדאורייתא חייש, ועיין תוס' שבת (ט"ז ע"ב) ד"ה אף, וי"ל כדברינו. ולפ"ז י"ל דה"ט דרבנן דפליגי עלי' דר"ש, וס"ל דקברי עכו"ם מטמאין, משום דקיימי כהילכתא דאזלינן בתר רובא, וא"כ ליכא למדחי כמו דדחי ר"ש, דילמא איקטל חד מישראל, ושוב מוכח מקרא דכל הורג נפש דעכו"ם מטמאין, והא דהשיבו חכמים לר"ש דכתיב ולא נפקד ממנו איש והרי לשטתם אפי' אם נפקד ג"כ לא הי' מקום לחוש, דהו"ל למיזל בתר רובא, י"ל שהשיבו כן לר"ש לשטתו, דהטעם שצותה התורה ליטהר משום דחששה למיעוט דילמא איקטל חד מישראל, וע"ז השיבו דכאן אפי' מיעוט ל"ה, דכתיב ולא נפקד ממנו איש, ודחה ר"ש די"ל דהכונה שלא נפקד לעבירה אבל מיעוט הוה, וחששה התורה למיעוט. אמנם המעיין בש"ס דיבמות שם (בדף ס"ז) יראה, דרק לחד שינויא ס"ל לרשב"י דחוששין למיעוט. אבל לאידך שינויא ס"ל ג"כ דאזלינן בתר רובא, ובזה הי' מקום לומר דה"ט דרבינא בש"ס כאן (בדף ס"א) שלחלק יצא, דע"כ לא ס"ל לר"ש דעכו"ם אינם מטמאין רק באהל, אבל במגע ומשא מטמאין, משום דתפס כאידך לישנא שם, דר"ש ס"ל ג"כ דאזלינן בתר רובא, וא"כ ליכא לתרץ, דה"ט שצותה תורה ליטהר במלחמת מדין, דילמא איקטל חד מישראל, דהו"ל למיזל בתר רובא, וע"כ חילק בין טומאת אהל לטומאת מגע, דכי מעטינהו קרא לעכו"ם מטומאת אהל מיעטינהו, אבל לא מטומאת מגע ומשא ודו"ק

ב) שבתי וראיתי כי בזה באמת יתבארו לנו דברי הש"ס ביבמות שם (בדף ס"ז ע"ב), דקאמר בלישנא בתרא ואבע"א לעולם קסבר חוששין למיעוטא, דעבדינן לי' תקנתא כר"נ אמר שמואל ויש להתפלא ולדקדק טובא, מדוע טרח הש"ס לתרץ