אבני חפץ עה

סימן לז

ב"ה סאמבור בחודש מנחם אב תרע"ז

א) בלמדי עם בני מחמדי ואישון עיני היניק וחכים (וכעת גבר בגוברין מלא תורה וחכמה) מ' יצחק שיחי' לאי"ט מס' קידושין, והגעתי לדף ט"ו ע"א, נזכרתי קושיא אחת ששמעתי בילדותי, בהא דאיתא בש"ס שם, דה"ט דס"ל לת"ק דמוכר עצמו אין לו הענקה, משום דדרש העניק תעניק לו ולא למוכר עצמו, ור"א ס"ל דמוכר עצמו יש לו הענקה, ולו מבעי' לי' לו ולא לבעל חובו, דסד"א כר"נ דס"ל דמוציאין מזה ונותנין לזה, קמ"ל לו ולא לבע"ח, ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ עיי"ש, וקשה איך סד"א דבע"ח יכול לגבות ההענקה, שנצטרך קרא למעט, הרי אם יהי' ביכולת בע"ח לגבות ההענקה, לא משכחת כל עיקר דין הענקה לעבד בשום פעם, לפי מה דקיי"ל ונמכר בגניבתו ולא בכפילו כדאיתא בקידושין (י"ח ע"א), וכתב הרמב"ם בפ"ז מה' גניבה דהכפל הוא חוב עליו עד שיעשיר, א"כ העבד הוא תמיד בע"ח על הכפל, ולפ"ז אם נאמר דבע"ח גובה ההענקה נפל כל דין הענקה שאמרה תורה ולא תשלחנו ריקם בבירא, דתמיד יגבה בעל הגניבה ההענקה בחוב שיש לו על העבד מפאת הכפל, ולא משכחת איפוא בשום פעם שתגיע ההענקה ליד העבד, דתמיד צריך האדון לתת ההענקה לבעל הגניבה, וע"כ דבע"ח אינו גובה ההענקה ול"ל קרא למעט, (דזה בודאי א"א לומר שהענקה תהי' מרובה כ"כ שתעלה על הכפל, באופן שישאר עוד בעד העבד גם אחר גביית הכפל, דכיון דהכתוב נתן טעם למצות ההענקה, כי משנה שכר שכיר עבדך, א"כ לכל היותר צריכה ההענקה להיות כשכר העבודה, והיינו כנגד הכפל, דאם יהי' מחויב לתת יותר משכר העבודה שהוא הקרן שנמכר בעדו, יהי' נמצא שנותן עוד יותר ממשנה שכר, וזה בודאי אינו מחויב), והיא קושיא מושכלת, וכעת בחפשי בספרים ראיתי בספר עטרת חכמים בחידושיו לקידושין שם שעמד בזה

ב) וכאשר התבוננתי כעת בזה עלה בלבי דהקושיא הזאת לק"מ, דהרי כמה וכמה פרטים יש שהגנב פטור מכפל, כמו גונב את ההקדש דממעטינן וגנב מבית האיש ולא מבית הקדש, עיין ב"ק (ע"ו ע"א), גונב מן הגנב עיי"ש (בדף ס"ט ע"ב), גונב עבדים שטרות וקרקעות ודבר שאינו מסוים עיי"ש (בדף ס"ג ע"א), גונב תרומה כדאיתא ברמב"ם פ"ג מה גניבה ועיין בש"ך חו"מ סי' ש"נ, וא"כ הו"א דמה שאמרה תורה לא תשלחנו ריקם, היינו בכה"ג דפטור מהכפל, שאז אמנם שייכת ההענקה להעבד, אבל היכא שחייב כפל והכפל נשאר חוב, אה"נ דצריך האדון לתת ההענקה לבעל הגניבה, וה"ה דהו"א דשאר בע"ח רשאי לגבותה בחובו מפאת שיעבודא דר"נ ואיצטריך קרא דלו ולא לבע"ח להורות, דבע"ח אינו גובה ההענקה, וממילא ידענו דהענקה שייכת תמיד להעבד, וגם במקום שחייב כפל אין בעל הגניבה רשאי לגבותה בשביל הכפל כיון דלא עדיף מבע"ח דעלמא. (ובפשיטות י"ל דמשכחת לה שההענקה תהי' שייכת להעבד כגון שמחל לו בעל הגניבה את הכפל וקרא ולא תשלחנו ריקם מיירי בכה"ג). וראיתי בספר עטרת חכמים (הנמצא אצלי מבית עקד הספרים של מו"ז מאוה"ג זצל"ה) שם שטרח למצוא אופן שיהי' פטור מהכפל, כגון שהודה מעצמו שגנב שפטור מהכפל כדין מודה בקנס, ועל הגליון מצאתי כתוב בכתי"ק של מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, דלפי המבואר במנ"ח (כונתו למצוה מ"ב) דהיכי שיש להגנב מעות כנגד הקרן ומשלם להנגנב, יכול הנגנב לומר שהוא תופס המעות הללו בעד הכפל ובעד הקרן ימכר, וא"כ י"ל דהענקה משכחת בכה"ג, ובאמת א"צ כלל לבקש חשבונות רבים למצוא דרך שיהי' הגנב פטור מהכפל, כי בלא"ה הרבה דרכים יש בזה, וכמ"ש

ג) אכן מדי עיוני בזה נתישבתי, במה שרציתי לומר דקרא דהענקה אפשר לאוקמי בגונב מן ההקדש דאיתמעט מכפל, דזה ליתא, דמבואר ברמב"ם פ"ג מגניבה הי"ג, דאם גנב את העכו"ם או את ההקדש אינו נמכר על הקרן, אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר עיי"ש, א"כ ל"ל דקרא דהענקה מיירי בגונב מן ההקדש, דגונב מן ההקדש אינו נמכר כלל, אמנם לענין שאר הפרטים שפטור בהם מהכפל שחשבתי שפיר י"ל כדברינו. אולם הלום ראיתי במנ"ח מצוה מ"ב שיצא לדון בדבר החדש דבכל הדברים שנתמעטו מדין כפל אין הגנב נמכר בהם, והסברא לפמ"ש באור החיים עה"ת דה"ט דס"ל להרמב"ם דבגונב את ההקדש אינו נמכר, משום דקרא דונמכר נסמך לפרשת כפל כמו שנאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו אם המצא תמצא וכו' שנים ישלם, וא"כ בהקדש שאינו משלם כפל, כמו דדרשינן רעהו ולא של הקדש, אינו נמכר, וממילא גם שאר דברים דאיתמעטו מכפל איתמעטו ג"כ ממכירה עיי"ש, ואם נאמר כן נסתרו דברינו

ד) ולפענ"ד הי' נראה להביא קצת סמוכין לזה, דדין מכירה ודין תשלומי כפל שוים, וכל שישנו בזה ישנו בזה, וכל שאינו בזה אינו גם בזה, שכן מצאנו כמה פעמים שאם נאמרו שני פרטים בנושא אחד אמרינן כן מי שישנו בזה ישנו גם בזה ומי שאינו בזה אינו גם בזה, ולדוגמא עיין יבמות (מ"ד ע"א), כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה, וכתבו התוס' שם בד"ה ונייבם דה"ה דדרשינן גם להיפוך, כל העולה לחליצה עולה ליבום וכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, וכ"כ גם (בדף י' ע"ב) ד"ה איהו, וה"נ י"ל כל שעולה לתשלומי כפל עולה למכירה, וכל שאינו עולה לתשלומי כפל אינו עולה למכירה, וממילא דכל הדברים שנתמעטו מדין כפל נתמעטו ג"כ מדין מכירה. ועיין פסחים (מ"ג ע"ב), דמצד הסברא הו"א דנשים אין מוזהרות על חמץ, משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, והני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה גם בבל תאכל חמץ נמי ליתנייהו, ואיצטריך קרא מיוחד לרבות נשים לאיסור חמץ עיי"ש ובתוס' ד"ה סד"א, וזה מתאים ג"כ לעניננו שיש לדרוש, כל שישנו בתשלומי כפל ישנו בכלל מכירה, וכל שאינו בתשלומי כפל אינו בכלל מכירה. ועיין חגיגה (ד' ע"ב) שדרשינן ג"כ כיוצא בזה. ובאת שמה והבאת שמה, כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה אינו בהבאה. ועיין בכורות (ט' ע"ב) תוסד"ה לאפקועי לאיסורא שכתבו, דבספק פטר חמור, כמו שאין נותנו לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק עיי"ש, והסברא היא ג"כ כנ"ל, דכיון דבקרא כתיב ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, דרשינן כל שישנו בפדיון