אבני חפץ עא

מרובע, דמה שחסר באורך נתוסף ברוחב או להיפוך, משא"כ בשיעור מקוה הא דבעינן אמה על אמה ברום שלש אמות במרובע, הוא משום דכתיב ורחץ במים ובעינן מים שכל גופו עולה בהם, ושיערו חכמים ששיעור מים כזה נמצא באמה על אמה ברום שלש אמות במרובע שעולה ארבעים סאה, וכדאיתא בחגיגה (י"א ע"א), וא"כ עיקר הקפידא הוא רק על מדת המים, שיהי' כ"כ מים כפי שעולה אמה על אמה ברום שלש אמות במרובע, היינו ארבעים סאה, אבל כשיש שיעור מים כזה לא איכפת לן באיזהו שטח. נמצא השיעור הזה, אם בשטח מרובע או עגול. ויש להביא עוד דמיון לזה מדברי הגמרא עירובין (ס"ח ע"א), המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין, ופירש"י וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי רי לה עיי"ש, וה"נ י"ל דטעמא ליכא במה דבעינן טפח על טפח ברום טפח מרובע לענין טומאה, ורק דהכי גמירי לה, ולכן בעינן דוקא במרובע, משא"כ במקוה שיש טעם בדבר, מדוע הצריכו אמה על אמה ברום שלש אמות במרובע, והטעם הזה שייך גם כשיש לפי ערך השיעור הזה בעיגול, ולכן אין שום קפידא שיהי' במרובע דוקא וכמו שכתבתי

וחידוש בעיני, שהמשנה דפ"ג דאהלות שהבאתי למעלה, שטפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה וחוצץ מפני הטומאה, מובא בסוכה (י' ע"א) ובנדה (כ"ז ע"א), ובנדה מובא כמו שהוא במשנה דאהלות, טפח על טפח ברום טפח מרובע, אבל בסוכה חסרה תיבת מרובע

ג) עוד י"ל דאפי' אם נניח דהיכי שנאמר מרובע הוא בדיוק, ול"מ אם אינו מרובע, אף שהאורך משלים להרוחב או להיפוך, וכדמשמע ממשנה דאהלות שהבאתי, מ"מ אם הוא בעיגול וההיקף של העיגול עולה כמדת המרובע מהני, ויש להביא סמוכין לזה ממה שמצאנו בסוכה דבעינן שבעה על שבעה טפחים במרובע, ודעת הטו"ז והמג"א בסי' תרל"ד, דאם אין הסוכה מרובעת ז' על ז', ורק שהאורך משלים להרוחב או הרוחב להאורך לא מהני, ועכ"ז אם הסוכה עגולה, ויש בה כדי לרבע ז' על ז' מהני, כדאיתא באו"ח סי' תרל"ד שם, הרי שאפי' אם הריבוע מעכב, העיגול נחשב כמרובע, וה"נ י"ל אף אם נניח דמה שנאמר במקוה אמה על אמה ברום שלש אמות במרובע הוא לעיכובא, אבל בעיגול לפי מדת המים במרובע מהני, ואולי גם בטומאה אם יש כדי לרבע טפח על טפת ברום טפח מהני, לענין שיביא את הטומאה ויהי' חוצץ בפני הטומאה, דלא נתמעט רק אם הוא בעל ארבע זויות ואינו מרובע (והאורך משלים להרוחב או הרוחב להאורך) אבל לא כשהוא בעיגול, אמנם לפ"ז הי' מהצורך לדקדק בשיעור מקוה אם השטח אינו בעיגול, רק בצורת ד' זויות שיהי' דוקא בצורת מרובע היינו ארכו כרחבו אבל אם האורך יהי' פחות מאמה, אף שהרוחב יהי' יותר מאמה וישלים מה שחסר מהאורך לא יועיל, וזה בודאי דבר שאין לו שחר ולא ניתן להאמר. אמנם בעיקר הדבר אי צורה מרובעת במקוה מעכבת, הנה הדבר מבואר להדיא בפיה"מ להרמב"ם סוף פ"ח ממקואות, שאין קפידא באיזהו צורה היא המקוה, עיי"ש שכתב וז"ל, וממה שראוי שתדעהו. ששיעור מקוה, הוא ארבעים סאה הוא מלא מקום יהי' בארכו וברוחב אמה ברום שלש אמות, וכן כל מקום תהי' שבירה גדולה חללו זה השבר על אי איזה תבנית שיהי', ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קי"ד שהביא כן גם בשם הרמב"ם בפיה"מ לאהלות פ"ג משנה ז' שהבאתי שאין צורת המקוה מעכבת

ד) ואם נאמר דאין צורת המקוה מעכבת, אולי יש לצדד דאדרבה צורת העיגול חשובה, וכמ"ש בספר תולדות אדם צד מ"ד בשם ספר נחמד ונעים שתמונת העגולה יקרה היא בעיני ה', כמו שאנו רואים, שהשמים ושמי השמים וכל כוכבי אור עשה אותם ה' בתבנית העגולה, וכן הארץ נעשתה בתמונה העגולה, וגם כל צאצאי' וכל מעשי בראשית כולם נבראו בתמונת העגולה או קרוב לה, ולא תמצא בכל הברואים ברי' אשר תמונתה מרו בעת, כי רחוקה היא מאד מתמונת העגולה, אשר היא בתכלית השלימות וכל מעשי ה' המה בשלימות היותר אפשרי להם עיי"ש. והנה מה שכתב שגם הארץ היא בתבנית העגולה כ"כ התוס' ע"ז (מ"א ע"א) ד"ה ככדור, שהעולם עגול, כדאיתא בירושלמי שאלכסנדר מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה עיי"ש, וכן הוא ג"כ בזוהר ויקרא ד"י ע"א כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור. ועיין בספר תולדות אדם שם, שהביא סמוכין לדברי הספר הנ"ל מדברי הירושלמי שלהי מעשרות, אין מרובע מששת ימי בראשית, ובמק"א צדדתי דמפאת זה נוהגין גם לעשות המצות לפסח עגולות משום דצורת העיגול חשובה היא אצל המקום ביותר, שכן ברא הש"י השמש וכל צבא השמים בתבנית עגולה, לכן עושין גם המצות כצורה זו. אמנם ראיתי בשו"ת מהרש"ם שם שהביא בשם השל"ה שער האותיות אות ק' בדיני טבילת עש"ק דתמונת המקוה צריכה להיות כמ"ם סתומה (היינו בעלת ארבע זויות), וכתב שם בשם הרמ"ק טעם עפ"י קבלה, וכ"כ גם בתיקונים תיקון י"ח וי"ט עיי"ש, ונראה דזה דוקא שהמקוה עצמו למעלה שטובלין בה טוב שיהי' בצורת מ"ם סתומה, אבל אם המקוה שטובלין בה היא בצורת מ"ם סתומה, ורק שלמטה אצל המעין נכנסים המים בצינור שצורתו עגולה, בודאי אין שום מקום להקפיד בזה וז"פ

ה) ובהיותי בזה אזכיר מה שתמהתי בספרי הדרש והעיון פרשת בשלח מאמר מ"ה על דברי המכילתא והילקוט שם, שדרשו על מה שנאמר במקרא על פי החירות, מה הי' החירות הללו וכו' לא הי' עגולות אלא מרובעות, לא הי' מעשה אדם אלא מעשה שמים, ותמהתי איך אפשר לומר שהי' מרובעות מעשה שמים, הרי בירושלמי שהבאתי למעלה איתא שאין מרובע מששת ימי בראשית, ומשמע שבידי שמים לא נברא שום דבר בתבנית מרובע, ומפאת זה צדדתי דכמו שאמרו בירושלמי שם וכן הוא ג"כ בירושלמי שביעית פ"ג ה"ח, דבאוכלין יש מרובע. ה"ה שגם בדומם היינו באבנים יש ג"כ מרובע עיי"ש. ונראה כעת להביא סמוכין לדברינו דבאבנים היינו בדומם יש מרובע בתולדה, מדברי הרמב"ם פ"ט מה' כלי המקדש הלכה ו' והלכה ט' שכתב, דהאבנים בחושן ובאפוד היו מרובעות, ולפי המבואר ברמב"ן שמות (כ"ה ז') האבנים האלה לא היו נחצבות מן המחצב, רק היו כן בתולדה ונבראו כך עיי"ש, ומשמע דבאבנים יש מרובע בתולדה, וזה ראי' נאותה לדברינו: