אבני חפץ סח

המוכר חמצו שהוא יודע שבכניסת השבת הוא פוסק מלמכור, וחל אז הקנין של הנכרי, אבל בשטר מכירה כללי הנעשה בב"ד לרבים מאנשי העיר, הנה בין המוכרים נמצאו גם כאלה שנותנים בשבת חמוצים בהקפה, כמו לדוגמא מוזגים שדרכם לתת בהקפה משקאות בשבת, וכן לפעמים גם מוכרי מיני מאכל נותנים בשבת בהקפה לקוניהם הקבועים, ואותם לא תקננו במה שנכתוב שהקנין יחול סמוך לכניסת שבת, לכן לדעתי יותר יאות לכתוב בהשטר מכירה שהקונה נותן רשות להמוכרים למכור ולתת בהקפה על חשבונו מהדברים שמכרו לו עד שיגיע זמן האיסור, ונותן להם נאמנות להגיד כמה מכרו או נתנו בהקפה, וכ"כ גם בהגהות שבספר אורחות חיים בסי' תמ"ד, והדרך הזה בלא"ה מסתבר יותר מלכתוב שהקנין לא יחול רק סמוך לכניסת שבת, שאז עד חלות הקנין הלא יוכל הקונה לחזור, כמו במקדש אשה לאחר שלשים יום שבתוך הזמן הזה אם רצו שניהם לחזור חוזרים כדאיתא באה"ע סי' ו', ומה נעשה אם ברגע האחרון יחזור הקונה ולא ימצא קינה אחר, ומכש"כ שיש לחוש לזה אם יכתבו שהקנין לא יחול רק בשבת, דבשבת א"א למכור שניתי ואני מוסיף עוד, שיש לחוש שמא ימות הנכרי הקונה (ועיין בתשו' ח"ץ סי' ק"ו ובשעה"מ ה' סוכה לענין אי חיישינן למיתה בזמן מועט), לכן מסתבר יותר שהקנין יחול תיכף בשעת המכירה, רק להתנות עם הקונה בשטר מכירה שיהי' המוכרים יכולים למכור עוד הדברים שמכרו לו על חשבונו עד זמן האיסור, וכמו שכתבתי

סימן לג

אשר העיר מעכת"ה על מ"ש בספרי ברכת אהרן מאמר א' דבש"ס נמצאו מאמרים משלשה חכמים שהי' נקראים ר' גמליאל, ויש מאמרים שקשה להגביל למי מהם יש ליחסם, והארכתי בפרט זה, והעיר כמ"ה מדוע לא הבאתי שלא של שה כי אם ששה חוטרים מגזע הלל הי' שהי' נקראים בשם ר' גמליאל

א) הנה ידעתי גם ידעתי מזה, דמלבד השלשה ר"ג שחשבתי שם, היינו ר"ג הזקן, ר"ג דיבנה ור"ג בנו של ר' יהודה הנשיא. הי' עוד שלשה אחרים ג"כ חוטרים מגזע הלל שנקראו בשם ר"ג, וביחד הי' ששה, והיינו השלשה שחשבתי, ועוד הי' ר"ג בנו של ר' יהודה נשיאה הראשון [בנו של ר"ג בן ר"י הנשיא], ור"ג בן ר' יהודה נשיאה השני [שהי' בן ר"ג הרביעי] ור"ג אחד שהי' כבר באחרית הימים אחרי כלות כל אמוראי הירושלמי, אכן הלא אנכי לא באתי לחשוב כרוכלא כל החכמים שהי' נקראים בשם ר"ג, רק דנתי בדבר המאמרים המובאים בש"ס סתם בשם ר"ג, ואנו מסופקים לאיזהו ר"ג יש ליחסם, ובזה הספק הוא רק על הג' הראשונים בלבד, היינו בין ר"ג הזקן ור"ג דיבנה [כי נמצאו מאמרים שאפשר ליחסם לזה ולזה], ובין ר"ג דיבנה ור"ג בנו של ר"י הנשיא [וכמו שנחלקו בזה רש"י ותוס' בחולין ה', מי הוא ר"ג המוזכר שם שאסר שחיטת כותי, דדעת רש"י שהוא ר"ג בנו של ר"י הנשיא, ודעת התוס' שהוא ר"ג דיבנה], אבל הג' האחרונים אינם נכנסים כלל בגדר הספק, כי חי' כבר בזמן מאוחר ומכלם לא נמצא שום מאמר בתלמוד בבלי, ומובאים רק בירושלמי, והאחרון גם בירושלמי אינו מובא, כי הי' כבר אחר כלות כל אמוראי הירושלמי וכמ"ש, ואין גם מאמר אחד בש"ס אשר יהי' ספק בידינו אם ליחסו. לאחד מהם, ומה הי' לי איפוא להביאם

ב) ובעיקר החקירה שהארכתי בספרי שם, אם ר"ג הר הראשון שהוא ר ר"ג הזקן נקרא ג"כ סתם בשם ר"ג, או דילמא לא נקרא בשום פעם רק ר"ג הזקן, ובכ"מ שנאמר ר"ג סתם, הוא ר"ג די דיבנה, כאשר כן היא דעת רש"י בנדה (ו' ע"ב) ד"ה בשפחתו של ר"ג, וכמו שהבאתי בספרי שם, עלה בלבי כעת להביא ראי' המתנגדת לזה, מדברי המשנה בשקלים פ"ו משנה א', י"ג השתחויות הי' במקדש, של בית ר"ג ושל בית ר' חנינא סגן הכהנים הי' משתחוים י"ד, ושמה ע"כ הכונה ר"ג הזקן שהי' בזמן הבית. דאלו ר"ג השני, היינו ר"ג דיבנה, הלא הוא הי' אחר החורבן וכמ"ש בעשרה מאמרות מאמר ח', הובא בסדה"ד, דבעת החורבן כשנהרג ר"ש אביו של ר"ג דיבנה, הי' עוד ר"ג בנו קטן, ונכנס ריב"ז תחתיו לנשיאות עיי"ש, ואפ"ה נקרא סתם ר"ג, וש"מ דגם ר"ג הזקן נקרא סתם בשם ר"ג. עוד נראה להביא ראי' לזה מדברי המשנה בשקלים פ"ג מ"ג, של בית ר"ג הי' נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם וכו', ושמה ע"כ ג"כ הכונה ר"ג הזקן שהי' בזמן הבית, דאלו ר"ג השני היינו ר"ג דיבנה, כבר הי' לאחר החורבן, ואחר החורבן לא הי' שקלים נוהגים, כמבואר במשנה סוף שקלים, השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, וכ"פ הרמב"ם בפ"א מה' שקלים ה"ד, וע"כ דר"ג זה הוא ר"ג הזקן, ואפ"ה נקרא בשם ר"ג סתם, וש"מ ג"כ דגם ר"ג הזקן הי' נקרא בשם ר"ג סתם, שלא כדעת רש"י שהבאתי

ג) ועיין בספרי שם, שהבאתי דעת האומרים דגם לאחר החורבן הקריבו הפסח דקיי"ל דמקריבין אע"פ שאין בית, ויש שרצו לומר דגם שאר קרבנות הקריבו עוד אחר החורבן, וזה אינו נכון, דקרבנות צבור כעולת התמיד ומוסף באים רק מהשקלים, וכדאיתא במנחות (ס"ה ע"א), שהי' צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד ואהדרו להו רבנן תשמרו שיהי' כולם באים מתרומת הלשכה עיי"ש, ואחר החורבן לא הי' שקלים נוהגין וכמ"ש, ואולי מלבד הפסח הקריבו גם שאר קרבנות יחיד כקוני זבים ויולדות, אבל קרבנות צבור כתמידין ומוספין לא הקריבו באמת, ועיין סנהדרין (י"א ע"ב) שבמכתב שכתב ר"ג להודיע שנתעברה השנה כתב, מהודעין אנחנו לכון, דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין, וזמנא דאביבא לא מטא, ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי, ואוסיפית על שתא דא יומין תלתא, ולפי פירש"י שם גדיים וטלאים הי' נחוצים לפסח, וגוזליא לקיני זבים ויולדות, והקרבנות האלה הי' אמנם אפשר להקריב גם אחר הבית, כיון שלא באו משל צבור, וע"כ עיבר ר"ג השנה בשבילם, אף שכבר הי' לאחר החורבן, דר"ג התם היינו ר"ג דיבנה, כדמשני בש"ס שם לבתר דעברוהו, והיינו שעברו אותו מנשיאתו וזה הי' ר"ג דיבנה כידוע, שאותו עברו מנשיאתו בימי ר"י וראב"ע, ועיין בשו"ת הגאון רצ"ח זצ"ל בקונטרס עבודת, המקדש שבסוף הספר, שהאריך בפרט זה ואכמ"ל

ד) עוד נראה לי להביא ראי' דגם ר"ג הזקן נקרא ר"ג סתם, מהא דאיתא במ"ק (כ"ז ע"א), בראשונה הי' משקין בבית האבל, עשירים בזכוכית