אבני חפץ סד

אה"נ דלא הי' מודיע בר"ח דיני הפסח וכמו שכתבנו

טז) והנה בהא דמקשה הגמרא, כיון דפרשת פסח נאמרה תחלה, כי הפרשה הזאת נאמרה בניסן. ופרשת פקודים נאמרה אח"כ, דהפרשה הזאת נאמרה בחדש השני היינו בחדש אייר, מדוע הקדימה התורה פרשת פקודים קודם פרשת הפסח, יש להעיר לפמ"ש בפירש"י בפרשת בהעלותך, דמה"ט לא פתח הכתוב בפרשת הפסח רק פתת בפרשה מאוחרת שלא נאמרה עד אייר, מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד עיי"ש, א"כ קושית הגמרא ל"ק, די"ל דלכן לא פתחה התורה בפרשת הפסח מפני שלא רצתה לספר בגנותן של ישראל, כי גנאי הוא לישראל שלא עשו במדבר רק פסח זה לבד, אכן זה דוקא אם נאמר דבמדבר היו מחויבים בפסח ולא עשו, הוה זאת להם לגנאי, אבל אם נאמר דבמדבר לא היו מחויבים כלל בפסח כיון שלא הי' להם קרקע, וגם פסח זה לא היו צריכים לעשות ורק שנעשה עפ"י הדיבור, איזהו גנאי היא זאת לישראל שלא עשו הפסח במדבר, הרי לא היו מחויבים כלל בפסח במדבר, וכיון שכן הנה קשה קושית הגמרא, מכדי פרשת פקודים נאמרה ברישא ואח"כ פרשת הפסח, מדוע הקדימה התורה פרשת פקודים קודם פרשת הפסח, וצ"ל כמו שמתרץ הגמרא דאין מוקדם ומאוחר בתורה

ז) ומעתה מה מדוקדקים דברי הגמרא, דסתמא לא הי' יכול המקשה להקשות האי קושיא, מכדי פרשת פסח נאמר ברישא והדר פרשת פקודים, מ"ט הקדימה התורה פרשת פקודים ברישא קודם פרשת הפסח, די"ל דה"ט משום שלא רצתה לפתוח בגנותן של ישראל, כי גנאי היא לישראל שלא עשו במדבר אלא פסח זה בלבד, וע"כ פתח הכתוב בפרשת פקודים אף שפרשה זו מאוחרת, אבל אחרי שהביאו בגמרא שטת רשב"ג ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, ויליף לה מגז"ש דמדבר מדבר, שפרשת הפסח נאמרה בר"ח, וכיון שנאמרה בר"ח ש"מ מזה ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, וקשיא מה ראי' משם, דילמא שאני התם שהשעה היתה צריכה לכך, כי רצו לעבר החדש כדי שלא ידחו מפסח שחל מועד עשייתו בשבת, והוצרך משה להודיע להם דיני הפסח שפסח דוחה שבת, ועכצ"ל שבמדבר לא היו מחויבים כלל בפסח, כיון שלא הי' להם קרקע ומי שאין לו קרקע פטור מפסח, ול"ל שרצו לעבר החדש, ומה"ט הודיע להם משה בר"ח דיני הפסח, וע"כ מדייק מזה ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, וכיון ששמע המקשה זאת, הנה הקשה קושיותו, מדוע הקדימה התורה פרשת פקודים המאוחרת קודם פרשת הפסח דקדים, דאם קיימינן בסברא דבמדבר לא היו מחויבים בפסח, א"כ פרשת הפסח ל"ה כלל גנאי לישראל, דלא עשו רק פסח זה במדבר, כיון שלא היו מחויבים כלל בפסח במדבר, וגם הפסח הזה ל"ה רק הוראת שעה ונעשה עפ"י הדיבור, א"כ מדוע הקדימה התורה את הפרשה המאוחרת ואחרה המוקדמת, ומשני דאין מוקדם ומאוחר בתורה, והדברים משמחים לב

יח) ובדברינו אלה הי' מקום לצדד דת"ק ורשב"ג שנחלקו אי שואלין ודורשין קודם הפסח שלשים יום או שתי שבתות, נחלקו בזה אי מי שאין לו קרקע פטור מפסח או חייב דרשב"ג ס"ל דמי שאין לו קרקע פטור מפסח, ולכן שפיר יליף ש ב ששואלין ודורשין קודם הפסח שתי שבתות, מדעמד משה בר"ח והזהיר על הפסח דליכא למימר ששם השעה היתה צריכה לכך, כיון שרצו לעבר החדש מפאת הפסח שלא ידחה שבת, דהוא ס"ל שבמדבר לא היו מחויבים בפסח כל עיקר, וכל עשייתו לא היתה רק הוראת שעה, וא"כ ל"ל שרצו לעבר החדש מחמת עשיית הפסח שיצטרך לדחות השבת וכמו שכתבנו למעלה, אמנם ת"ק ס"ל דמי שאין לו קרקע חייב בפסח, וא"כ היו מחויבים בפסח במדבר, ואין לפ"ז להוכיח ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח מדהודיע משה בר"ח דיני הפסח, די"ל ששאני התם שהשעה היתה צריכה לכך, כדי שלא לעבר החדש, וע"כ יליף מדהודיע משה בפסח דיני פסח שני, ש"מ ששואלין ודורשין שלשים יום קודם הפסח, דאם יש לנו הוכחה על חיוב הדרישה בזמן יותר מוגבל יש לתפוס הזמן המוגבל, ורק אם ההוכחה על הזמן המוגבל אינה מתקיימת תפסינן הזמן היותר רחב, ולכן רשב"ג שהי' לו הוכחה על חיוב הדרישה שתי שבתות קודם הפסח ממה שעמד משה בר"ח והזהיר על הפסח, תפס הזמן הזה המוגבל, והניח הזמן היותר רחב שהוכיח הת"ק ממה שהזהיר בפסח ראשון על פסח שני, אבל הת"ק אשר לדידי' נסתרה ההוכחה על הזמן המוגבל של שתי שבתות, כי לדידי' ממה שהזהיר משה בר"ח על הפסח אין ראי', כיון דהוא ס"ל דבמדבר לא היו מחויבים בפסח, וכמו שכתבנו למעלה, לכן תפס הזמן היותר רחב, שמוכח ממה שהזהיר משה בפסח ראשון על פסח שני שהוא שלשים יום והבן

יט) ובזה יעלה בידינו פרפרת נאה בדברי הגמרא בפסחים (ס"ו ע"א) הלכה זו (אם פסח דוחה שבת) נתעלמה מבני בתירה, פעם אחת חל י"ד להיות בשבת ושכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת אם לאו, אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו, אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת וכו', ויש לדקדק על הלשון שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת שהוא לשון כפול, אם שכחו ממילא מובן שלא ידעו, והו"ל למימר ושכחו אם פסח דוחה שבת, ומה זה דקאמר ששכחו ולא ידעו אם פסח דוחה שבת, וגם מדוע אך הלל שש ששמש שמעי' ואבטליון ידע אם פסח דוחה שבת, מה ענין של הלכה זאת שפסח דוחה שבת עם שמעי' ואבטליון דוקא

ונראה בהבנת דברי הגמרא והסגנון יהי' כך, דבני בתירה לא ידעו עוד הגז"ש דמועדו שמורה דפסח דוחה שבת, ורק ממקום אחר רצו להוכיח שפסח דוחה שבת, אמנם נולד להם ספק בהוכחה הזאת, ומפאת הספק הזה נעלמה מהם ההלכה הזאת אם פסח דוחה שבת, אבל לפי מה שס"ל לבני בתירא עצמם במק"א ליתא לספק הזה כלל, והי' להם איפוא לדעת שפסח דותה שבת, אמנם המה שכחו דברי עצמם שאמרו במק"א וע"כ לא ידעו אם פסח דוחה שבת

דהנה כבר כתבנו למעלה, דלכאורה יש להוכיח שפסח דוחה שבת מפסח מדבר שהי' בשבת אכן דאינו זאת דמפסח מדבר חין ראי' כיון שהי' עפ"י הדיבור ואך הוראת שעה, דבאמת היו פטורין מפסח, יען לא הי' להם קרקע, ומי שאין לו קרקע פטור מפסח, וי"ל דזאת היתה ג"כ הוראת שעה שידחה אז