אבני חפץ סג

מדבר, שהוא מתפלא על שמעי' ואבטליון שהמה ראשי הדור ושומעים דעה כזאת ושותקים. כי הלא זה דרכם לצדד תמיד לטובת הגרים שלא יעמדו במדרגה פחותה מישראל בנוגע לקיום מצות התורה, ומדוע עוזבים הפעם את דרכם אשר אחזו ומחשים כשמעם שחגיגה אינה דוחה שבת, הלא השטה הזאת דוקרת ועוקצת בעיקוץ חד את הגרים אשר שמעי' ואבטליון רבו את ריבם, כי לשטה זו ההכרח להניח שמי שאין לו קרקע פטור מפסח כדברינו למעלה, ונמצא שהגרים אינם בכלל עושי הפסח. בשגם אם נאמר ששמעי' ואבטליון בעצמם היו גרים תגדל עוד יותר התמי', מדוע רואים שאין מביאים חגיגה בשבת ומחשים, הלא ע"י מניעת הבאת חגיגה בשבת יתבלט שהמה בעצמם אינם בכלל עושי הפסח, ומהראוי הי' להם איפוא למחות כנגד זה ולבטל השטה הזאת, והענין יקר

יג) ועפ"י הדברים האלה הי' מקום לומר עוד ענין נכבד בביאור דברי הגמ' פסחים (ו' ע"א), דס"ל לת"ק ששואלין ודורשין קודם הפסח שלשים יום, ורשב"ג פליג וס"ל שתי שבתות, ואיתא בגמרא שם מ"ט דת"ק, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח השני, ורשב"ג דס"ל שתי שבתות, דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית בחדש הראשון, וכתיב ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו, והיינו מדעמד בר"ח והזהיר על הפסח, ש"מ ששואלין ודורשין שתי שבתות, ומקשה בגמרא, ממאי דבריש ירחא קאי דילמא בארבעה בירחא או בחמשה בירחא קאי, ומשני אתיא מדבר ממדבר, כתיב הכא במדבר סיני, וכתיב התם וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני, מה להלן בר"ח אף כאן בר"ח, ומקשה הגמרא, וניכתוב ברישא בחודש ראשון והדר ניכתוב בחדש שני, ומשני זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בחורה, עכ"ל הגמרא. ויש לדקדק טובא, איזהו שייכות וסמיכות יש להקושיא, מדוע קדמה בתורה פרשת פקודים לפרשת פסח, אף שפרשת פסח נאמרה מתחלה ואח"כ פרשת פקודים, להא דס"ל לרשב"ג ששואלין ודורשין קודם הפסח שתי שבתות, הלא הקושיא הזאת היא ענין בפני עצמו שמהראוי לעמוד עליו. אמאי לא דקדקה התורה על הסדר הזמני והקדימה את המאוחר בזמן ואחרה את המוקדם, ומדוע נטר הגמרא להקשות הקושיא הזאת עד שנתחזקה מתחלה שטתו של רשב"ג ששואלין ודורשין קודם הפסח שתי שבתות, ואז הקשה הגמרא הקושיא על שינוי הסדר. ועיין בפירש"י שכתב: לא אשמעתין פריך אלא אסדר פרשיות קפריך, מכדי פרשת פסח נאמרה תחלה שהרי בחדש הראשון נאמר, כדכתיב בחדש הראשון לאמר, ופרשת פקודים נאמרה. באייר, ומאי טעמא אקדמה להאי בראש הספר ופרשה זו בפרשת בהעלותך, הנה גם רש"י כפי הנראה הרגיש בזה, מה ענין לקושיא זו כאן, וכתב דבאמת אין לה שום שייכות עם מה שנאמר כאן בגמרא, וקשה אם אין לה שום שייכות וקישור עם הנאמר בגמרא פה, מדוע באמת נשנה קושיא זו כאן

יד) ונראה דבאמת קושיא זו מקושרת עם הנאמר בגמרא כאן, כי כשהיא לעצמה אין לה מקום, ורק אחרי שהקדימו בגמרא לחזק שטת רשב"ג ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח מכח הגז"ש ומדבר מדבר, אז נתעוררה הקושיא הזאת, וההכרח הי' לתרץ שאין מוקדם ומאוחר בתורה

הנה לכאורה יש לתמוה בהא דס"ל לרשב"ג ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, ומדייק כן מדמשה עמד בר"ח והזהיר על פסח, לפי מה שהבאנו למעלה בשם ברייתא דעשר עטרות שפסח מדבר חל בשבת, ובר"ה (כ' ע"א) איתא דע"כ ל"א שאין מעברין החדש לצורך, רק שאין מקדשין החדש לצורך, והיינו שאין מקדימין לקדשו קודם שנראה, ואם לא נראה עד יום ל"א אין מקדימין לקדשו לצורך ביום ל', אבל לעברו לצורך מעברין, והיינו אם נראה ביום ל' ויש צורך לעברו מעברין, דעושין מהחסר מלא לצורך, וכי הא דא"ר יהושע בן לוי, מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו. ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, ומה"ט אמרו שם דמעברין את החדש משום ירקיא או משום מתיא ועיי"ש בגמרא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי, ופירש"י דבניסן ותשרי. מקדשין גם לצורך, אבל בשאר ירחי מעברין רק לצורך אבל אין מקדשין לצורך, והתוס' בד"ה הא הביאו לפרש להיפוך, דרק בניסן ותשרי אין מקדשין לצורך ואך מעברין לצורך, משא"כ בשאר ירחי אפי' מקדשין לצורך. ועכ"פ לשני הפירושים לצורך גם בניסן ותשרי מעברין א"כ מה ראי' מזה שצוה משה בר"ח על הפסח ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, דילמא שם ה"ט כיון שראו שאם יקדשו חדש בניסן בזמנו, היינו ביום הראשון לשבוע כמו שנראה אז הלבנה, יחול ע"פ בשבת ולא יוכלו לעשות הפסח, דהם לא ידעו עוד שפסח דוחה שבת, לכן רצו לעברו ולעשות אדר מלא ולקדש ניסן מחר ביום ל"א, כיון שגם בניסן ותשרי מעברין לצורך, ואין לך לצורך גדול מזה שלא ידחו מעשיית הפסח, דהשתא משום ירקא מעברין משום פסח לא כש"כ, ואמר להם משה רבינו שאין מהצורך לעבר, רק יקדשו החודש בזמנו, והודיע להם אז בר"ח דיני הפסח שדוחה שבת, שזה נאמר בר"ח, כמו דדרשינן, ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו במועדו ואפי' בשבת, ומה ראי' איפוא מזה ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, שאני התם שהשעה היתה צריכה לכך, מש"כ כשאין השעה צריכה, אין שואלין שתי שבתות קודם הפסח, וזה קושיא נפלאה

טו) אמנם אם נאמר דבמדבר לא היו מחויבים כלל בפסח, כיון שלא הי' להם קרקע ומי שאין לו קרקע פטור מפסח, וכל עשיית הפסח היתה רק הוראת שעה עפ"י הדיבור, ל"ק קושיתנו. דל"ש לומר שה"ט שאמר להם משה בר"ח דיני הפסח, כיון שרצו לעבר החדש שלא יתבטלו מעשיית הפסח מפאת שע"פ תל בשבת, ונאלץ משה להודיע להם דיני הפסח, דהרי לא היו מחויבים כלל בפסח במדבר, ומשה הודיע להם כל עיקר הדבר שיעשו פסח במדבר, וא"כ כל עוד שלא הודיע להם לא ידעו כלל מזה שחייבים בפסח, ואי אפשר לומר איפוא שרצו לעבר החודש בשביל הפסח, ושפיר יש לדייק מדהודיע להם משה בר"ח דיני הפסח, ש"מ ששואלין ודורשין שחי שבתות קודם הפסח, ונמצא לפ"ז דמזה עצמו דס"ל לרשב"ג ששואלין ודורשין שתי שבתות קודם הפסח, ומדייק כן מדמשה הודיע בר"ח דיני הפסח, יש הוכחה וראי' אלימתא שבמדבר לא היו מחויבים כלל בפסח ונעשה רק עפ"י הדיבור, דלולא זאת נסתר כל הדיוק של רשב"ג, די"ל דמה שהודיע משה בר"ח דיני הפסח משום שהשעה היתה צריכה לכך, כיון שרצו לעבר החודש, אבל לולא זאת