אבני חפץ סב

דחגיגה דוחה שבת, כיון שהוקשה לפסח. הראי' האחת היא מכה נים, דאם נאמר שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, א"כ יצא מזה דכהנים פטורים מפסח, דכהנים לא נטלו חלק בארץ ואין להם קרקע, וזה דבר שאי אפשר שכהנים לא יהיו חייבים כלל בפסח. ועיין באור חדש פסחים ג', שהביא בשם השאג"א לתמוה כן על ר"ע דס"ל דהטמאים ששאלו על עשיית הפסח היו מישאל ואלצפן, כדאיתא בסוכה (כ"ה), והרי מישאל ואלצפן היו פטורים מפסח כיון שהיו לוים ולא נטלו חלק בארץ ולא הי' להם קרקע, ומי שאין לו קרקע פטור מפסח, וקושיא זו ל"ק דבמדבר לא הי' גם לישראל קרקע ולא היו לוים גרועים משאר ישראל לענין פסח, אמנם אי קשיא הא קשיא, אם נאמר דמי שאין לו קרקע פטור מפסח, הי' מהראוי אח"כ בהיות ישראל על אדמתן שכהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ יפטרו מפסח, כיון שלא הי' להם קרקע, וזה דבר שאי אפשר (ועיין חלה פרק ד' משנה כ"א, שיוסף הכהן העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה, והיינו דאין קטנים מחויבים רק בפסח ראשון, אבל לא בפסח שני, הרי שיוסף הכהן דקדק לעשות גם פסח שני, אבל בפסח ראשון בודאי הי' כהנים מדקדקים), וא"כ מזה עצמו מוכח שגם מי שאין לו קרקע חייב פסח וכמו שכתבנו הראי' השני' היא מגרים, דאם נאמר שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, א"כ הי' מהראוי שגרים יפטרו מפסח כיון שגרים ג"כ אין להם קרקע בירושה, ואם קנו קרקע הרי חוזרת ביובל, ואין להם רק קנין פירות וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, זה ג"כ אי אפשר, כיון שמפורש בקרא שגרים מחויבים בפסח כמו שנאמר וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה', וע"כ דגם מי שאין לו קרקע חייב בפסח. (ועיין בצל"ח פסחים ח', שטרח למצוא אופן שגר יהי' לו קרקע בירושה וכגון שנשא אשה ומתה וירשה למ"ד ירושת הבעל דאורייתא, או שהוליד בן והבן ירש את אמו, ואח"כ מת הבן והגר ירש אותו, אבל בקרא נאמר סתם וכי יגור אתכם גר, ומשמע דכל גר מחויב בפסח, ואיך יתחייב סתם גר בפסח הרי אין לו קרקע, וע"כ דגם מי שאין לו קרקע חייב בפסח, ועיין בספרי הדרש והעיון פרשת תשא מאמר רע"ד מ"ש בזה). וכיון דשתי הראיות האלה מכהנים וגרים תתננה עדיהן ויצדקו, דגם מי שאין לו קרקע חייב בפסח, ממילא הראי' מפסח מדבר שדוחה שבת עומדת בתוקפה, ושוב ידענו ג"כ דחגיגה דותה שבת וכמו שכתבנו למעלה

יא) והנה שתי הראיות האלה תמצאנה להן דורשים באליהו הנביא ובשמעיה ואבטליון, הראי' הראשונה מכהנים תמצא לה דורש באליהו הנביא, כי אליהו הנביא כהן הוא, וכדאיתא בב"מ (קי"ד ע"ב) שרבה בר אבוה שאל לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי מר בבית הקברות, ועיין תוס' שם ד"ה מהו, וא"כ כשירצה מי לומר לאליהו הנביא כשיבוא בב"א, דמי שאין לו קרקע פטור מפסח, יטפחו על פניו ויאמר, איך תדבר כן הלא לפ"ז הוצאת אותי וחברי הכהנים מחיוב פסח, כיון שהכהנים לא נטלו חלק בארץ, ונמצא שלא היו מחויבים בפסח, וזה לא ירהיב שום אדם בנפשו לומר לאליהו שהוא וחבריו הכהנים לא יהי' בכלל מצות הפסח. והראי' השני' מגרים היתה מוצאת דורשים בשמעיה ואבטליון דהיו גרים, ואם היו שומעים מי שאומר שכל שאין לו קרקע פטור מפסח, בודאי היו גוערים בו ודוחים דבריו, דלפ"ז גרים פטורים מפסח כיון שאין להם קרקע, ונמצא שגם המה אינם מחויבים בפסח ונופלים משאר ישראל, ושמועה כזאת בודאי היתה להם למורת רוח ואפי' אם נניח כדעת האומרים ששמעי' ואבטליון בעצמם לא היו גרים רק היו מזרע גרים, וכמו שהביא בכנה"ג חו"מ סי' ז' בשם התויו"ט (ועיין בברכי יוסף חו"מ סי' ז' ובספרי הדרש והעיון פרשת משפטים מאמר קע"ד מ"ש בזה), מ"מ מצאנו לשמעי' ואבטליון שבהיות מקור מחצבתם מקהל גרים, הנה תמיד היתה שאיפתם לרומם מצב הגרים ולהשוותם לכל דבר לישראל, וכן מצאנו בעדיות פרק ה' משנה ו', שאין משקין את הגיורת משום דכתיב (במדבר ה') לאלה ולשבועה בתוך עמך, פרט לאלו שאינן בתוך עמך ואמרו שם במשנה, מעשה בכרכמית שהיתה בירושלים והשקוה שמעי' ואבטליון דוגמא השקוה, ופי' הרע"ב שם מפני שהיתה דוגמתם כלומר גיורית כמותם לפיכך השקוה עיי"ש, הרי ששאיפתם של שמעי' ואבטליון היתה להשוות הגרים עם, ישראל בנוגע לקיום מצות התורה, וא"כ ה"נ אלו היו שומעים מי שאומר שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, בודאי לא היו שותקים ע"ז, רק היו גוערים בהאומר כן, כיון שעי"ז יצמח גרעון כת להגרים שנופלים המה מישראל בקיום מצות הפסח, מה שהי' מתנגד לשטת שמעי' ואבטליון והשקפתם על הגרים ומצבם בנוגע לקיום מצות התורה וכמו שאמרנו

יב) ומעתה מה יקרו דברי הגמרא שר"י בן דורתאי הלך וישב בדרום כלומר שהלך בשטת חכמי דרום כדי להוכיח שחגיגה דוחה שבת, כי לשטתם שמותר לעשות מעשה כדי לגרום פטור ממ"ע, אי אפשר לומר שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, דא"כ לא הי' צריך להיות פסח דוחה שבת, כיון שאפשר להפקיר נכסיו, וכיון שגם מי שאין לו קרקע חייב בפסח ממילא יש הוכחה מפסח מדבר שפסח דוחה שבת, ושוב יש להקיש חגיגה לפסח שג"כ דוחה שבת, ואח"כ הוסיפו לספר בגמרא שר' יהודה בן דורתאי אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו. וכונתו בזה לסתור דעת אלה העומדים בשטה דחגיגה אינה דוחה שבת, וזה משום שלפי סברתם מי שאין לו קרקע פטור מפסח, וממילא מפסח מדבר אין ראי' שפסח דוחה שבת כיון שהפסח אז הי' הוראת שעה ונעשה עפ"י הדיבור, ולא נותר רק הגז"ש דמועדו, ואין לפ"ז למילף חגיגה מהקישא דפסח דדבר הלמד בגז"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש, ע"ז הוכיחם ר' יהודה בן דורתאי ושאל אותם: מה תעשו אם יבא אליהו שהוא כהן וישאל אתכם מדוע לא חגגתם חגיגה בשבת, איזהו מענה תתנו לו. הלא לאליהו לא יהי' באפשר להשיב, דה"ט דחגיגה אינה דותה שבת, משום דמפסח מדבר אין להוכיח שפסח דוחה שבת, כיון שהי' עפ"י הדיבור דמי שאין לו קרקע פטור מפסח ובמדבר לא הי' להם קרקע, דאליהו כשמעו זאת וטפח על פניכם ויאמר. איך יעלה על דעתכם כזאת שמי שאין לו קרקע פטור מפסח, הלא לפ"ז הוצאתם אותי ואחי הכהנים ממ"ע דפסח, וזה לא ניתן להאמר ועוד הוסיף ר"י בן דורתאי והטיח דברים כנגד אלא הסוברים דחגיגה אינה דוחה שבת, וזה משום שסוברים שמי שאין לו קרקע פטור מפסח ונסתרה ההוכחה מפסח