אבני חפץ נו

בנתינה חוששין לקידושין, כאשר הוא דעת המרדכי הובא בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ב, להיפוך מדעת הרשב"א דס"ל דבקידושין צריכין העדים לראות המעשה ממש, מ"מ בכה"ג שלא שמעו העדים האמירה י"ל דגם המרדכי יודה דל"ה קידושין, דטפי גרע חסרון שמיעת האמירה מחסרון ראית הנתינה, דבחסרון ראית הנתינה י"ל דאף שלא ראו העדים הנתינה ממש, כיון שעכ"פ ראו דבר המוכיח על הנתינה (דראית דבר המוכיח גם לדעת המרדכי בעינן כאשר הביא בב"ש שם), והוה זאת כאלו ראו הנתינה עצמה דידיעה ברורה הוה כראי', וכ"כ בתשו' שבסוף ספר נחלת יעקב להגאון מליסא סי' ג', דבלשון חכמים ידיעה ברורה נקראת בשם ראי' עיי"ש (ובמק"א הבאתי סמוכין לזה מדברי המורה להרמב"ם ח"א פרק מ"ז שכתב, דלשון ראי' יאמר לא לבד על ראי' חושית, כי אם גם על ראי' שכלית שהיא ענין השגת השכל, ועיין דומה לזה במהרש"א סוטה כ"ז בח"א שכתב דמה שאמרו דתנוק במעי אמו צופה מסוף העולם ועד סופו לאו ראי' ממש אלא ראי' שכלית), אמנם אם לא שמעו האמירה לא נחשב עדותם כלל, דמי יודע מה אמר המקדש בשעת הנתינה, דילמא לא אמר כלל דברים של קידושין ולכן אין בעדותם שום ממש

ב) וגדולה מזו אנו מוצאים, דאפי' אם שמעו העדים שאמר הרי את מקודשת, אם לא אמר לי, אינה מקודשת, כדאיתא באהע"ז סי' כ"ז שם סעיף ד', ומכש"כ כשלא שמעו העדים שום דיבור מענין קידושין, בודאי אין שום ממש בעדותם, ובזה אפי' החולקים שם, שהוא הרשב"א וסייעתי' שמחמירים כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי, יודו דאינה מקודשת, דגם הם לא החמירו רק עכ"פ כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי, אבל אם אמר המקדש דברים והעדים לא שמעו כלל מה שאמר, גם המה יודו דל"ה קידושין כלל. ועיין בח"מ שם ס"ק ט' שתמה אמאי בשתיקה לגמרי מהני, ואם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי ל"מ, ולפמ"ש י"ל דאמנם כן ששתיקה עדיפא מאמירת הרי את מקודשת בלא תיבת לי וכמ"ש. ויש להביא קצת דוגמא לזה מדברי התוס' בקידושין (כ"ג ע"ב) ד"ה מהו, דהא דמבעי' לי' שם עבד מה שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, האי בעי' הוא דאף שאם לא אמר לקבל גיטו ובא ומקבלו מהני, אם אמר לו לך וקבל גטי שמא מיגרע גרע עיי"ש. עוד יש להעיר מדברי התוס' במגילה (ט' ע"א) ד"ה בשלמא שכתבו בשם הקונטרס, דאף דס"ת שחסר בו פסוק אחד כשר, מ"מ אם נכתב תרגום פסול, דטפי גרע כשנכתב תרגום ממה שלא נכתב כלל עיי"ש. וה"נ טפי גרע אם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי, מאם שתק ולא אמר כלל. אמנם מדברי התוס' בסוטה (ל"ג ע"א) ד"ה ור' יהודה משמע להיפוך, עיי"ש שכתבו דזה סברא תמוה לומר שאם לא קראה היבמה כלל אינו מעכב, ואם קראה בלשון חול מעכב וה"נ קשה להניח שאם שתק ולא אמר כלום הוה קידושין, ואם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי ל"ה קידושין ויש להביא עוד דוגמא לזה מדברי התוס' בסוכה (ט' ע"ב) ד"ה הא, דלא מסתבר שתפסל הסוכה מחמת צירוף סכך פסול, כיון דכי שקלת לי' לפסול אכתי צלתה מרובה עיי"ש, וה"נ לא מסתבר שבשביל שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי יופסלו הקידושין כיון דכי שקלת לכל האמירה אכתי הוה קידושין, דגם בשתיקה הוה קידושין, וכמובן יש לחלק בין הענינים ולא באתי רק להעיר. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר פ"ח מה שכתבתי בפרט זה אם היכי שהעדר הדבר אינו מזיק, גם מציאותו שלא על צד הנאות אינו מזיק, והערתי בזה מאיזהו מקומן, ועיין זבחים (ג' ע"א) דמה"ט חטאת ששחטה לשם חולין כשרה וגט שנכתב שלא לשם אשה ואפי' לשם עכו"ם פסול, דשאני גט דל עבודת כוכבים מיני' הוה לי' סתמא וסתמא פסול, קדשים דל חולין מנייהו הו"ל סתמא וסתמא כשרים עיי"ש. וה"נ כיון דבשתק ולא אמר כלל הוה קידושין, הו"ל למימר דגם אם אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי יהי' קידושין דכיון דבשתיקה הוה קידושין, דל מה שאמר הרי את מקודשת והוה שתיקה, ובשתיקה הוה ג"כ קידושי וי"ל

ג) ואחרי אשר אין בהגדת שני העדים ממש לא נשאר רק עדותו של המסדר קידושין שהוא אמנם שמע מהבעל שאמר תיבות הרי את. והנה לפום ריהטא באנו בזה למחלוקת הפוסקים שהבאנו למעלה כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי שיש מחמירים וס"ל דיש לחוש לקידושין, אכן מלבד שדעת רוב הפוסקים, דכשלא אמר לי אין לחוש לקידושין, במקום עיגון בודאי אין להחמיר וכמ"ש בתשו' מהר"ם אלשקר סי' צ"ט, וכן פסק ג"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' ס"א דבמקום עיגון אין להחמיר כשלא אמר לי, ואין לך מקום עיגון גדול מזה שנפלה הבתולה ברשת אלה הפושעים סוחרי נשים, בשגם בע"א בודאי אין להחמיר אם לא אמר לי, וכן מצאתי בתשו' מהרשד"ם אה"ע סי' י"א דאם לא אמר לי בודאי אין חוששין בע"א. בר מן דין נראה דאפי' המחמירים כשלא אמר לי, הנה זה דוקא כשאמר עכ"פ הרי את מקודשת, אבל אם לא שמע העד רק תיבות הרי את לבד, בודאי אין לחוש לקידושין, וכ"כ בתשו' זית רענן סי' ל"ד ועיי"ש שביאר הענין, דבשלמא כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי גמר עכ"פ כל היד והוה בכלל ידים מוכיחות, ויש לחוש לקידושין, אבל אם לא אמר רק הרי את והשמיט תיבת מקודשת, לא לבד שלא תפס את העיקר, רק גם את היד לא גמר וגם ממנה חסר ובכה"ג ל"ה כלל בגדר ידים. נוסף ע"ז אפי' אם הי' איזהו חשש בעדותו של מסדר הקידושין הנה ל"ה רק עד אחד, וכיון שהאשה מכחשת ואומרת שלא אמר כלום, והוה ע"א בהכחשה, וע"א בהכחשה של הבע"ד לא כלום. וכמו שהאריכו בזה גדולי האחרונים בשגם במקום עיגון כענין שלפנינו בודאי אין לחוש לעדותו של ע"א, וכ"כ בשו"ת דברי חיים אה"ע ח"ב סי' ס"ו וסי' ס"ט, ועיין בשו"ת בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' ק"ב וק"ג שהאריך בפרט זה אי ע"א בקידושין מהני והרחיב הדיבור בפלפול נחמד עיי"ש

ד) ויש להוסיף עוד, כיון שהכינו הנשואין כדת בחופה וקידושין ועכשיו נעשו רק הנשואין כפי נימוסי המדינה, אנן סהדי שלא כיונו לשם קידושין, ויש לדמות זאת למ"ש בח"מ סי' כ"ז ס"ק ח' לדחות דברי מהר"ם פדואה שהובא ברמ"א שם, דאם האשה מכחשת שקבלה הקידושין והעדים מעידים שקבלה שוב אינה נאמנת לומר לשחוק כונתי, ובח"מ חולק עליו ומסיק דאפי' הם מוכחשים מעדים, מ"מ כיון שלא ראו העדים ל"ה קידושין משום דאנן סהדי דלא קבלה