אבני חפץ נה

בסוטה (י"ג ע"ב), העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה הכתוב על מי שגמרו כאלו עשאו עיי"ש. (ב) אין אורח מכניס אורח, הוא מאמר שגור בפ"כ, ולא נמצא רק דומה לו איתא בב"ב (צ"ח ע"ב) בשם בן סירא, הכל שקלתי בכף מאזנים, ולא מצאתי קל מסובין, וקל מסובין חתן הדר בבית חמיו, וקל מחתן אורח מכניס אורח עיי"ש. (ג) מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, לא נמצא בשום מקום כן, ורק מאמר דומה לזה בסגנון מהופך נמצא, כי יהיב רחמנא שובע לחיי הוא דיהיב, עיין תענית (ח' ע"ב). (ד) אינש באינש פגע טורא בטורא לא פגע לא נמצא בשום מקום (ה) סתם מקשן ע"ה. לא נמצא בשום מקום. (ו) למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל, הוא מאמר שגור בפ"כ ולא נודע מקורו, ועיין באוה"ח עה"ת פ' שמיני ובתשו' רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ח שהביאו המאמר הזה בשם חז"ל, ולא גילו מקומו, ועיין מדרש ס"פ שמיני שמובא מאמר דומה לזה, אבל סגנונו הוא אחר לגמרי, ואת החזיר זה אדום, ולמה נקרא שמו חזיר שמחזרת עטרה לבעלי', הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. (ז) כל הכועס כאלו עובד ע"ז, הוא מאמר שגור בפ"כ, ולא נמצא בשום מקום, ועיין בהגהות רצ"ח שבת (ק"ה) שתמה על הרמב"ם, שהביא ג"כ המאמר הזה בשם מאמר חז"ל, ולא נמצא בשום מקום. (ח) שוטה אינו מרגיש. לא נמצא בשום מקום. (ט) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזה וכו' זה מיתת צדיקים. הוא מאמר שכיח מאד כמעט בכל ספרי הדרש ולא נמצא בשום מקום. (י) כבד את ה' מהונך אל תקרא מהונך אלא מגרונך, הוא מאמר מורגל בפ"כ ולא נמצא בשום מקום, ועיין בב"י או"ח סי' נ"ג שהביא מאמר דומה לזה, כבד את ה' מהונך קרי בי' מחונך עיי"ש. (יא) עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות. לא נמצא ג"כ בשום מקום. ועיין ספרי דברים א' איתא אמנם מאמר מעין זה אבל בסגנון אחר, עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדי' ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק. ועיין שיר השירים רבה פ"ז פסוק ח' ושם נאמר עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עיי"ש. (יב) כבדהו וחשדהו, הוא מאמר השגור ולא נמצא ג"כ בשום מקום, ועיין מס' דרך ארץ פרק ה' שאיתא שם מאמר דומה לזה, אבל הסגנון אחר הוא עיי"ש, לעולם יהי' כל בני אדם בעיניך כלסטים, והוי מכבדם כר"ג. (הר"ת "כר"ג" אינם מובנים, ובהשקפה הראשונה נראה שהוא ר"ת "כר' גמליאל', שמסופר שם ממנו מעשה במס' דרך ארץ. אבל המעיין שם יראה שאין לזה שום פירוש, מדוע תפס רק כר"ג, ואולי הוא ר"ת מן "כריש גלותא", שאז המאמר סגנוני ויפה, והיינו שמהראוי מצד אחד לחשוד כל בני אדם כלסטים, ולכבדם מצד השני ביותרת הכבוד כמו שמכבדים לריש גלותא). (יג) דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, הוא מאמר הרגיל ולא נמצא בשום מקום. ומאמרים כאלה השגורים בפי כל ולא נודע מקורם ישנם עוד רבים. והזכרתי פה רק אחדים לדוגמא שעלו כעת בזכרוני ואסתגר בזה

סימן ל

ב"ה רישא כ"ה סיון תרפ"ח

ע"ד השאלה בבתולה אחת שנלכדה ברשת הפושעים הידועים סוחרי נשים, ונשתדכה עם אחד מהם, וכבר הוגבל מועד הנשואין, אמנם מקודם לזה באו אל המו"צ לעשות הגעריכטליכע טרויאונג, היינו הנשואין עפ"י חקי המדינה, והנשואין היו בדרך זה, שקידש אותה בפני שני עדים לפני המו"צ, ואח"כ כשנודע מי הוא הבליעל הזה הובא במאסר והוכרח לגרשה כפי חקי המדינה, אמנם בג"פ בפני ב"ד אינו רוצה לגרשה בשום אופן, ותתעגן הבתולה הזאת כל ימי'. והנה נגבה עדות מהעדים שהיו בשעת הקידושין אצל המו"צ, והעיד אחד מהם שראה נתינת הטבעת, אבל לא שמע הדברים שדבר המקדש בשעת קידושין, רק שמע קול הברה [בל"א ווארטשען], גם אמר שחשב שכבר הי' הנשואין הדתיים, ועל שאלת הב"ד באיזהו יום הי' זאת השיב שאינו יודע. והעד השני העיד ג"כ בסגנון הזה שראה נתינת הטבעת, ושמע שהחתן אמר איזהו דברים, אבל מה אמר לא שמע. והמו"צ שסידר הקידושין כפי נימוסי המדינה העיד, ששמע שהמקדש אמר תיבות "הרי את", אבל יותר מזה, היינו משתי תיבות אלו, לא שמע ורק קול דברים שמע, אבל לא שמע מה אמר. והבתולה אומרת שלא אמר כלום בשעת נתינת הטבעת רק שחק, וכן העידו נשים שכן ספרה להן הבתולה הנ"ל בעת ששבה מהגעזצליכט טרויאונג, שבכל הזמן לא דבר החתן מאומה רק עמד ושחק. וכת"ה פתח בהתירא שאין בקידושין האלו ממש וכתב שכבר הסכימו אתו בזה גדולי הדור, ורוצה לשמוע גם חוו"ד

א) הנה הגדת שני העדים שהעידו שראו נתינת הטבעת, אבל לא שמעו רק קול הברה בלי שום דיבורים, בודאי אין בה ממש, כיון שלא שמעו הקידושין כלל, ואף דמבואר בש"ע אה"ע סי' כ"ז סעיף א', דאם הי' מדבר עמה על עסקי קידושין אפי' אם נתן בשתיקה הוי קידושין, הנה כאן ששמעו שהי' מדבר בשעת מעשה, רק לא שמעו מה הי' מדבר גרע משתיקה, וכדוגמא שמצאנו בקידושין (ו' ע"א) מיוחדת לי מהו וכו', במאי עסקינן, אילימא בשאין מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי', מנא ידעה מאי קאמר לה, ואלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי', אע"ג דלא אמר לה נמי וכו', לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה וקידושי', ואי דיהיב לה ושתיק ה"נ, הב"ע דיהיב לה ואמר לה בהני לישנא, ואף דלענין הך מילתא דאיבעי' להו בגמרא שם נקטינן, דאם אמר לה באחת מהלשונות האלה הוה ספק קידושין, כדאיתא בש"ע אה"ע שם בסי' כ"ז סעיף ג', זה רק כששמעו העדים שאמר עכ"פ באחת מהלשונות האלה, אנו מסופקים שמא הלשונות האלה יש בהן ג"כ משמעות קידושין, וצריכה גט מספק, אבל כששמעו העדים רק קול דברים ולא שמעו כלל מה הי' מדבר, כדוגמת הענין שלפנינו, זה בודאי גרע משתיקה ואין שום סברא להצריכה גט, דמנ"ל שדבר כלל לשון של קידושין. דילמא דברים אחרים דבר שאינן כלל בגדר לשונות של קידושין, ואף לדעת המחמירים דגם בלא ראו העדים