אבני חפץ נד

וגם לההתחלה יש ערך וחשיבות, ולכן גם היא נכנסת בגדר מתקן גברא וממילא אסורה בשבת

ח) ובזה יעלה בידינו ענין נאות בדברי הגמרא בפסחים (מ"ט ע"א), והזאה מאי טעמא לא דחיא שבת וכו', אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד"א ברה"ר. ויש להבין הרי בהזאה בשבת יש ג"כ איסור משום מתקן גברא, ומדוע איפוא שביק רבה הטעם משום מתקן, ותפס הטעם משום שמא יעבירנה ד"א ברה"ר, הרי הטעם משום מתקן עדיף יותר, דמשום מתקן יש איסור בגוף מעשה ההזאה, משא"כ משום שמא יעבירנה ד"א ברה"ר, ליכא איסור במעשה הזאה עצמה, ורק מטעם גזירה אסורה, ועדיף יותר לומר שיש איסור במעשה ההזאה עצמה, מלומר שבמעשה ההזאה אין איסור, ורק משום גזירה שמא יעשה איסורא נאסרה ההזאה בשבת, ובשלמא בשופר ולולב ומגילה שפיר קאמר רבא דאין דוחין שבת משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, כדאיתא בר"ה (כ"ט ע"ב) ובסוכה (י"ב ע"ב) ובמגילה (ד' ע"ב), דשם ל"ש הטעם משום מתקן, אבל בהזאה דשייך טעמא דמתקן, מדוע שביק רבה טעמא דמתקן, ותפס הטעם דשמא יעבירנו (ועיין ביצה (י"ז ע"ב) שמשמע דרבה בכלל לית לי' טעמא דמתקן. דקאמר דה"ט דאין טובלין כלי בשבת משום שמא יעבירנו ד"א ברה"ר, ולא ניחא לי' בטעמו של רבא שם משום שנראה כמתקן. אמנם עיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' פ"ו אות י"ב, דגם רבה ס"ל טעם דמתקן, רק בטבילת כלים ל"ש בכל פעם הטעם משום מתקן, וע"כ בחר למימר הטעם דשמא יעבירנו ד"א ברה"ר ששייך בכל פעם אפי' במקום דליתא לטעמא דמתקן)

ונראה דה"ט שתפס רבה בהזאה בשבת הטעם, משום שמא יעבירנה ד"א ברה"ר, ולא תפס הטעם משום מתקן, דרבה ס"ל דהתחלת המעשה לא נחשבה כלום והעיקר הוא הגמר, וא"כ אלו הי' תופס הטעם של איסור הזאה בשבת משום מתקן, נמצא הי' דזה דוקא בהזאה שביעית דהוה מתקן אבל בהזאה שלישית דל"ה מתקן, דאז הוה רק התחלת הטהרה והתחלה לאו כלום היא, ליכא איסורא בשבת וכמו שכתבנו למעלה, וע"כ תפס הטעם דשמא יעבירנו ד"א ברה"ר, והטעם הזה שייך גם בהזאה שלישית,. וא"כ גם הזאה שלישית אסורה בשבת

ט) ומה נכבדו הדברים האלה בישוב דברי רש"י בפסחים (מ"ה ע"ב) שכתב בד"ה הזאה דה"ט דהזאה לא דחיא שבת משום דמתחזי כמתקן גברא, וזה תמוה מאד דבגמרא להלן (בדף ס"ט ע"א) קאמר רבה דה"ט דהזאה לא דחיא שבת משום גזירה דשמא ימלנו ויעבירנו ד"א ברה"ר, ועיין באור חדש פסחים שם מ"ש בזה

ולדברינו למעלה י"ל דרש"י תפס דרק רבה לשטתו דהתחלת המעשה לא נחשבה כלום ובעיקר הוא רק הגמר, לא רצה למימר דהטעם הוא משום מתקן, וזה כדי שלא יצמח מזה דרק הזאה שביעית אסורה בשבת משום שבה נגמרה הטהרה והוה מתקן, משא"כ בהזאה שלישית דהוה רק התחלת הטהרה ליכא איסורא, וע"כ אמר משום גזירה דשמא יעבירנה, אמנם לקושטא דמילתא דנקטינן וגם להתחלת המעשה יש ערך וחשיבות, אה"נ דאפי' ד ב אם נניח דהטעם הוא משום מתקן ג"כ הזאה שלישית אסורה בשבת, דגם בהזאה שלישית אף דל"ה רק התחלת הטהרה שייך הטעם הזה, וכיון שכן מוטב יותר לתפוס הטעם משום מתקן מלתפוס הטעם דשמא יעבירנו, דהטעם דמתקן עדיף משום שבזה יש איסור בגוף מעשה ההזאה. משא"כ בטעם דשמא יעבירנה ליכא איסורא בגוף ההזאה, וע"כ תפס רש"י הטעם משום מתקן ולא משום שמא יעבירנה, והענין נכבד

י) ולדינא אם מגיע להמתחיל חלק השכר שדכנות או סרסרות, כבר כתבתי בספרי שם שהמנהג לחלק השכר לשלש חלקים, שליש למתחיל, שליש לאמצעי ושליש לגומר, אמנם נראה לצדד דע"כ אין מגיע לאמצעי שליש רק אם המתחיל לא הי' גם הגומר, אבל אם המתחיל הי' גם הגומר ורק שבאמצע התערב עוד אחד, בזה י"ל דאין מגיע לה להאמצעי אמצעי חלק שליש, דכיון שהמתחיל הי' גם הגומר, אף שנפסק באמצע המעשה י"ל דכשחזר וגמר נתעוררה ההתחלה ונתאחדה עם הגמר והר"ז כאלו עשה כל הפעולה בשלימות, וסמוכין לזה יש להביא מכל המקומית שהבאתי בסימן הקודם שמוכח מהם, דדבר שהי' ונפסק וחזר למקומו הראשון, אין זהו הוי' חדשה רק התעוררות המצב הראשון שנפסק, וה"נ י"ל כן דכיון שהתחיל וגמר אף שבאמצע הי' הפסק נחשב זאת כאלו עשה כל הפעולה בשלימות, ומגיע לו שכר כל הפעולה. אבל גם בזה נראה דאף שבכה"ג י"ל שאין מגיע להאמצעי שליש מ"מ שכר טירחא כפי שיווי פעולתו בודאי מגיע לו, דאף שאין לו טענה נגד הצדדים, מ"מ יש לו טענה נגד השדכן או הסרסור שהתחיל וגמר ורק הפסיק באמצע, דבזה שהתערב הוא באמצע, גרם טובה להשדכן או הסירסור, שלא נפסק הענין בנתים, והי' יכול אח"כ המתחיל לגמרו ומגיע לו ממנו שכרו, וכמו שמצאנו בחו"מ סי' רס"ד סעיף ד' ברמ"א, דכל אדם שעשה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר לו בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו, ועיין בספרי שם שצדדתי ג"כ כעין זה

סימן כט

אשר שאלת להראות לך מקום המאמר השגור בפי כל, כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו, כי חפשת אותו ולא מצאתיו

הנה אמנם כן הוא שהמאמר הזה בצורתו זאת לא נמצא בשום מקום, וכבר בקשוהו רבים ולא מצאוהו, ורק מאמר דומה לזה נמצא בעירובין (י"ג ע"ב), כל המחזר על הגדולה גדולה בורחת ממנו וכל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו עיי"ש

ודע דהמאמר הזה איננו יחידי בפרט זה, שהוא שגור בפי כל ולא נמצא, רק ישנם מאמרים רבים כאלה, שיד כל ממשמשים בהם, ומהם שלא נמצאו כלל, ומהם שנמצאו רק בצורה אחרת מכפי שהמה שגורים, ולדוגמא אזכיר אחדים מהם

(א) המתחיל במצוה אומרים לו גמור, הוא מאמר השגור בפ"כ, ולא נמצא בסגנון כזה בשום מקום, ורק בסגנון אחר הוא מובא במדרש רבה מטות פרשה כ"ב ד', למה שלח פנחס אמר מי שהתחיל במצוה הוא גומר. ודומה לזה מצאנו