אבני חפץ נג

אהני המתחיל כלום כיון שלא גמר המעשה, וע"כ אין לו שום זכות בעשיית המעשה, ואנן נקטינן כר"ש כדאיתא ברמב"ם פי' מה' טומאת צרעת, וא"כ י"ל דאין להמתחיל שום זכות בעשיית המעשה, וא"כ אין מגיע לו ג"כ חלק בשכר המעשה (ועיין למעלה סי' כ"ו שכתבנו ג"כ ענין דומה לזה). ולפ"ז צ"ל ג"כ דמה שאמר ר"נ בגמרא דב"ב שהבאנו דהבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה, וזה משום דההתחלה לאו כלום היא כדברי הרשב"ם שם, לא אמר כן רק משמי' דרבה בר אבוה, אבל ר"נ בעצמו לא ס"ל הכי, דהוא ס"ל דיש להתחלת המעשה ערך וחשיבות, כדמשמע מדברי הגמ' בשבת צ"ד וכמו שכתבתי

ג) ועיין חגיגה (י"ב ע"א), כתנאי אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי ר' יעקב, וחכמים אומרים הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי, ופלוגתתם היא דר' יעקב ס"ל דהאור שנברא ביום ראשון אין זה המאורות שנתלו ביום הרביעי רק אור אחר שנגנז, וחכמים ס"ל דהאור שנברא ביום ראשון הוא הוא המאורות שנתלו ביום הרביעי. ונראה דמחלקותם תסוב על קוטב החקירה הנ"ל, אם הפעולה תתיחס ג"כ להמתחיל או רק להגומר לבדו ושם המתחיל לא יזכר עליה, והיינו דר' יעקב ס"ל דהפעולה תתיחס ג"כ ע"ש המתחיל, ולכן א"א לומר דהאור שנברא ביום הראשון הוא הוא המאורות שנתלו ביום הרביעי, דא"כ מדוע נתיחסה בריאת המאורות ליום הרביעי כהו שנאמר במקרא, שביום הרביעי אמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים, ומשמע שאז היתה בריאתם, הרי התחלת בריאת המאורות היתה עוד ביום הראשון, וע"כ ס"ל לר' יעקב דהמאורות נבראו ביום הרביעי והאור שנברא ביום הראשון הוא אור אחר שנגנז. אמנם חכמים ס"ל דלהתחלת המעשה אין שום ערך, והעיקר הוא רק הגמר, ולכן ס"ל דהאור שנברא ביום הראשון הוא הוא המאורות שנתלו ביום הרביעי, ומה שנתיחסה בריאת המאורות ליום הרביעי, אף שהתחלת הבריאה היתה ביום הראשון, משום שהעיקר בכל פעולה הוא הגמר, וההתחלה לאו כלום היא, ולכן כיון שגמר יצירת המאורות היתה ביום הרביעי נתיחסה היצירה ליום הרביעי, אף שההתחלה היתה ביום הראשון

ד) ועיין פסחים (ק"ח ע"א) שנחלקו שני לשונות אליבא דר' נחמן, לחד לישנא ס"ל לר"נ דתרי כסי קמאי בעי הסיבה, דהשתא דקא מתחלא לה חירות, ולאידך לישנא ס"ל לר"נ דאדרבה תרי כסי בתראי בעי הסיבה ההיא שעתא דקא הויא חירות, תרי כסי קמאי לא בעי הסיבה דאכתי עבדים היינו קאמר. ונראה דשני הלשונות האלה נחלקו איך ס"ל לר"נ בנוגע למעלת ההתחלה של הפעולה וחשיבותה, דלישנא קמא הי' קאי בשטה דדעת ר"נ דגם להתחלת הפעולה יש ערך וחשיבות, ולכן תפס דר"ג קאמר דתרי כסי קמאי בעי הסיבה משום דאז אתחלא לה חירות, אמנם לישנא בתרא קאי בשיטה דר"נ ס"ל דלהתחלת הפעולה אין שום ערך וחשיבות והעיקר הוא אך גמר הפעולה, ולכן תפס דר"נ קאמר דתרי כסי בתראי בעי הסיבה משום שאז כבר נגמרה החירות, אבל תרי כסי קמאי שבהם היתה רק ה התחלת החירות א"צ הסיבה

ה) ולדברינו למעלה הי' מקום לומר בזה השערה נכבדה, דה"ט שנחלקו שני לשונות בפרט זה אליבא דר"נ, כי לפי מה שהוכחנו למעלה מדברי הגמרא בשבת (צ"ד ע"ב) ס"ל לר"נ דגם להתחלה יש ערך וחשיבות, כמו דס"ל שם דתולש אחת משלש בסימני טומאה חייב, דאהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלא לה טומאה, וה"נ מהני מעשה המתחיל שאם יבא מי שיהי' וירצה לגמור הפעולה יגמור אותה, אמנם מצאנו גם לר"נ שאמר משמי' דרבה בר אבוה בב"ב (נ"ג ע"ב) להיפוך, דלהתחלת המעשה אין שום ערך וחשיבות והעיקר הוא רק הגמר, ומה"ט ס"ל דהבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה, משום שהתחלת הבנין אינו עיקר אלא הגמר. וכמו שכתבנו למעלה, ולא ידענו אי עמד ר"נ בדעתו, או אחרי שמעו דעת רבה בר אבוה דקאמר משמי', חזר משטחו דלהתחלת המעשה יש ג"כ ערך וחשיבות, ותפס כדעת רבה בר אבוה דהעיקר הוא הגמר ולא ההתחלה, ונחלקו אמנם בזה שני הלשונות, דלישנא קמא תפס דר"נ קאי בשטתי' דלהתחלת המעשה יש ג"כ ערך וחשיבות, ולכן נקיט דר"נ אמר דתרי כסי קמאי בעי הסיבה, משום דאז אתחלא לה חירות, אכן לישנא בתרא תפס דר"נ קבל אח"כ שטת רבה בר אבוה שאמר משמו דההתחלה לאו כלום היא, והעיקר הוא רק הגמר, ולכן נקיט דר"נ אמר דתרי כסי בתראי בעי הסיבה, שאז כבר נגמרה החירות, אבל תרי כסי קמאי שאז היתה רק התחלת החירות לא בעי הסיבה דהתחלה לאו כלום היא, וכמו שכתבתי והענין נכבד

ו) ויש להביא עוד דמיון לחקירתנו מדברי הגמרא במגילה (י"ז ע"ב) דקאמר רבא, דה"ט שקבעו גאולה בשביעית, אף שהגאולה תהי' במוצאי שביעית, דבן דוד בא במוצאי שביעית, כיין דבשביעית תהיינה מלחמות, ומלחמות אתחלתא דגאולה היא עיי"ש, הרי שאף שגמר הגאולה לא תהי' בשביעית כיון שהתחלת הגאולה תהי' בשביעית, כבר נקראת השביעית זמן גאולה, ומשמע ג"כ דלהתחלת המעשה כבר יש ערך וחשיבות וכמו שכתבנו. ועיין יומא (כ"ב ע"א) סוף עבודה דיממא חשיבא, תחלת עבודה דיממא לא חשיבא, ומשמע קצת להיפוך, דלהגמר יש חשיבות אבל לההתחלה אין שום חשיבות וי"ל

ז) ועיין בצל"ח פסחים (פ' ע"א) שהעיר בדבר חדש, דאף דהזאה אינה דוחה שבת משום מתקן, זה דוקא הזאת שביעי אבל הזאת שלישי דוחה שבת, דהזאת שלישי ל"ה מתקן, דבהזאת שלישי לא נטהר עוד הטמא מטומאתו, ואין שום תיקון במעשה ההזאה דגם אחר ההזאה טמא הוא, והרי הוא אחר ההזאה כמו קודם ההזאה עיי"ש. ונראה דד"ז ג"כ סובב והולך על קוטב החקירה שהבאנו, אם גם להתחלת המעשה יש ערך וחשיבות, או דילמא רק להגמר יש ערך וחשיבות אבל ההתחלה לאו כלום היא, דהזאת שלישי הוה הת התחלת הטהרה והזאת ש שביעי הוה הגמר, ואם נאמר דלהתחלת המעשה אין שום ערך וחשיבות, אז אמנם הזאת ש לי שלישי ל"ה בגדר מתקן, דע"י הזאה זאת נעשתה אך התחלת הטהרה והתחלה לאו כלום היא, אבל אם נאמר דגם להתחלת המעשה יש ערך וחשיבות, אז גם הזאת שלישי הוה כבר בגדר מתקן, כיון שאז היא התחלת הטהרה ותיקון הטמא,