אבני חפץ נא

ט"ז אות ה', לענין שכר שדכנות משידוך שנתבטל וחזר ונקשר, עיי"ש מ"ש בזה. ונראה לדמות קצת הנידון שלפנינו להא דאיתא בברכות (נ' ע"ב) ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמין עלייהו בדוכתייהו, אבל אזמין עלייהו בדוכתייהו פרח זימון מינייהו, וכמו ששנינו דמטה שנגנבה חצייה או שאבדה חצייה או שחלקוה אחין או שותפין טהורה, החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא, וזה משום דכיון דפלגוה פרח לה טומאה, ה"נ פרח זימון מינייהו עיי"ש, וה"ה בנ"ד י"ל דכיון שמכרו הבעלים את הדבר פרח לי' שם בעלים, ומה שחזרו וקנו הוה קנין חדש לגמרי, כאילו קנה איש אחר הדבר. ויש לדמות זאת ג"כ למ"ש התוס' בזבחים (צ"ה ע"א) ד"ה לא שנו דבגד שנקרע וחזרו ותפרו הוה בגד חדש וכלי חדש וכאלו אינו ראשון עיי"ש, וה"נ י"ל דדבר שנמכר וחזר ונקנה נחשב כדבר חדש לגמרי. עוד יש להעיר בזה מדברי הש"ס בב"ב (ס"ג ע"א), דבן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שמעשר ראשון שלי, כל זמן שהשדה בידך, אם מכרה וחזר ולקחה אין עליו כלום, ועיין ברשב"ם שם שביאר, ואם חזר ולקחה הוה הוא כלוקח שקנו אצלו, ומשמע ג"כ דהבעלים שחזרו וקנו חשובים כאחרים לגמרי ולפ"ז הוה הקנין קנין חדש ממש וכמ"ש

ב) אכן כאשר התבוננתי בזה ראיתי שיש להסתייע גם לאידך גיסא, דדבר שהי' כבר פעם אחת במציאות ונתבטל וחזר למקומו הראשון אין זה הוי' חדשה רק התעוררות המצב הישן שהי' כבר, מהא דאיבעי' לן בב"מ (צ"ח ע"ב), שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה מהו, הדר אתיא לה שאלה לדוכתא או דילמא אפסיקו לה שכירות ביני וביני, שכרה בבעלים ושאלה וחזר ושכרה מהו, מי אמרינן אתיא לה שכירות לדוכתא, או דילמא אפסיקא לה שאלה ביני וביני ע"ש, והיא איבעיא דלא איפשטא ונקטינן דהוה ספק שמירה בבעלים, ואין להוציא ממון כדאיתא בחו"מ סי' שמ"ו סעיף י"ד עיי"ש, וה"נ י"ל דאף שע"י המכירה נפסק כח הבעלים, מ"מ כשחזרו וקנו אתיא להו בעלים לדוכתא ואין להוציא ממון בעד הסרסור, כי נקטינן דאין זה קנין חדש. עוד יש להעיר בזה מהא דאיתא בזבחים (ל"א ע"א), חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו, אמר רבא ויקץ כישן הפיגול, ויליף לה מהא דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה. ראשון, חלקן זה שני וזה שני, חזר וערבן ראשון, ועיין בפירש"י שם שביאר, דכיון שמצא חצי זית ראשון חצי זית אחרון שהוא מינו ניעור משנתו ומביטולו, שנצטרף עם חוץ למקומו לפסול ולא לפגל, וחוזר ומצטרף עם זה לפגל עיי"ש, ומשמע דע"י התעוררות חוזר הדבר למצב הראשון, וה"נ י"ל דע"י זה שחזרו הבעלים וקנו הדבר נתעורר רק היחס הראשון שהי' להבעלים ואין זה קנין חדש

ג) ויש להביא עוד דמיון לזה מהא דאיתא בעירובין (כ"ד ע"א) פרץ אמה וגדר אמה עד שהשלימו ליותר מעשר מהו, ופשיט לי' מהא דתנן, כל כלי בתים שיעורן ברמונים, ובעי חזקי' ניקב כמוציא זית וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו, וא"ל ר' יוחנן רבי שנית לן, סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שני' ותיקנה טהור חן המדרס עיי"ש, ומשמע ג"כ, דאף שנפסק הדבר בנתים. כגון לענין עירוב שפרץ, וגדר, או לענין טומאה שניקב ונסתם, או בסנדל שנפסק ונתקן, אם חזר הדבר למצבו הראשון, כגון שחזר ופרץ. או חזר וניקב, או בסנדל שחזר ונפסק, נתעורר המצב הראשון וחשבינן לי' כאלו לא הי' נפסק כלל, וה"נ י"ל דנתעורר כח הבעלים הראשון וכאלו לא נפסק כלל. ועיין נזיר (ס"ה ע"ב), בדק ופנה בדק ופנה בדק ואשכח וכו' כיון שניתנה רשות לפנות מפנה להון, ולישוינהו שכונת קברות, אמר ר"ל עילא מצאו וטיהרו ארץ ישראל, ועיי"ש במפרש שביאר ולישוינהו שכונת קברות, שיחזרו השניים הראשונים למקומם ויחזיקו לאותו מקום כמקום קברות, ומשמע דרק משום טהרת ארץ ישראל ל"א שיתעורר המצב הראשון, אבל לולא זאת הו"א שיחזור הדבר לקדמותו, אף שהי' הפסק בנתים, וה"נ י"ל כן. ועיין בפתחי תשובה יו"ד סי' רע"ט בנחלת צבי מה שהעיר מדברי הש"ס האלו, לענין ס"ת שנמצא בו טעות והגיהו אותו, וכן שני, ואח"כ נמצא עוד טעות שלישי, אם הדין שצריך להגיה כל הס"ת כדין ס"ת שנמצאו בו ג' טעותים, או דילמא כיון שהשני טעותים האחרים נתקנו בנתים אין מצטרפין, וכתב דמדברי הש"ס דנזיר שהבאנו מוכח כדעת האלי' רבא, שצריך להגיה, כיון שנתעוררו כעת הטעותים הראשונים עיי"ש, וזה מתאים ג"כ לעניננו

ד) עוד י"ל בענין החקירה שאנו דנין עלי', מהא דאיבעי לן בסוטה (ט"ו ע"ב), נתאכמו והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו מהו, מי אמרינן כיון דאידחו אידחו, או דילמא כיון דהדור הדור, ולפי מה דמשמע מדברי הגמרא שם אמרינן כיון דהדור הדור, וה"נ י"ל כיון דהדר הבית לגבי המוכר הדור, ואין זה קנין חדש. וקצת י"ל דתליא בפלוגתא המובאת במנחות (נ"ד ע"א), לענין בשר העגל שנתפח ובשר זקינה שנתמעך, דאמרינן בגמרא שם דפליגו כגון שהי' בו כשיעור וצמק וחזר ותפח. דמר סבר יש דיחוי באיסורא ומר סבר אין דיחוי באיסורא, ועיין ברש"י שם שביאר דמ"ס דהואיל שכבר הוה כשיעור ל"א דבשעה שצמקו נדחו מאיסורא והו"ל כמי שלא הי' כן מתחלה, ומ"מ כיון דאידחי אידחי, וה"נ י"ל דלדיעה הראשונה בשעה שמכרו הבעלים ל"ה כמי שלא הי' מתחלה שלהם, וי"ל דלא מקרי קנין חדש, משא"כ למאן דס"ל התם כיון דאידחי אידחי י"ל ה"נ, כיון שמכרו הבעלים נדחו והוה אח"כ מקח חדש

ה) ויש להעיר עוד בזה מדברי הגמרא בסוטה (י"ב ע"א), ויקח את בת לוי ויקח ויחזור מיבעי' לי' שעשה בה מעשה לקוחין עיי"ש, ומשמע דלשון קיחה ל"ש רק על לקיחת דבר חדש, אבל לא על חזרת דבר לקדמותו, אשר ע"ז יתכן רק לשון שיבה או לשון חזרה, וה"נ י"ל דכשחזרו הבעלים ולקחו הדבר אין זה קנין חדש

ברם בעיקר דברי הגמרא בסוטה שהבאתי דקדקתי מהא דאיתא בסוטה (מ"ד ע"א), דמחזיר גרושתו אינו חוזר מעורכי המלחמה דכתיב אשה חד חדשה, יצא מחזיר גרושתו שאינה חדשה לו, ולמה הוצרכו למעט מחזיר גרושתו מדכתיב אשה חד שה, ת"ל דבלא"ה איתמעט דכתיב כי יקח איש אשה חדשה, ועל מחזיר גרושתו ל"ש לשון קיחה, ועיין בספרי הדרש והעיון פרשת שמות מאמר ט"ו שעמדתי בזה. ועיין במל"מ פ"ז מה' מלכים ה"ח שדן, במי שמכר ביתו וחזר וקנאו אם חוזר מעורכי המלחמה, והיינו אם זה מקרי בית חדש ומכל המקומות שהבאנו למעלה יש