אבני חפץ ה
Avnei Chefetz 5 · אבני חפץ · free full Hebrew text
Open in the reader →ע"ד האשה העגונה מפ"ק סאמבור, שבא מכתב מהקאמאנדא של הפעלד-יעגער-באטאליאן נו' 4 לראשי הקהל דפה, איך שהאינפאנטעריסט (מוזכר שמו ושם המשפחה שלו), ילוד רישא, בעל האשה (מוזכר שם האשה ושם משפחתה), נהרג בשני לחודש מאי שנת 1915 במלחמה אצל גארליץ. עוד העיד אבי הנהרג לפני הבד"צ דק' רישא, איך שהגיד לו איש אחד משם, כי בא אליו שוטר אחד (זאנדארם) ואמר לו שבנו מת במלחמה אחורי העיר גארליץ ונקבר ביער שאצל גארליץ, וכאשר נקרא האיש הזה להב"ד אמר, כי אינו זוכר אם אמר לאבי הנהרג בזה הלשון (שנקבר ביער שאצל גארליץ), אך זאת זוכר, כי פעם אחת הי' אצלו זאנדארם ובידו הודעה מאיזהו רשות, כי זה האיש נהרג במלחמה, ולא הניחו ללכת לספר לאביו, כי אמו היתה חולה אז ולא רצה שתתרגש ע"י הבשורה הרעה הזאת, ולכן אמר להזאנדארם שהוא ילך ויודיע בחשאי לאביו, אבל אם אביו של הנהרג אומר שאמר לו בזה הלשון (שנקבר כנ"ל), בודאי אמת הדבר כי הוא לא ישקר. והנה האשה הנ"ל נסעה לרישא שיחלוץ לה יבמה, ולא רצה אאמו"ר הרב הגאון אב"ד שם שליט"א (זצלה"ה) לסדר החליצה עד אשר אפתח אנכי פתח להתירה מכבלי העיגון, כי האשה הנ"ל היא מפ"ק סאמבור ועומדת תחת דגלי, לזאת אמרתי לעיין בשריותה, ואת אשר עם לבבי בזה אשיחה, וזאת תורת העולה על רוחי בעזה"י
א) הנה אחרי אשר המכתב שהגיע לראשי הקהל דפה בא בלא שאלה, רק הקאמאנדא בעצמה הודיעה שפלוני מת, הוה מסל"ת, ובמסל"ת גם עכו"ם בעדות אשה כדאיתא באה"ע סי' י"ז סעיף ג', ואף שזה האיש מת בלא בנים, והאשה זקוקה ליבם, הנה מבואר באה"ע סי' קנ"ח סעיף ג', דעד אחד וה"ה כל הנאמנים בעדות אשה נאמנים גם להעיד ליבמה שמת בעלה. ויש לעיין כיון שבהמכתב נאמר רק סתם שהאיש הזה נהרג, ואין בו קישור דברים אחרים. אם זה מהני, כי דעת הר"ן הובא ברמ"א אה"ע סי' י"ז סעיף י"ד, דמסל"ת ל"מ רק בקישור עם דברים אחרים. אבל גם בזה כבר הכריע הב"ח הובא בב"ש שם ס"ק ל"ח, דבמקום עיגון סמכינן אדעת הריב"ש, הובא ברמ"א שם סעיף י"ד, דעכו"ם מהימן במסל"ת אף שלא אמר דברים אחרים שלא כדעת הר"ן שמחמיר בזה, ועיין בח"מ ובב"ש שם שהביאו בשם הב"י, שכן נתפשט המנהג להתיר במסל"ת אף בלא קישור דברים
ב) ויש לעיין עוד, כיון שהנכרי כאן לא אמר דבריו בע"פ, רק הקאמאנדא שלחה דברי' בכתב, אם זה מהני, כי לדעת הרמב"ם בפי"ג מה' גירושין הכ"ח, לפי מה שביאר דבריו במ"מ שם, לא הוכשר עכו"ם במסל"ת רק בע"פ, אבל לא בכתב. אמנם גם בזה כבר חדית לן הב"י, הובא בח"מ סי' י"ז ס"ק כ"א, שאין להחמיר בזה, ואם מהני מסל"ת ה"ה דמהני גם בכתב, ויש להסתפק נהי דבמקום עיגון אנו סומכין בכל אחד מהדברים האלה לקולא, היינו שאנו סומכין על מסל"ת בכתב, וגם בלא קישור דברים, מ"מ בהזדמן שני הדברים האלה יחד, כמו בנ"ד שהוא מס ל"ת בכתב וגם בלא ק"ד, אולי גם במקום עיגון יש להחמיר. ויש לדמות זאת להא דאיתא ברמ"א חו"מ סי' כ"ב, דקבלת קא"פ ל"מ רק בדיין אחד או בעד אחד, אבל אם קבלוהו כתרי, דאיכא תרתי לריעותא אפי' אחר גמ"ד יכול לחזור בו, וה"נ י"ל דמחשש עיגון אין להכשיר רק ריעותא אחת, או מסל"ת בכתב או בלא ק"ד, אבל לא שתי ריעותות ביחד, בכתב וגם בלא ק"ד. עוד יש לדמות זאת למ"ש הלח"מ בפ"ב מה' יבום הי"ז, דתרי פסולי בחליצה, וכל אחד אינו מותר רק בדיעבד, החלוצה פסולה גם בדיעבד. וכיוצא בזה כתב הרדב"ז ת"ב סי' תרפ"ט, לענין כבד שנמלח עם בל מעיים, דיש לצדד להחמיר, הואיל דכבד שנמלח עם בשר אינו מותר רק בדיעבד, וכן בני מעיים שנמלחו עם בשר אינו מותר רק בדיעבד, הוה תרי דיעבד ויש להחמיר, ועיין בטו"ז יו"ד סוס"י צ"א שכתב כן לענין הפס"מ, דתרי הפס"מ ל"א עיי"ש
ג) ובדרך החידוד קצת יש להביא דוגמא לזה מדברי התוס' במנחות (ז' ע"א) ד"ה א"ר יוחנן, שכתבו דאף דכ"ש מקדשין שלא מדעת וה"ה דמקדשין שלא בזמנו, מ"מ בשתיהן יחד היינו שלא בזמנו ושלא מדעת אין מקדשין, וענין דומה לזה מצאנו ג"כ בתוס' חגיגה (כ"ג ע"ב) ד"ה והא, דאף דחבת הקודש מכשרת, מ"מ עצים ולבונה צריכין הכשר, כיון דעצי חולין לא מקבלי טומאה מה"ת אפי' בהכשר, לא מרבינן עצים ולבונה רק בהכשר עיי"ש, והיינו דחבה"ק לא אלים רק לעשות פעולה אחת, או לעשות דבר שאינו הוכשר כהוכשר, או דבר שאינו אוכל כאוכל (כגון עצים ולבונה), אבל לעשות שתי הפעולות האלה ביתד, והיינו דבר שאינו אוכל כאוכל, וגם דבר שלא הוכשר כהוכשר לא אלים, ולכן בעצים ולבונה בעינן הכשר. וה"נ י"ל דנהי דעכו"ם במסל"ת מהימן אפי' בכתב ואפי' בלא ק"ד, מ"מ בשניהם ביחד לא הימנוהו, ועיין שבועות (מ"ח ע"ב), דאף דאין אדם מוריש שבועה לבניו, מ"מ הפוגם את שטרו ומת היורשין נשבעין שבועת היורשין ונוטלין, משום הבו דלא לוסיף עלה, והיינו כיון שכל עיקר הדבר