אבני חפץ ד

כדי להתמיד קיומנו ולא נכשל. וההבדל בין שתי הבחינות האלה, הוא בנוגע להשכר המגיע דמקיימי מצות וה צ עונש הנועד להעוברים עליהם, כי אם נאמר שמצות התורה ואזהרותי' הן בבחינת גזרות המלך, אז כמו בגזרות המלך אין השכר והעונש כרוכים ודבוקים בעצם המעשה, כי אין בכח המעשה עצמו להרע או להטיב, רק המה באים מכח חיצוני הפועל אח"כ, היינו מהמלך שגומל טוב לעושי דברו ומעניש את העוברים על דברו כפי רצונו והסכמתו, כן גם במצות התורה ואזהרותי', השכר והעונש אינם מונחים בעצם המעשה של המצוה או של העבירה, רק מסובבים כביכול מהש"י שמשלם שכר טוב לעושי רצונו ומעניש את החוטא כנגדו, אמנם אם נאמר שמצות התורה ואזהרותי' הן בבחינת פקודות הרופא וציוויו, אז הנה בפקודות הרופא השכר והעונש מסובבים מעצם המעשה עצמו, גם בלי דעת הרופא המצוה, כי אם ישמע האדם לקול, הרופא, אז יתחזק כחו ותתמיד בדיאותו, ואם לא ישמע לו, ילך וידל וכחותיו יתמעטו מעצמם, ואין מהצורך לזה לשום סיבה חיצונית, וכן גם במצות התורה, אם מקיים אותן האדם, אז יסובב לו הטוב מאליו, כלומר ממעשה המצות עצמן, ואם יעבור עליהן אז ממעשה העבירה עצמה תבוא דעה לנפשו ועונו ישא. ועיין באהל יעקב פרשת בראשית מה שביאר בזה דברי המדרש בפרשת ראה: אמר ד"א משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, מאותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, אלא מא ליה הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה אל עושה הטובה, שכונת ר"א להשמיענו שמצות התורה הן בבחינת פקודות הרופא, שתוצאותיהן, הן הטובות והן הרעות, מסובבות מעצם המעשה ודבוקות בה ובאות מאליהן. מבלי שיהי' מהצורך לזה עוד מגיע ומסבב מבחוץ, וע"כ גם במצות התודה, מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, רק מאלי' הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה אל עושה הטובה

וכאשר נתחקה על שתי ההשקפות האלה שיש בנוגע למצות התורה ומהותן, נראה שלהשקפה השני'. שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא, יש פירכא

הן אחד מחסדי המקום ב"ה היותר גדולים היא התשובה, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואם ח"ו שערי התשובה יהי' ננעלים, מי יעמוד לפני זעם ה', וע"כ אמרו גם חז"ל (פסחים נ"ד ע"א) שתשובה היא מהדברים שקדמו לבריאת העולם, כי בלי התשובה לא הי' העולם יכול להתקיים. ואם נאמר שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא שהשכר והעונש דבוקים בעצם המעשה, מה מקום לתשובה? היועיל לאדם שעבר על אזהרות הרופא ואכל דברים המזיקים לגופו, אם יתחרט על מעשיו והרופא יסלח לו? וא"כ מזה עצמו שתשובה מועלת, והיא חביבה ורצוי' אצל המקום ב"ה, יש דאי' ניצחת שמצות התורה אינן כגזרות הרופא רק כגזרות המלך, שבהן אמנם אין השכר והעונש דבוקים בעצם המעשה, רק מסובבים מבחוץ ותלוים בדעת המלך ורצונו, ובכחו איפוא למחול לעובדי רצונו כטוב בעיניו, וע"כ גם הש"י מתנהג עם החוטא במדת הרחמים ובשוב רשע מדרכו חי' יחי'. ומה יקרו דברי הכתוב (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב וכו' ותרועת מלך בו, כי הש"י הוא בבחינת מלך וע"כ סולח לעמוסיו ולא יראה ברעתם

והרעיון הזה שהבאנו בהגבלת מהות מצות התורה וגדרן, יפיץ לנו אור גם על שינוי הסגנון שיש בין מאמר ריב"ל ובין מאמרו של רבא בר מרי, כי שני השלמים האלה נחלקו בשתי ההשקפות שהבאנו על איכות מצות התורה ואזהרותיה, וכל אחד הבליט את השקפתו בהפעל אשר השתמש בו במאמרו. ריב"ל אמר, עתיד הקב"ה ל להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, ורבא בר מרי מיאן בזה הסגנון ושנה אותו, ואמר עתיד הקב"ה לי ליתן לכל צדיק ש"י עולמות: הן החילוק בין נתינה לנחלה הוא, כי לנתינה מהצורך כח ומניע חיצוני, ההכרח שהנותן יתן הדבר להמקבל מדעתו ורצונו, ובלעדי זה אין מקום לנתינה, אמנם בנחלה אין מהצורך להסכמת המנחיל ודעתו ורצונו, כי נח נחלה ממילא קאתי, וכדאיתא בב"ב (קמ"א ע"ב) שאני ירושה הבאה מאלי', ואם מת המנחיל, הירושה שייכת מאלי' להיורשים, בלי שיצטרך המנחיל לעשות פעולה להנחילם. וא"כ י"ל שריב"ל תפס שמצות התורה הן בבחינת אזהרות הרופא, שהתועלת וההפסד כרוכים בעצם המעשה, ולכן אמר שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, כלומר שהשכר בעד קיום המצות הוא כדוגמת נחלה שבאה מאלי', בלי שום סיבה חיצונית, כדברי המדרש שהבאנו, שמאליה הרעה באה לעושה הרעה והטובה באה לעושה הטובה אמנם רבא בר מרי מצא מגרעת בדיעה הזאת, כי עלולה היא להביא הפסד בנוגע להתשובה ותועלתה, כי אם המצות הן בבחינות גזרות הרופא, אז ח"ו אין מקום לתשובה, כיון שההפסד נצמח מעצם המעשה, ולכן שנה סגנון המאמר, ואמר שעתיד הקב"ה דיתן דכר צדיק ש"י עולמות, כלומר שלא צדק ריב"ל בהשקפתו שהמצות הן בבחינת גזרות הרופא שאז השכר הוא כנחלה הבאה מאילי', דק המצות הן כגזירות המלך, אשר אז השכר של המצות הוא כנתינה שתלוי' בדעת הנותן והסכמתו, ואז אמנם גם גדול כחה של תשובה וכמ"ש

ור' דימי גם הוא ירד לעומק דברי רבא בר מרי, מדוע נטה מדעת ריב"ל, ושנה את סגנונו לתפוס במקום הפעל להנחיל הפעל ליתן, ומצא ההשקפה הזאת של דבא בד מדי טובה וישרה וע"כ בחר מאמרו של רבא בר מדי ושם אותו בפיו, ולא מאמרו של ריב"ל, לסתור בו דברי אביי ושאלתו, והענין יקר

ברכתי תעלה לראש הבן יקיר לי, אשר בו אתפאר, מחמרי ואישון עיני, גבר חכם בעוז הרה"ג הנערה מלא תודה וחכמה ואוצר כל חמדה כש"ת מ' יצחק שיחי' לאי"ט, שהי' לי לעזר בסידור הכתבים והנהתם. ואני תפלה כי יחד עם בני הצעירים האהובים והנהמדים, בחורי חמד, חרופים ושנונים כ' שמואל דוד שיחי' לאי"ט וכ' מרדכי שיחי' לאי"ט יעמוד על הברכה, כלם יגדלו בתורה ויראה, עושר וכבוד חיים וברכה עד העולם, ואנכי ורעיתי הרבנית הכבודה, המהוללת במעשי' הטובים מרת דאבא תחי', בת חותני הגביר המופלא, המצויין במדותיו היקרות ובכשרון מעשיו כש"ת מ' אליהו צבי פריעדמאן ע"ה נראה בגדלותם ובהרמת קרנם בכבוד, והי' לתפארת אבותם ולברכה בקרב עמם, אכי"ר

רישא טו"ב כסלו תרצ"ד.