אבני חפץ מט

סימן כה

בדבר אם מותר לעשות נשואיו לבו צעיר לפני בן גדול ממנו בשנים

א) הנה הדבר מבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ד בש"ך ס"ק י"ג בשם הב"ח, עיי"ש שכתב דמה דאיתא במחבר דבמסיבה של נשואין או של משתה הולכין אחר הזקנה, היינו דבאחים או אחיות אעפ"י שאחד גדול מחבירו בחכמה לא יקדימו לעשות נשואין לקטן בשנים, מפני שהוא גדול בחכמה, אלא יקדימו לעשות נשואין לגדול בשנים, והמעיין בב"ח שם יראה שהמציא זאת מדברי הרשב"ם בב"ב (ק"כ ע"א) שפירש הא דאמרו בש"ס שם גבי בנות צלפחד, להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן, וכאן דרך חכמתן, דהכונה דכשנישאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן, דכתיב ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים, ומסתבר דכך נולדו כדכתיב לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, וכשעמדו לפני משה דרך חכמתן כסדר שהן חכמות זו יותר מזו, הקדימן הכתוב מחלה נועה תגלה מלכה ותרצה, והיינו דאמר ר' אמי דבישיבה הלך אחר חכמה, ובמסיבה כלומר במסיבה של משתה וה"ה לנשואין הלך אחר זקנה עיי"ש. ולפום ריהטא דקדקתי קצת מה ראי' מאחיות כדוגמת בנות צלפחד לאחים, דילמא שאני אחיות דלא מיפקדי אפ"ו הסברא נותנת שהצעירה לא תנשא לפני הבכירה, ואף שהצעירה אפשר לה להנשא והבכירה א"א לה, עלי' להמתין עד שתנשא הבכירה כיון דאיתתא לא מיפקדא אפ"ו, כדאיתא ביבמות (ס"ה ע"ב), משא"כ באחים אם הצעיר יוכל לישא אשה והגדול לא יוכל עוד, מהיכי תיתי לן שמוכרח הצעיר להמתין ולבטל עצמו מפ"ו, עד שיעשו נשואין לאחיו הגדול, ועיין קידושין (כ"ט ע"ב) כיון שהגיע עשרים ולא נשאו אימר תיפח עצמותיו וכו', ומה ראי' לפ"ז מנשים לאנשים

ב) ונראה כיון דהבן הצעיר מחויב לכבד את אחיו הגדול כמו דדרשינן את אביך ואת אמך לרבות אחיך הגדול, עיין כתובות (ק"ג ע"א), ומה שמונע עצמו מנשואין הוה מחמת כבודו של אחיו הגדול, אין עליו שום חטא, דהוה כאנוס מחמת תקנת חכמים, וכדוגמא שכתבו התוס' בשבת (ד' ע"א) ד"ה קודם, דאם לא התירו לרדותו לא מיחייב סקילה, כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו, וכעין שמצאנו בפסחים (צ"ב ע"א) ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת, אלמא לא מחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי עיי"ש, ואחרי שהוא בעצמו מחמת חיוב כיבוד האח הגדול אינו רשאי לישא אשה לפני האח הגדול, גם האב אינו רשאי לעשות לו נשואין מקודם דיש בזה ענין לפ"ע, דל"ג ממשיא עצה שאינה הוגנת דעובר בלפ"ע כדאיתא בספרא פ' קדושים, ועיין במנ"ח מצוה רל"ב בהשמטות, שכתב דמה"ט המכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע מה"ת דל"ג זה מעצה שאינה הוגנת עיי"ש, וה"נ אף דחיוב כיבוד האח הגדול ל"ה רק מדרבנן, כדאיתא ברמב"ם פ"י מה' ממרים ה' ט"ו, דמדברי סופרים שיהא אדם חייב בכבוד אחיו הגדול, מ"מ גם בדבר שהוא רק מדרבנן שייך לפ"ע מה"ת, בשגם שי"א שחיוב כיבוד האח הגדול הוה מה"ת. עיין במנ"ח מצוה ל"ג, בודאי יש בזה ענין לפ"ע וכמ"ש

ג) וכאשר התבוננתי בזה מצאתי סמך נכון להך מילתא שאין להקדים נשואי הבן הצעיר לפני הבן הגדול מדברי הש"ס בסוטה (ל"ד ע"ב), וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש, וכי אפשר שיבנה אדם בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול, שנאמר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, אלא שהיתה בנוי' על אחת שבע מצוען עיי"ש, הרי שחשב הש"ס לדבר זר ובלתי אפשר שיבנה אדם בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו גדול, וה"ה שזה דבר זר ואינו מגדר הנאות שיעשה אדם נשואין לבנו קטן קודם שימשה לבנו גדול

ד) ועיין תוס' קידושין (נ"ב ע"א) ד"ה והילכתא שכתבו בשם ר"ת, דמי שאמר בתך מקודשת לי ולא פירש איזהו, יש לנו לומר דקידש הגדולה, משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה עיי"ש, ומשמע מדבריהם דהלימוד מקרא דלא יעשה כן במקומנו הוא לימוד גמור, ויש להבין והרי אין למדין דבר מקודם מתן תורה כמ"ש התוס' במ"ק (כ') ד"ה מה חג, דה"ט דלא ילפינן אבילות מקרא דויעש לאביו אבל שבעת ימים, משום דאין למדין מקודם מ"ת, ועיין שבת (קל"ז) דלא נוכל להוכיח מדורות הראשונים משום דנתנה תורה ונתחדשה הלכה. וצ"ל כמ"ש בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' כ"ו בשם הר"י חגיז בספר תחלת חכמה, דמלתא דמסתבר למדין מקודם מ"ת, וה"נ מלתא דמסתבר הוא שאין להשיא הצעירה לפני הבכירה ושפיר ילפינן מקודם מ"ת, וכאשר אנו רואים דילפינן מאותו מקום עצמו דאין מערבין שמחה בשמחה, כדאיתא בירושלמי מ"ק פ"א ה"ז הובא בתוס' מ"ק ח' ע"ב ד"ה לפי, דה"ט משום דכתיב מלא שבוע זאת, וזה ג"כ משום דדבר שיש בו טעם וסברא למדין מקודם מ"ת כמ"ש במראה הפנים על הירושלמי שם עיי"ש

ה) ודע דלפמ"ש למעלה דה"ט שאין להשיא הבן הצעיר לפני הבן הגדול, משום דהוא מחויב בכיבוד אחיו הגדול הוה כאנוס בתקנת חכמים, הי' מקום לכאורה לצדד, דזה דוקא באחיו הגדול שהוא בכור לאחיו, אבל לא באחיו שהוא רק גדול ממנו בשנים, ואינו בכור לאחיו, לפמ"ש בספר הלכות קטנות ח"א סי' קכ"ו, דמה שאמרו לרבות אחיך הגדול לא קאי רק על הגדול שבאחים היינו הבכור, אבל לא על הגדול ממנו בשנים עיי"ש, וכ"כ גם בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ע"ו, א"כ בכה"ג שפיר מותר להשיאו מקודם לאחיו הגדול. אמנם בשו"ת ח"ס ח"ו סי' כ"ט חולק ע"ז, וס"ל דגם באח הגדול שאינו בכור יש חיוב כיבוד, והוציא. כן מדברי הרא"ש והביא בשם הברכ"י שכתב כן בשם האר"י עיי"ש, וא"כ גם לפני אח גדול בשנים אף שאינו בכור ג"כ אין להשיאו

ו) אמנם יש לעיין אם מותר להשיא הבן הצעיר לפני אחותו הגדולה, לפי המבואר בשו"ת שבות יעקב שם סי' ע"ו דבאחותו הגדולה ליכא חיוב כיבוד, א"כ שפיר י"ל כדברינו כיון דהוא מחויב בפ"ו ואיתתא אפ"ו לא מיפקדא, מדוע יתבטל הבן מפ"ו בשביל אחותו. אכן כאשר עיינתי בזה מצאתי בברכ"י יו"ד סי' ר"מ שפקפק בזה, וצדד דגם באחותו הגדולה יש חיוב כיבוד, ולדעתי מסתבר כן לפמ"ש בתשו' ח"ס שם בשם הרמב"ן בהשגה לשרשים של ספר המצות להרמב"ם, דכל ענין חיוב כיבוד האח הגדול הוא ענף מסתעף ממצות כיבוד אב ואם, שזה רצון האבות שיכבדו הבנים הצעירים את הגדולים, וזה נכנס בגדר כיבוד אב ואם עיי"ש, והטעם הזה שייך גם באחותו הגדולה, וכיון שכן גם לענין קדימת נשואין לבן צעיר לפני אחותו הגדולה י"ל דאין לעשות כו וכמו שביארנו