אבני חפץ מז

משום דאין מבטלין איסור לכתחלה, הנה בהצטרף אליו עוד איסור דרבנן של ביטול ביו"ט, חשיבי שניהם ביחד כאיסור תורה, כמ"ש המל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה ה"ב ר"ה ואני תמה, וא"כ ביו"ט ל"ה ראוי לאכילה מצד איסור תורה, וממילא ביו"ט אין יוצאין בו וכיון שכן גם בשאר ימים אין יוצאין בו דל"ה ראוי לשבעה, וש"מ דגם בד' מינים בעינן שיהא ראוי לשבעה

ג) ומה נכבדו הדברים האלה בהבנת דברי הרשב"א בתשובה סי' תשמ"ז, הובא בשעה"מ פ"ד מה' חמץ ומצה ה"ח, שהעיר אהא דאמרינן דאין יוצאין באתרוג של תרו"ט, ומשמע אפי' הוא עדיין ביד ישראל ג"כ אין יוצאין בו, והרי ביד ישראל יש לו היתר אכילה ע"י שאלה, ואמאי לא נימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה, ותירץ הרשב"א דאם ישאל על התרומה שוב יהי' האתרוג טבל, וג"כ לא יהי' בו היתר אכילה, ואין לומר שיפריש עליו ממק"א, דהא אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט, ודבריו תמוהים, דנהי דביו"ט לא יוכל לצאת בו אבל בשאר ימים מדוע לא יהי' יוצאין בו, הרי בשאר ימים שפיר י"ל הואיל ואי בעי מתשיל עלה, ואי שיהי' טבל יפריש עליו ממק"א, ובאמת קיי"ל דגם בשאר ימים אין יוצאין באתרוג של תרו"ט, כדאיתא ברמב"ם פ"ח מה' לולב ה"ט. ולדברינו למעלה הענין נכבד, דכיון דבעינן בד' מינים שיהא ראוין לשבעה, א"כ אם אך ביו"ט א"א לצאת באתרוג של תרו"ט, משום שלא תועיל השאלה דהוה טבל, וא"א להפריש ממק"א מחמת יו"ט, גם בשאר ימים אין יוצאין בו. דל"ה ראוי לשבעה וכמ"ש

ד) אמנם בעיקר הדבר שכתבנו דהיכי' דאין האתרוג אסור באכילה רק מדרבנן הוה בגדר היתר אכילה, יש לתמוה טובא, דלפ"ז איך יתכן כל עיקר הדין דנקטינן דאין יוצאין באתרוג של תרו"ט, משום שאין לו היתר אכילה, והרי כל חיוב התרומה באתרוג ל"ה רק מדרבנן, דבפירות ליכא חיוב תרומה מה"ת, עיין ראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"ז שכל תרומת פירות שאינן תירוש ויצהר ל"ה רק מדרבנן, ועיין מל"מ פ"ב מה' תרומות ה"א, וא"כ מה"ת הוה בגדר היתר אכילה, ומדוע אין יוצאין בו, וזה הערה גדולה

ובישוב קושיא זו אמינא מילתא חדתא, לפי מה שהעלה בספר כפתור ופרח סוף פ"ג בשם הראב"ד, דאף באותן המינים שאין חייבים בתרומה מה"ת רק מדרבנן, מ"מ אם קרא עליהם שם והפריש מהם תרומה, הוה תרומה מה"ת ומדמעת כשל תורה עיי"ש, א"כ נהי דכל עיקר חיוב של הפרשת תרומה באתרוג ל"ה רק מדרבנן, מ"מ אם כבר הפריש הוה תרומה מה"ת, ושוב אין לו היתר אכילה מה"ת ולכן שפיר אין יוצאין באתרוג של תרו"ט, ועיין בקונטרס דבר בעתו צד נ"ה שהארכתי בסברת הראב"ד הזאת בדברים נכונים, וכן דברתי מזה גם בספרי ברכת אהרן מאמר רי"ג. אמנם לפ"ז תתעורר לנו קושיא מושכלת, אמאי לא נימא באתרוג של תרו"ט הואיל ואי בעי מתשיל עלה כקושית הרשב"א שהבאנו, ואי דיהי' טבל ולא יהי' אפשר להפריש, משום דאין מפרישין תרו"מ ביו"ט, הרי כשיחזור לטבלו שוב לא יהי' אסור באכילה רק מדרבנן, דמדאורייתא פירות אינם טבולים כלל לתרומה, ומחמת איסור דרבנן לא יצא מגדר היתר אכילה וכמ"ש

ה) שבתי וראיתי כי בדברינו אלה יעלה בידינו מרגניתא טבא לישב דקדוק עצום במתניתין דסוכה שם (בדף ל"ד ע"ב), שנחשבו כל הדברים הפוסלים באתרוג, כגון של ערלה ושל תרו"ט ועוד, ואמאי השמיטה טבל, וכמו שמצאנו במצה שבין הדברים שאין יוצאין בהן קא חשיב בשורה הראשונה טבל, עיין פסחים (ל"ה ע"א), ועיין בר"ן שעמד בזה. ולהנ"ל הענין נחמד, דטבל באמת אינו פוסל באתרוג כיון דל"ה רק מדרבנן ולא יצא מגדר היתר אכילה, משא"כ כשכבר הפריש ונטמא, שאז הוה תרומה מה"ת. אין יוצאין בו, דל"ה מה"ת בר היתר אכילה וכאשר ביארנו, וזה רעיון יקר

ו) וכמה מעליא שמעתתא דא בישוב דברי הרמב"ן הובא בר"ן סוכה שם שכתב, דיוצאין באתרוג של טבל, כיון שיכול לסלק להכהן ולהלוי באתרוג דעלמא שיפריש ע"ז, לכם קרינן בי', והא דפסלו ב"ש אתרוג של דמאי, היינו אתרוג של תרומה טמאה מדמאי, וזה תמוה מאד. דנהי דמצד החסרון דלא מקרי לכם מפאת חלק הכהן המעורב בו לא נוכל לפסלו, כיון שיכול לסלק להכהן ממק"א, אבל בלא"ה איך יעלה על הדעת שיהא יוצאין בטבל אפי' הכהן בטבל שלו, הרי בעינן שיהי' להאתרוג היתר אכילה וליכא, ועיין בכפ"ת סוכה (ל"ד ע"ב) במתניתין שהקשה כן, ותמה גם ע"ד הר"ן שדחה דברי הרמב"ן רק מפאת דלא ניחא לי' בסברתו דהוה לכם, משום שיכול לסלק להכהן ממק"א, ומשמע דזולת זה הי' ס"ל ג"כ דיוצאין בטבל, וקשיא איך יכולין לצאת בטבל הרי ל"ה בר היתר אכילה. ולפמ"ש למעלה הענין נכבד, דמצד איסור אכילה אין מקום לפסול אתרוג של טבל, דהאיסור ל"ה רק מדרבנן, דפירות אין טבולים מה"ת לתרומה, ובגלל איסור דרבנן לא יצא מגדר היתר אכילה, אכן עדיין קשה הרי ל"ה לכם כיון שיש בו ממון כהן, ע"ז כתב הרמב"ן דכיון דיכול לסלק להכהן ממק"א לכם קרינן בי', והר"ן חולק עליו בזה, אבל זולת זה אה"נ דגם הר"ן הי' מודה דיוצאין בו כי מצד איסור אכילה אין מקום לפסלו וכאשר ביארנו

ז) עוד נלפע"ד להביא. ראי' דבעינן בד' מינים שיהי' ראוין לשבעה, מהא דאיתא עוד במתניתין בסוכה שם (בדף ל"ד ע"ב), של מעשר שני בירושלים לא יטול, ואם נטל כשר, ופירש"י אם נטל כשר שהרי יש. בה היתר אכילה, אבל חוץ לירושלים לא, דלכם כתיב הראוי לכם, ותמה מהר"ם בן חביב בכפת תמרים. הרי מע"ב חוץ לירושלים יכולין לפדותו, א"כ אמאי לא יהי' יוצאין בו מטעם הואיל ואי בעי פדי לי', וכמו בדמאי דיוצאין מטעם הואיל ואי בעי מפקיר לנכסיו, ותי' דס"ל לרש"י דאין לומר הואיל ואי בעי פדי לי', משום דאין פודין ביו"ט עיי"ש, וקשה טובא נהי דביו"ט לא יוכל לצאת משום דל"ש לומר הואיל ואי בעי פדי לי', דאין פודין ביו"ט, אבל בשאר ימים מדוע לא יהי' יוצאין מטעם הזה, וכמו שהקשינו למעלת ע"ד הרשב"א, ואם נאמר דבעינן בד' מינים שיהי' ראוין לשבעה ניחא, דכיון דביו"ט אין יוצאין ממילא גם בשאר ימים, אין יוצאין משום דל"ה ראוי לשבעה וכאמור

ח) ועיין ברמב"ם בפירושו למשנה דסוכה (ל"ו) הנ"ל שכתב וז"ל: ערלה ותרו"ט הם מכלל הדברים הטעונים שריפה ולפיכך הוא פסול למאמר הש"י פרי ואלו אין ראוין לאכילה עכ"ל