אבני חפץ מג

י) עוד אני אומר בזה דבנ"ד גם לכתחלה א"צ להסיר החוט השני, דכאן החוט השני אינו וצא מהעמוד עצמו, רק מהעמוד יוצא גביע ועל הגביע כרוך החוט, ובכה"ג הנה יש מצדדים דל"ה כלל צוה"פ מן הצד, וכן צדד גם בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת תא"ח סי' מ' לסמוך מה"ט על הטעלעגראף לעירוב, דכיון דהחוט היוצא מצד העמוד אינו מחובר להעמוד עצמו, רק מהעמוד יוצא מסמר שעליו קנה של זכוכית, והחוט כרוך על הקנה של זכוכית הר"ז דומה למ"ש המקו"ח בסופו בתיקון עירובין, דאם חקק בתוך הקנים וכרך החבל ע"ג כשר, וזה משום דחשבינן חלק הקנים היוצא למעלה מהחבל כנטול, וה"נ חשבינן חלק העמודים היוצא למעלה מהגביעים כנטול ול"ה כלל צוה"פ מן הצד עיי"ש. ואם אמנם כי גדולי המורים חולקים ע"ז ולא רצו לסמוך על הטעלעגראף לצוה"פ, משום דגם בכה"ג חשוב מן הצד, וכן מוסכם כמעט מכל גדולי האחרונים שמדברי המקו"ח אין ראי', ועיין בשו"ת אבן יקרה מהדו"ק חא"ח סי' ט"ז שדחה ג"כ ראי' זו שהיא פריכא מעיקרה, אבל עכ"פ לענין זה נוכל לסמוך בכל אופן על המכשירים. שלא לחשוב החוט השני היוצא על הגביעים ונמשך מעמוד לעמוד לקנה פסול שיהי' מהצורך לסלקו וז"פ

סימן כא

א) ע"ד האלשיך בפרשת בהר על מקרא וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך שכתב, דלכן נאמר תמכרו בלשון רבים וקנה בלשון יחיד, ואח"כ אמר איש את אחיו כאלו אין שם רק שנים קונה ומוכר בלבד, דבא הכתוב להשמיענו כי בהיות ששיעור אונאה הוא שתות ופחות משתות הוא מחילה, והי' אפשר לומר כשהיו המוכרים שנים והקונה אחד, שאם נתאנה הלוקח יהי' השיעור שתות, אבל אם נתאנו המוכרים יצטרך שתות לכל אחד, ואם הוא פחות שאינו מגיע שתות לכל אחד הוה מחילה. וההיקש בזה, אם יהיו הקונים שנים והמוכר אחד, שאם נתאנו הקונים בפחות משתות לכל אחד ימחול כל אחד, לזה אמר שלא כן הוא, רק וכי תמכרו רבים ממכר לעמיתך יחיד, או קנה סתם. בין יחיד בין רבים. מיד עמיתך יחיד, אני מצוה אל תונו כאלו אין כאן רק שנים, איש ואחיו, קונה ומוכר, כי שיעור האונאה שוה לרבים וליחידים עכ"ל האלשיך, והקשה הגאון הצדיק קדוש ישראל מרן ר' אברהם מרדכי שליט"א מגור (באחד ממכתביו אלי החביבים לי), דמה בכך שהמוכרים או הקונים המה שנים, אבל אם האונאה היא שתות, ממילא מגיע לכל אחד על חלקו שתות מחלקו והוה כשיעור אונאה, וזה קושיא גדולה

ב) ונראה בהבנת דברי האלשיך, עפ"י המבואר בחו"מ סי' קע"ו סעיף ה', דהשותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ונתעסקו כולם בממון סתם, ופיחתו או הותירו, השכר או הפתח ביניהם בשוה לפי מנינם ולא לפי המעות. ועיין בסמ"ע שם ובנתה"מ שביאר דבסחורה שהחלקים מצורפים, שא"א לאחד מהן לחלוק ולקבל הרווח על חלקו עד שימכור ג"כ של חבירו עמו, כגון שקנה שור לחרישה או מרגליות, שא"א לקבל הרווח עד שימכרו שני החלקים, בזה תמיד השבח וה"ה הפחת לאמצע עיי"ש. א"כ עד"מ כששנים קנו חפץ בשש ואחד נתן חמש והשני אחד, ואח"כ מכרוהו בחמש ונתאנו באחד הפחת יהי' לחצאין, וכל אחד נתאנה בחצי, ונמצא שלזה שנתן חמש עולה האונאה פחות משתות אמנם לזה שנתן רק אחד עולה האונאה יותר משתות והגיעה למחצה, וא"כ איך למידן האי דינא, אם אזלינן בתר זה שנתן יותר מעות, הרי אצלו הוה האונאה פחות משתות, לפי ערך המעות שנתן, ובפחות משתות אין המאנה חייב להחזיר כלום, או דילמא אזלינן בתר זה שנתן רק אחד, שאצלו הוה האונאה יותר משתות, וביותר משתות המקח בטל (וכן יצוייר הספק הזה כשהאונאה היתה לא אצל המוכר רק אצל הקונים שהיו שנים ולא נתנו בשוה דמי המקח, רק אחד פחות ואחד יותר, באופן שלאחד עולה האונאה פחות משתות ולהשני יותר וכמו שכתבתי). וביאר האלשיך דלכן אמר הכתוב תמכרו בלשון רבים וקנה בלשון יחיד. ואח"כ איש את אחיו, כאלו אין שם שנים רק קונה ומוכר לחוד, להשמיענו, שאם שנים מכרו או שנים קנו ונתאנו, אין אנו משגיחים על היחס הפנימי שבין הקונים או המוכרים לומר שאם אין לאחד מהם שיעור אונאה ל"ה בכלל אונאה, והיינו שההכרח שהאונאה תהי' כ"כ מרובה, שתעלה כשיעור לא לבד לזה שנתן פחות רק גם לזה שנתן הרבה (ואז ממילא צריכה להיות יותר משתות ביחס לכל דמי המקח, כי אם יש רק שתות מצומצם, אז בהכרח לאחד (היינו לזה שנתן פחות) יהי' יותר משתות, אבל לזה שנתן הרבה תמיד יהי' פחות משתות, ואנן בעינן שלכל אחד יהי' שתות), רק אנו דנים על האונאה בכלל ביחס למחיר החפץ, ואם לפי שיווי החפץ בכלל יש בו כשיעור אונאה, כגון שהי' שוה שש ונמכר בחמש, או הי' שוה חמש ונמכר בשש הוה בכלל אונאה, אף שאם באנו לדון לפי האונאה העולה על כל אחד. או מהמוכרים או מהקונים, נמצא שלאחד (שנתן יותר מעות) אין האונאה עולה שתות, אין משגיחין ע"ז, כי שיעור האונאה תלוי רק בשיווי החפץ והוא שוה לרבים וליחידים וכמו שכתבנו

ג) אמנם לפ"ז יהי' נפ"מ לדינא לא לבד בכה"ג שצייר האלשיך לענין חיוב חזרת האונאה בפחות משתות, כי אם גם לענין קיום המקח בכלל. דכיון שלאחד (היינו לזה שנתן יותר מעות) ליכא שתות, ע"כ להשני (שנתן פחות) יש אונאה יותר משתות וכאשר כתבתי למעלה. א"כ כמו שהמאנה צריך להחזיר האונאה גם למי שנתן יותר מעות אף שעל חלקו ל"ה האונאה שתות, וזה משום שלענין האונאה אין אנו משגיחים על השותפים בפרטות רק על השותפות בכלל, כן גם אם ירצה זה השותף שנתן פחות, שאצלו, לפי ערך המעות שנתן, עולה האונאה יותר משתות, לבטל המקח, לא יהי' בכחו, דאף שאצלו בפרטות הוה האונאה יותר משתות, כיון שבכלל, בנוגע להחפץ הנמכר או הנקנה, אין האונאה עולה יותר משתות לא איכפת לן מה שלאחד מהמוכרים או הקונים היתה האונאה יותר משתות, וסגי בחזרת האונאה והמקח קיים, דלכל הפרטים הן בנוגע לענין חזרת האונאה והן בנוגע לענין ביטול המקח, היסוד הוא מחיר החפץ כולו ושוויו ולא היחס הפנימי שבין הקונים או המוכרים וכאמור

ד) ברם עיקר הדבר שהעלה באלשיך, דאף אם כ אין מגיע שתות לכל אחד מהמוכרים או הקונים, כיון שבכלל בנוגע לשיווי החפץ הנמכר יש