אבני חפץ מב

דמחמת איסור מקרי אינו ראוי, ולכן ס"ל דאם אי אפשר לקיים התנאי רק באיסור חשוב זאת כדבר שאי אפשר, אמנם רבא יסבור דמחמת איסור ל"ה אינו ראוי, דרק איסורא הוא דרביע, אבל הדבר בעצם הוה ראוי, ולכן ס"ל דאם אפשר לקיים התנאי באיסור מקרי זאת אפשר לקיים תנאה. ויש לצדד עוד דד"ז אי מחמת איסור מקרי ראוי תליא בחקירה הידועה אי כל האיסורין הוי איסורי חפצא, כאשר כן היא שטת הר' זרחי' הלוי הובאה בנימוקי יוסף ובריטב"א פ"ד דנדרים במשנה דזה חומר (דף ט"ו ע"א), דמה"ט אין נדר חל על איסורין, או כל האיסורין הוי איסורי גברא, כאשר כן היא דעת הנימוקי יוסף בנדרים שם, דאם נאמר דכל האיסורין הוי רק אגברא, י"ל דמחמת איסור ל"ה אינו ראוי, כיון שהחפץ מחמת האיסור אינו גרוע בעצם, ורק איסורא הוא דרביע עליו, וכדברי התוס' בשבת (קכ"ז) שהבאנו, שיש חילוק בין היכי שהדבר אינו ראוי מצד עצמו, או היכי שהדבר אינו ראוי רק מצד האיסור הרובץ עליו, אבל אם נאמר דכל האיסורין הוי איסורי חפצא י"ל דמחמת האיסור חשוב ג"כ כגריעותא בעצם החפץ, והענין הזה רחב ומסתעף הרבה

ז) ועיין זבחים (ק"ט ע"א), דכל הפסולין למזבח שאם עלו לא ירדו מקרי ראוים לפתח אהל מועד וחייבים עליהם בחוץ עיי"ש, וכיוצא בזה כתבו ג"כ התוס' בחולין (מ' ע"א) ד"ה חייב, דאף דחטאת העוף איתא רק ביחיד, וקרבן יחיד אינו קרב בשבת, מ"מ כיון דאם זרק הורצה חשוב מתקבל בפנים וחייב משום שחוטי חוץ עיי"ש, ומשמע דרק משום דבדיעבד חזי חשוב ראוי, אבל לולא זאת ל"ה חשוב ראוי למזבח אף דהגריעותא ל"ה רק מחמת איסור. וגם דבר זה עצמו, אם גם היכי דבדיעבד מהני הוה ראוי אינו ברור עוד, כי מכמה מקומות משמע להיפוך, דאפי' אם רק לכתחלה אסור מקרי אינו ראוי אף דבדיעבד מהני, ולדוגמא עיין תוס' חולין (ד' ע"ב) ד"ה מותר שכתבו, דאפי' אם הדמים של איסורי הנאה מותרים כשמכר, מ"מ כיון דלכתחלה אסור למכור ל"ה בר דמים ויש להרחיב הדיבור בזה ואכ"מ

ח) ויש להעיר עוד במה שכתבנו בהבנת דברי התוס' בברכות (י"ב), דמה"ט אם מכוין למצוה אחרת גרע טפי מאם אינו מכוין כלל, דאם אינו מכוין כלל הוה עכ"פ ראוי לכונה, ואין הכונה מעכבת, אבל אם מכוין למצוה אחרת ל"ה ראוי לכונה ואז הכונה מעכבת, דזה אמנם ניחא בהא דאיתא בברכות שם שנתכוין לברך על היין ונמצא שכר, שאי אפשר לכוין שתי הכונות ביחד, דאם מכוין על היין ממילא א"א לכוין על שכר, ואם מכוין על שכר א"א לכוין על יין, ולכן אם מכוין על יין ל"ה עוד ראוי לכונה על שכר, ומה"ט גרע מאילו לא הי' מכוין כלל, משא"כ היכי שאין סתירה בין הכונות, שפיר י"ל דאף אם מכוין למצוה אחת הוה עוד ראוי לכונה למצוה אחרת, וכיון שכן י"ל שכמו שאינו מזיק אם אינו מכוין כלל, דהוה ראוי לכונה, כן אינו מזיק ג"כ אם מכוין למצוה אחרת דג"כ הוה ראוי לכונה, ולפ"ז ליתא ג"כ לסברת היד דוד שהבאתי, דאף דסתמא מהני בצורת הפתח אם נעשה לשם דבר אחר מגרע גרע, דבכה"ג אם סתמא מהני גם כשנעשה לשם דבר אחר מהני, דבזה ל"ש סברת התוס' דברכות שהבאתי כיון שאין הכונות הותרות זו לזו וכמו שכתבתי. אכן דבר זה עצמו אם אפשר לכוין שתי כונות ביחד הוא נותן ענין רב לענות בו, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חא"ח סי' ז' שנגע ג"כ בחקירה זו, וכשאני לעצמי אני תמה איך אפשר לומר שיהי' מותר לכוין בעשיית מצוה אחת שתי כונות, היינו למצוה זו ולמצוה אחרת, הרי זה הוא בגדר אין עושין מצות חבילות חבילות שאמרו, שענינו הוא שאין לכוין שתי מצות בדבר אחד, וכדאיתא בפסחים (ק"ב ע"ב) שאין לברך על כוס אחד קידוש היום ובהמ"ז, ואיך אפשר איפוא לומר שיהא מותר לכוין שתי כונות במצוה אחת, והסברא שהבאנו למעלה בשם התוס' במ"ק ח', דה"ט דאין עושין מצות ח"ח דבעינן שיהא לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה למצוה אחרת, היא כראי מוצק לזה דאין לכוין שתי כונות במצוה אחת ושזה הוא בגדר אין עושין מצות ח"ח. ועיין בשו"ת שערי דעה מהדו"ת סי' ק"ד שהעיר בדבר הספק הנ"ל אם אפשר לכוין שתי כונות ביחד מדברי הגמרא בסוכה (מ"ד ע"א) א"ל אביי לרבא מ"ש לולב דעבדינן לי' שבעה זכר למקדש ומ"ש ערבה דלא עבדינן לה שבעה זכר למקדש, א"ל הואיל ואדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב, א"ל ההוא משום לולב הוא דקא עביד לי', וכ"ת דקא מגבה לי' והדר מגבה לי', והא מעשים בכל יום דלא קא עבדינן הכי, ומשמע דאי לאו דמגבה לה והדר מגבה לה לא הוה מהני, וש"מ דל"מ שתי כונות במצוה אחת, ולדידי קשה, דאם ל"מ שתי כונות ביתד שזה הוא בגדר אין עושין מצות ח"ח וכמו שכתבתי, גם בזאח"ז כדוגמא שתפסו בגמ' דמגבה לה והדר מגבה לה איך מהני, הרי גם בזאח"ז הוה בגדר אין עושין מצות ת"ח, וכמו שאמרו בש"ס דפסחים שם שאין לקדש ולברך בהמ"ז על כוס אחד, אף שמתחלה מקדש ואח"כ מברך בהמ"ז, ובאמת כי גם מבלעדי זה יש לתמוה כן ע"ד הגמרא דסוכה שם, איך אפשר לצאת בערבה שבלולב ידי חובת ערבה אפי' כשמגבה והדר מגבה, הרי אין עושין מצות ח"ח, וזה קושיא שראוי לתת אלי' לב ואכ"מ להאריך בזה

ט) עוד עלה ספק בלבי, בדבר מה שסמכתי על החוטים הנמשכים למעלה על עמודי מאור העלעקטרי לעשות מהם צורת הפתח, כיון שתחת החוטים הנמשכים למעלה על העמודים יש עוד חוטים היוצאים מצדי העמודים ונמשכים מעמוד לעמוד. יש לחוש לדעת המג"א בסי' שס"ב בסופו, דבצוה"פ אם תחת הקנה שלמעלה ע"ג הקנים יש עוד קנה אחר תחתיו שהוא מן הצד, יש לשלוף הקנה הפסול מפני הרואים, אכן המג"א בעצמו שם כתב דהעירוב לא נפסל בשביל זה, וכן מסתבר מילתא, דכיון דצוה"פ הוה משום מחיצה, אטו משום שהוסיף בנין בעשיית המחיצה מיגרע גרע. ועיין בשו"ת חסד לאברהם מהדו"ת חא"ח סי' מ' שכתב ג"כ דהוספת קורה שני' בין הלחיים תחת הקורה שעל גביהם אינו מזיק, וכדוגמא שמצאנו בעירובין (צ"ג ע"א) לא מצינו מחיצה לאיסור עיי"ש (ותידוש בעיני שבספר חסד לאברהם שם לא העיר כלל מדברי המג"א שהבאתי, שכתב שלכתחלה יש לשלוף הקנה הפסול שתחת הקנה הכשר), ואף שהמג"א כתב שלכתחלה יש לחוש לזה ולהסיר הקנה הפסול, מ"מ שיון שבנידון שלפנינו אי אפשר לתקן העירובין באופן אחר חשוב כדיעבד, כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' צ"א ס"ק ב' בשם הת"ח דשעת הדחק כדיעבד דמי, ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ק"י דשעת הדחק עוד עדיף מדיעבד: