אבני חפץ מ

והביא רק הפירוש השני שהוא דבר השוה לכל מיני ענבים

ולדינא לענין שאלתנו דכבר מלתי אמורה, שאין מקום לחלק בין הצימוקים שאין בהם גרעינים לשאר צימוקים, ויש לברך על היין הנעשה מהם בפה"ג ולקדש עליו כמו על שאר יין צימוקים וכמו שכתבתי

סימן כ

אמרתי לספר פה חסדי ה' כי גברו עלי להיות ממזכי הרבים ולהשיב רבים מעון. הן בבואי לשרת בקודש בעיר סאמבור, אשר בימי עלומי ישבתי לכסא לה, מצאתי העיר פרוצה ובלתי מתוקנת בעירובין, זולת ברחוב אחד, אשר אצל בהכ"נ וסביב לו, וזה מפאת שרבות בשנים לא יכלו אחינו להתישב במלא רוחב העיר, ורק בשטח קטן הזה, ובו איפוא נצטמקו כל החיים הציבוריים של הקהלה, ואח"כ כאשר הרחיב ה', ונתפשט ישוב היהודים במלא העיר והקיפה, לא הי' באפשרי עוד לתקן העיר בעירובין, וע"כ נשארה פרוצה עד הזמן האחרון

ולבי הי' עלי דוי בראותי את המכשלה הגדולה בעיר בנוגע לחילול שבת, כי ההמון לא הי' מדקדק כלל להזהר מהטלטול ביום השבת ובאים לידי מכשול, וגם היראים את ה' פעמים רבות בלי משים נכשלו בזה, והרבה נצטערתי ע"ז ובכל כחי נסיתי להרים מכשול ולתקן הקלקול הזה ע"י עירובין כדת, ולא עלתה בידי, כי הרבה מעקשים נעשו מצד שלטון העיר אשר בשום אופן לא רצה להסכים ולתת הרשיון לעשות עירובין סביב העיר, וכמעט אשר אמרתי נואש לזה

ויהי כאשר פרצה המלחמה הגדולה, מלחמת העולם הנוראה, בסוף שנת תרע"ד, וגם אני בתוך הגולה אשר הגלתה ממדינתנו לבקש מפלט מפחד אויב (ברוך ה' כי גם אז לא עזב חסדו מאתי, ובהיותי מתעכב ירחים אחדים הרחק מביתי בבירת המדינה, רבות אשר השתדלתי ופעלתי אצל הממשלה להטיב מצב אלפי אחינו הנודדים אשר היו במצור ובמצוק), וכאשר שב מעט סער המלחמה לדממה ויכלתי לשוב הביתה, ראיתי כי גם העירוב אשר הי' בשטח הקטן של העיר סביב לבהכ"נ נתבטל ואינו, כי בבוא האויב בשערי העיר הרם אותו בתתו אותו למרגל חרש להודיע סתרי הצבא, ונגשו אלי יושבי העיר החרדים על דבר ה' ודרשו ממני להשיב עכ"פ העירוב שהי' מלפנים, למען יהי' הרחוב אשר בו בהכ"נ ורוב בתי התפלה מתוקן כדת. ואז אמרתי עם לבבי, הנה עתה, בהיות שעת חירום, והרשות אינה מדקדקת כ"כ על הנעשה בעיר, הגיעה העת להוציא מחשבתי, אשר חשבתי זה רבות בשנים, לתקן כל העיר בעירובין כדת, לפעולת אדם, וב"ה כי כאשר חשבתי כן עשיתי, ובמשך ימים אחדים נתקנו כל רחובות העיר בעירובין באמצעות העמודים אשר למאור עלעקטרי המאיר בחוצות וברחובות קרי', מהם שכבר עמדו וסמכתי עליהם, ומהם שהועמדו ע"י השתדלותי באופן שיוכשרו לצורת הפתח, לשמחת לבבי ולשמחת לב כל יראי ה', וכאשר נגמרה המלאכה בשבת שלפני ר"ה תרע"ו אספתי את כל אנשי העיר לבהכ"נ הגדול, וברוב עם הודיתי לה' כי גבר עלי חסדו להרים מכשול ולתקן תיקון גדול לדורות, כה יעזרני ה' על כבוד שמו להיות תמיד ממזכי הרבים לחזק הבדק ולשמור הגדר אכי"ר

ובהיותי עוסק בתיקון העירובין עלו בלבי איזהו הערות ואמרתי להציגן פה

א) הנה במה שסמכתי על עמודי מאור העלעקטרי, אף שלא ניכר שנעשו לצורת הפתח, כי צורת הפתח היא מחיצה גמורה ול"ב הכירא וכמ"ש. בתשו' ח"ס חאו"ח סי' צ"ו, עיי"ש שדחה דעת הפמ"א שהחמיר בח"ב סי' קמ"ב אם הקנים של צוה"פ עומדים לפנים מהכותל והכותל מפסיק בינם לרה"ר, כמו בקורה שאם הניח מחצלת ע"ג ל"מ כדאיתא בעירובין (י"ד ע"א), דשאני קורה דבעינן הכירא, משא"כ צורת הפתח דהוה משום מחיצה ל"ב שיהי' היכר ונראה, ואם אמנם כי בהך דינא של הפמ"א שהקנים עומדים בתוך הגדר יש מחמירים, וכן היא ג"כ דעת המקור חיים בחידושיו בסופו השייכים לדיני עירובין, עיי"ש שנתן טעם לדבריו דמה שעומד בתוך דבר המוקף לאו כלום הוא, דדבר המוקף כמאן דמליא דמי עיי"ש, אכן יש לתמוה ע"ז דלפי המבואר בשבת ה' ל"א ביתא כמליא דמי רק ברה"י מקורה, אבל לא ברה"י שאינו מקורה, ועיין בשו"ת בית שלמה חא"ח סי' נ"ה מ"ש בזה. ועיין בשו"ת הר"א מזרחי סי' כ"ה שדן בצורת הפתח שהיתה מן הצד, ונעצו קנה בארץ סמוך לקנה הפסול, שיהי' מכוון תחת הקורה ורצו לפסלה, משום שהעוברים אינם מביטים בקנה הקטן ורק בקנה הגדול, והקנה הגדול ל"ה עירוב, והשיב דאין לחוש לזה, משום דצוה"פ לא דמי' לקורה, דקורה ל"ה רק משום היכר, ולכן היכי דל"ה הכירא ל"מ, אבל צוה"פ הוה משום מחיצה ול"ב כלל הכירא, דהרי צוה"פ מהני אפי' למעלה מעשרים דלא שלטא בי' עינא ול"ה הכירא, וע"כ דבצוה"פ ל"ב הכירא ולכן אין לנו להשגיח על טעות העוברים, שלא ידעו איזהו קנה הוא העירוב ויחשבו שהגדול הוא העירוב עיי"ש. ברם בדבר הראי' שהסתייע דבצוה"פ ל"ב הכירא מדכשר גם למעלה מעשרים אמה אף דלא שלטא בי' עינא יש להתוכח, דגם בגבוה למעלה מעשרים אמה יש היכר בצוה"פ, דנהי דלא שלטא עינא בהחבל אשר על הקנים דהוה למעלה מעשרים, אבל הקנים המה על הארץ והולכים למעלה ושפיר הוה הכירא, ועיין בישי"ע או"ח סי' שס"ג ס"ק ה' מ"ש בזה, אבל עיקר הדבר דבצוה"פ ל"ב הכירא הוא מוסכם ואין לפקפק בזה, ושפיר יש לסמוך ג"כ על עמודי מאור העלעקטרי, אף שאין בהם הכירא שנעשו לצורך עירוב

ב) ומה שלא נעשו העמודים לשם עירובין רק לשם דבר אחר ג"כ אין לחוש, דכיון דצורת הפתח הוה משום מחיצה, וכמו שהביא בב"י או"ח סי' שס"ג בשם הרשב"א דצורת הפתח היא מחיצה גמורה עיי"ש, ובמחיצה אפי' עומדת מאלי' מהני, וכדאיתא בעירובין (ט"ו ע"א) דס"ל לאביי דלחי העומד מאליו מהני, דלחי משום מחיצה, ומחיצה העומדת מאלי' הוה מחיצה, ומשמע דבמחיצה לכ"ע מהני גם כשעומדת מאלי', וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב חא"ח סי' ח' דצור הפתח מהני גם כשעומדת מאלי', וידוע מה שהאריכו גדולי האחרונים לענין אם יש לסמוך על עמודי הטעלעגראף לחשבם לצורת הפתח ולהתיר על ידם הטלטול בשבת, ועיקר החשש הי' משום שהגביעים אשר עליהם נקשרים החוטים אינם עומדים למעלה על העמודים, רק בולטים בצדם והוה צורת הפתח שעשאוה מן הצד דפסולה כדאיתא בסי' שס"ב באו"ח בסופו, וע"כ אמנם לא התירו לסמוך עליהם, אבל זולת זה לא הי'