אבני חפץ לט

דסד"א דנזיר אינו אסור רק בגפן שיש לענביו חרצנים, אבל גפן שאין לענביו חרצנים לא נאסר, דל"ה בכלל ענבים, וקמ"ל קרא דאסור בכל מיני גפן, דגם ענבים שאין להם חרצנים הוה בכלל ענבים, והיין היוצא מהם הוה כשאר יין

ד) ובזה יעלה בידינו דבר נכון בישוב דקדוק גדול שדקדקתי בדברי הגמרא פסחים (כ"ג ע"א) דמקשה על ר"א דס"ל כ"מ שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה משמע, והרי נזיר דרחמנא אמר מחרצנים ועד זג לא יאכל ותנן מערבין לנזיר ביין, אמר מר זוטרא שאני התם דאמר קרא נזרו שלו יהא. וקשה לי טובא, אמאי כשרצו להביא ראי' מהכתוב שנזיר אסור ביין ונאמר בו לשון אכילה הביאו הקרא מחרצנים ועד זג לא יאכל שהוא מאוחר, ולא הביאו המקרא וענבים לחים ויבשים לא יאכל דקדים לי' ונאמר בו ג"כ לשון אכילה, וזה דקדוק עצום

ולדברינו למעלה י"ל, דלכאורה יש להבין מה מקשה הגמ' מדוע מערבין לנזיר ביין הרי נזיר אסור ביין ונאמר בו לשון אכילה והו"ל למימר דאסור בהנאה, דילמא המשנה דקאמרה שמערבין לנזיר ביין מיירי ביין מענבים שאין בהם חרצנים דל"ה בכלל יין ושרי לנזיר, ולכן מותר לערב בו, ואין לומר דלפ"ז מה קמ"ל המשנה כיון שאינו בכלל יין ומותר לנזיר, פשיטא שמותר לערב בו, דזה גופא קמ"ל, שהיין שבא מענבים שאין בהם חרצנים ל"ה בגדר יין ושרי לנזיר, וממילא מותר לערב בו, והפירוש במשנה היא מערבין לנזיר ביין היינו שיש אופן לערב לנזיר ביין כיון שיש יין דשרי לנזיר, והוא יין מענבים שאין בהם חרצנים, ורשאי לערב בו, אמנם מקרא דמחרצנים ועד זג משמע דכל יין אסור לנזיר ואפי' הבא מענבים שאין בהם חרצנים וכמו שכתבתי למעלה, וא"כ ל"ל הכי, וע"כ מקשה הגמרא והרי נזיר דרחמנא אמר מחרצנים ועד זג לא יאכל, ומשמע דאסור בכל יין שבעולם אפי' הבא מענבים שאין בהם חרצנים, וא"כ מדוע תנינן שמערבין לנזיר ביין, הרי כיון שאסור ביין ונאמר לשון אכילה הול"ל דאסור בהנאה ואיך רשאי לערב בו, וזה ענין נפלא

ה) ברם בעיקר הקושיא שהקשיתי, דילמא הפירוש במשנה מערבין לנזיר ביין הוא שיש אופן שמותר לערב לנזיר ביין, כיון שיש יין ששרי לנזיר, כגון יין הבא מענבים שאין בהם חרצנים, הנה יש לשדות קצת נרגא בזה, דהרי המשנה בר"פ בכל מערבין כללה בחדא מחתא ואמרה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ובתרומה ע"כ צריך לפרש כפשוטו שמותר לערב בתרומה אף שאסורה לישראל, וא"כ גם בהא דמערבין לנזיר ביין הפירוש הוא אף שאסור ביין, ולא כמו שכתבתי דמערבין לנזיר ביין הפירוש שיש מציאות לערב לנזיר ביין, כיון שיש יין ששרי לנזיר

אכן מדה טובה אינה חוזרת ריקם, וי"ל שגם בתרומה יש לפרש כן והיינו דהמשנה אשמעינן שיש מציאות לערב לישראל בתרומה, וכגון בתרומת פירות דל"ה רק מדרבנן, עיין ראב"ד פ"ג מה' תרומות ה"ז שכל תרומת פירות שאינן תירוש ויצהר ל"ה רק מדרבנן ועיין מל"מ פ"ב מה' תרומות ה"א, או בתרומה ירק, וכיון דל"ה תרומה מה"ת רק מדרבנן רשאי לערב בו, וכדוגמא שכתבו התוס' בפסחים (ל"ח ע"א) ד"ה אבל, דאם מחיצה לקלוט מדרבנן חשוב מעשר שני נאכל בכל מושבות, כיון שמדאורייתא מותר להוציאו חוץ לירושלים. ויש לדמות זאת ג"כ להא דמצינו בסוכה (כ"ג ע"א) דס"ל לר"י דהעושה סכתו ע"ג גמל כשרה דהוה סכה הראוי' לשבעה, כיון דמדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בה, וה"נ כיון דתרומת פירות ל"ה רק מדרבנן, מותר לערב בה דמדאורייתא מיחזי חזי, ולפי זה יש לפרש המשנה כמו שכתבתי שמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה היינו אף שנזיר אסור ביין וזר בתרומה, יש אופן שמותר לערב לנזיר ביין ונזיר בתרומה, וכגון ביין מענבים שאין בהם חרצנים או בתרומת פירות וירק, וכמו שכתבתי. וסומכוס החולק במשנה דעירובין שם, וס"ל דאין לערב לישראל בתרומה י"ל דה"ט, משום דס"ל כר' יהודה החולק על ר"מ בסוכה שם, וס"ל כיון דמדרבנן לא חזי ל"ה סכה ראוי' לשבעה, וה"נ אף דתרומת פירות וירק ל"ה רק מדרבנן, לא חשובה ראוי' לגבי זר ולכן אין לערב בה, וע"כ קאמר סומכוס דאין שום מציאות לערב לישראל בתרומה. ויש להעיר מדברי הראב"ד הובא בספר כפתור ופרח סוף פ"ג, שכתב, דאף באותן המינים שאינם חייבים בתרומה מה"ת רק מדרבנן, מ"מ אם קרא עליהם שם והפריש מהם הוה תרומה מה"ת ומדמעת כשל תורה עיי"ש, וכיון שכן נסתרו דברינו דגם תרומה שחיובה ל"ה רק מדרבנן לאחר שהופרשה אין חילוק בינה לתרומה שהיא מה"ת ואין סברא שתהא ראוי' לעירוב יותר מתרומה שהיא מה"ת, ועיין. בקונטרוס דבר בעתו שהוצאתי בילדותי צד נ"ה ובספרי ברכת אהרן מאמר רי"ג מ"ש בדברי הראב"ד ואכ"מ להאריך בזה

ו) ובהיותי בזה אעיר עוד מה שדקדקתי עוד קצת בדברי הגמ' בפסחים (כ"ג) שהבאתי, שרצו להקשות על ר"א דס"ל דלא יאכל משמע איסור הנאה מהא דאיתא במשנה שמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אף דבשניהם כתיב לשון אכילה, מדוע הקשה הגמרא מתחלה מתרומה ואח"כ מנזיר ולא הקשה כפי סדר המשנה שאמרה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, מתחלה מנזיר ואח"כ מתרומה, אף שכשהקשה הגמרא מתחלה מתרומה הביא כל מאמר המשנה מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, ומדוע איפוא שביק נזיר והקשה מתרומה, ואין הפנאי גורם לעיין בזה כעת. כי בודאי עמקו דברי רבותינו הקדושים ולא במקרה עשו זאת

ז) וראיתי בספר שו"ת שדה יצחק סי' ג' שרצה להביא ראי' דענבים שאין להם גרעינים אינם בכלל ענבים, מהא דאיתא בשביעית פ"ד מ"י, מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית וכו' הגפנים משיגרעו, ופירש הרמב"ם דמשיגרעו היינו משיעשו גרעינים, ואם נמצאו ענבים שאין להם גרעינים הו"ל להמשנה לפרש אימתי הזמן של הענבים האלה לשביעית. והנה המעיין בפירוש הרע"ב בשביעית שם יראה, דמלבד הפירוש משיגרעו משיעשו גרעינין הביא עוד פירוש דמשיגרעו היינו משיגדילו הענבים ונעשו כפול הלבן ונקרא גרוע, וא"כ משם אין ראי', ועיין ברכות (ל"ו ע"ב) שמובאה שם ג"כ הך משנה דשביעית, ופירש"י משיגרעו, שהענבים גסים כגרוע ולא הביא כלל הפירוש הראשון דמשיגרעו היינו משיעשו גרעינים, וכן בפירוש הר"ש השמיט ג"כ הפירוש הראשון ולא הביא רק הפירוש השני דמשיגרעו היינו משיעשו כפול הלבן. ולפי האמור יש לומר השערה נאותה דה"ט שהשמיט רש"י הפירוש הזה, משום שיש ענבים שאין בהם גרעינין, ול"ש אצלם הזמן הזה וע"כ תפס שהעיקר כפירוש השני ואן הזמן הזה שייך בכל הענבים, ומה"ט גם הר"ש השמיט הפירוש הזה