אבני חפץ ג

פתח דבר ושמתי. בדבר שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך (ישעי' נ"ד

) אל ה' רנה נשאתי, אבוא שעריו בתודה חצרותיו בתהלה, כי הגדיל חסדו עמדי והביאני עד הלום להוציא לאור ספרי זה, אשר בשם קראתיו אבני חפץ, בו חברתי יחד ק"ב אחד מתשובותי בענינים שונים, ומהן שעמדו בקשר עם תנאי החיים אשר חיינו בהם בעת רעשה הארץ וקול תרועת מלחמה נשמע סביבותינו, ועם חוג המעשה שלי בהקהלות אשר שמני ה' אלוף לראשן, ובתוכן נמצאו גם אחדות מדרשותי בהלכה אשר דרשתי ביומא דכלה, בשבת הגדול ובשבת שובה, ואני תפלה כי ה' הטוב יתן את ספרי זה לחן ולחסד בעיני כל רואיו, וכאחיו הגדולים ממנו בשנים, המה ספרי הקודמים אשר הוצאתי בחמלת א' עלי לאור ואשר נתקבלו ברצון כמעט בכל מרחבי תבל, כן גם ספרי זה ימצא לו מהלכים בקהל תופשי התורה והוגי דת האמת, ישוטטו בו רבים וימצאו בו אבני חפץ, כי זאת היא משאת נפשי, שחכמי לב יתענינו בדברי וישימו אליהם לב

והנה מוצא אנכי לנכון להקדים בראש הספר דברים אחדים בנוגע למהותו, אופן סידורו ובנינו

השמטתי שמות השואלים, כי מלבד שלא ראיתי בזה תועלת, הנה מצד אחד לא רציתי להתגדר בכבוד חבירי שיחי', כאילו צריכים לי ולתרמילי, ומצד השני לא רציתי גם להטיל קנאה בין חבירי, כי ה' יודע ועד מה רבו טרדותי, אשר ישתרגו יעלו על צוארי, בהיותי עוסק תדיר בעניני הכלל, מתנועע ימים רבים לרבות הלילות על כנפי התנועה הרחק מביתי לעמוד על המשמר בבית המחוקקים אשר שמה שלחוני רבבות ישראל, וע"כ לא אוכל גם להשיב על הרבה מכתבים בדברי תורה, וידעתי גם ידעתי כי הכותבים בלבם מתרעמים עלי ורואים בזה קלות הכבוד נגדם מצדי, וה' יודע כי נקיתי מזה, ואדרבה כבוד תופשי התורה יקר אצלי מאד ובאהבתם אשנה בכל עת, ואך המניעות הרבות אשר כחומת ברזל תעמודנה לנגדי מכריחות אותי לעשות כן, והי' כראותם כי לזה השבתי ולזה לא השבתי תגדל עוד תרעומתם עלי, לזאת בחרתי לבלי הזכיר כלל שמות האנשים אשר אליהם כוננתי דברי, ואתם הסליחה, כי אויתי לבחור הרע במיעוטו

ומטעם הזה הנני מבקש גם מאת המעיינים בספרי אולי ימצאו דברים מוקשים באיזהו מקום לא יתפלאו ע"ז כי טירדותי הרבות הכריחוני לקצר לפעמים במקום שהי' מהראוי להאריך. אמנם בטוח אני בזכות אבותי הקדושים, אשר שנות מאות הי' למאורות ומהם יצאה תורה לישראל, שלא תצא ח"ו תקלה מתחת ידי, וכאשר כ"פ במשך הימים אשר הנני יושב כסאות למשפט להורות לעם דרכי ה', ראיתי ענינים נפלאים שזכות אבותי הקדושים סייעני לבל הבל מפי דבר אמת, וע"כ אקוה שאם גם ימצא המעיין בספרי דבר מוקשה, הנה כאשר ידקדק היטב בדברי יראה כי כנים המה והי' העקוב למישור

קראתי שם הספר אבנ"י חפץ לרמז בו שמי ושם אאמו"ר הגאון המפורסם זצלה"ה (אהרן בן נתן) והוספתי גם אות י' לרמז בו גם שם מו"ז מאוה"ג זצלה"ה, אשר משחר ילדותי מבאר תורתו שתיתי לרוי', והייתי שעשועיו ומשאת נפשו, ואקוה כי שניהם כאחד, אשר כל מחשבתם היתה להעלותי הגבה למעלה במעלת התורה והיראה, למען המשך הלאה את הארוכה של ארזי הלבנון אדירי הי התורה אשר תתמשך דורות רבים אחריהם, בהיותם בחביון שמים יפסיקו רצון בראותם על האבנים אבני חפץ וימליצו טוב בעדי לפני יושב מרום, כי יחזק כחי ויתן רי עוז ואומץ למלאות את תפקידי אשה שתו עלי אלפי ישראל, ואראה בשלומם ובהרמת קרנם כבוד, וגם לא יפריעוני טרדותי המרובים מלעסוק בדברי תורה ולרדת אל עומק גנזי נסתרי'. ואזכה לכוין לאמתה של תורה ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא, וגם לסדר ולהפיץ ברבים יתר חידושי, תורה, אשר חנן ה' אותי בהם, מתוך הרחבת הדעת מנוחה ושלוה השקט ובטח עד עולם

והנה מזקנים אתבונן, שפתחו בראש ספריהם בדברי אגדה, אמרתי גם אנכי ללכת בעקבותיהם, ואזכיר פה מה שאמרתי באחד ממאמרי (בנאום לסיום שיתא סדרי משנה) בהא דאיתא בסוף עוקצין, אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות, שנאמר (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובסנהדרין (ק' ע"א) איתא, כי אתא ר"ד אמר, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו וכו', א"ל אביי וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר (ישעי' מ') מי מדד בשעלו מים, אמר מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמי' דרבא בר מרי, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות וכו', וזה חידוש נפלא, שר"ד אמר לאביי מ"ט לא הי' שכיח באגדתא דאמרי במערבא, ולא ידע הא דאמר רבא בר מרי, שעתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק ש"י עולמות, והלא דבר זה נאמר במשנה משמי' דריב"ל, ויותר הי' לו לר"ד לשאול את אביי, מדוע לא ידע הא דאמר ריב"ל, מלשאלו מדוע לא ידע דברי אמורא המאוחר, ועיין בגליון של הש"ס בסנהדרין שם שעמד בזה

ונראה בהבנת הענין, בהקדם מה שיש לדקדק בסגנון שני המאמרים, שיש ביניהם שינוי דק, דריב"ל אמר עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות, אמנם רבא בר מרי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק ש"י עולמות, זה תפס הפעל להנחיל, וזה תפס הפעל ליתן, ועיין בנובי"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה

ואומר אני שהשינוי הדק הזה בסגנון המאמרים, אשר קטן הוא בהשקפה הראשונה, הוא באמת רב הערך מאד, וגורם ששני המאמרים האלה יפרדו זה מזה בתוכנם מרחק רב, ובאמת גם רבא בר מרי ידע מאמרו של ריב"ל במשנה דעוקצין, אבל מצא בו מגרעת, וע"כ שינה את סגנונו, ובמקום הפעל להנחיל שתשתמש בו ריב"ל נתן הוא הפעל ליתן, ובזה הלביש את המאמר צורה אחרת לגמרי, וכאשר נבאר

הנה רבים חקרו במהות ואיכות מצות התורה ואזהרותי' מה הן, אם הן בבחינת גזרות ה המלך, שגוזר על אנשי המדינה, מה יעשו ומה יחדלו, כן גם הש"י גזר על עמו וצאן מרעיתו, את זה תעשו ואת זה לא תעשו, או הן בבחינת פקודות הרופא, שאחרי בחנו את מצב בריאות האדם, הוא מיעצו מה לעשות וממה להזהר, כדי שתתמיד בריאותו ולא תתמוטט, כן גם הש"י כרופא נאמן יעץ לנו מה נעשה ומה לא נעשה,