אבני חפץ לח

אה"ע סי' פ' אות ד' ואות ח'), וא"כ ליתא לסברת האבודרהם, ומפאת זה נראה דה"ט באמת שטרחו התוס' להוכיח דמילה ל"ה מעשהז"ג, משום דמילה שלב"ז נוהג בין ביום בין בלילה, ולא ניחא להו למימר, דאף דהוה מעשהז"ג ג"כ נשים הי' צריכות להיות חייבות, משום דכאן ל"ש הטעם שבגללו, פטורות במעשהז"ג ואיצטריך קרא לפוטרן, דכיון דלא דרשינן ט"ד אין לנו לבקש טעמים מדוע נשים, פטורות ממעשהז"ג, וכל עוד שנוכל להשמר לבל נבוא לדרשת ט"ד עלינו לחדול מזה. ולכן אם ביכלתנו לתרץ באופן דל"ה כלל מעשהז"ג, ו"ה משום דמילה שלב"ז נוהגת גם בלילה, בודאי יותר נכון לתרץ כן, וע"כ תירצו התוס' דאתיא אליבא דמ"ד דמילה שלב"ז נוהגת גם בלילה ולפ"ז אין לתמוה גם על מאן דס"ל דמילה שלב"ז אינה נוהגת בלילה, למ"ל לדידי' קרא דאותו ולא אותה, ת"ל דהוה מעשהז"ג, די"ל דהוא יסבור דדרשינן ט"ד וא"כ אפשר לומר כסברת האבודרהם הנ"ל דטעם דנשים פטורות ממעשהז"ג, וא"כ במילה הי' מקום לומר דנשים חייבות אף דהוה מעשהז"ג, וכדברי היד שאול שהבאנו, וע"כ איצטריך קרח למעט וכמו שביארתי

ז) ובזה אני אומר דבר נחמד ומתוק לחיך בביאור דברי הגמ' ביבמות (ע"ב ע"ב), דיתיב ר' יוחנן וקדריש, נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום, שלא בזמנו נשרף בין ביום בין בלילה, ואיתבי' ר' אלעזר לר"י, אין לי אלא נימול לשמיני, שאין נימול אלא ביום, מנין לרבות לתשעה לעשרה וכו' ת"ל, וביום וכו' אישתיק, בתר דנפק א"ל ר' יוחנן לר"ל ראיתי לבן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה, ויש להבין הלשון דקאמר ר' יוחנן שראה את בן פדת שיושב ודורש כמשה מפי הגבורה, ולדברינו למעלה י"ל בדרך נחמד דר' יוחנן רמז בזה שאחרי שר' אלעזר ס"ל דגם מילה שלב"ז אינה נוהגת בלילה א"כ לדידי' מילה הוה מעשהז"ג, וקשה קרא דאותו ולא אותה ל"ל, ת"ל דהוה מעשהז"ג כקושית התוס', וע"כ דדרש טעמא דקרא דה"ט דנשים פטורות ממעשהז"ג משום דאין זמנן בידן כסברת האבודרהם שהבאתי והטעם הזה ל"ש במילה, וע"כ הו"א דחייבות אף דהוה מעשהז"ג ואיצטריך איפוא קרא למעט וזה לא ישר בעיני ר"י לדרוש טעמי הקרא וע"כ אמר עליו ר' יוחנן שראה אותו יושב ודורש כמשה מפי הגבורה, היינו שהוא יושב ודורש מעצמו טעמי הקרא כמשה ששמע מעי הגבורה, וכמו שמשה השיג טעמי המצות, כן גם הוא חושב לחדור אל תוך כונת המצות לדעת ולהבין טעמן, וזה לא נכון דלא דרשינן טעמי דקרא וכאשר אמרנו, והענין יקר ולשון חכמים מרפא

ח) אמנם בגוף סברת הספר יד שאול שהבאנו יש להתוכח, דאיך שייך לומר, כיון דהבעל מצוה למול את בנו, נוח לו שאשתו תקיים המצוה, ולכן הו"א דאשה חייבת, אף דהוה מעשהז"ג, הרי אם המצוה חלה עליו, בודאי רצונו שיקיים הוא המצוה ולא שיקדמנו אחר. ועיין בחו"מ סי' שפ"ב ברמ"א דמי שהי' לן בן למול, ובא אחר ומלו חייב ליתן לו עשרה זהובים, ואיך אפשר איפוא לומר דנוח לו שתתקיים המצוה ע"י אשתו כדי שיפטור הוא. ואפי' אם נניח דהמצוה ל"ה על האב שימול הוא בעצמו, רק שיתעסק וישתדל במילת הבן, וכדעת התוס' רי"ד שהבאתי למעלה, הנה בודאי זה ג"כ רצונו, שיהי' הוא המתעסק והמשתדל בזה, כדי שיקיים המצוה המוטלת עליו, ולא באלה חפצו שיפטר מעשות חפצי שמים. ועיין בפסחים (ד' ע"ב) דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה, בממונו, ומכש"כ דניחא לי' לקיומי מצוה בגופי', ואפי' ע"י שליח אמרינן דמצוה בו יותר מבשליחו וכדאיתא ברפ"ב דקידושין, ע"כ סברת הספר הנ"ל צ"ע עוד

סימן יט

ע"ד שאלתו אודות הצימוקים הקטנים הנעשים מענבים שאין בהם גרעינים, אם מותר לברך על היין הנעשה מהם בפה"ג, ולקדש עליו בלילי שבתות (כי ביום השבת בודאי מותר לקדש על היין הזה דל"ג מחמר מדינה שמקדשין עליו ביום, כדאיתא באו"ח סי' רפ"ט, אכן גם אז יש ספק אם יש לברך עליו בפה"ג)

א) הנה כבר עמד בזה בספר דעת קדושים הובא בהגהות מהרש"ם אשר בספר אורחות חיים סי' רע"ב, והעלה דצימוקים הקטנים שאין בהם גרעינים המה בכלל ענבים, והביא ראי' לדבריו מדברי הרד"ק ישעי' ה'. שפירש על מקרא ויטעהו שורק שהם ענבים המשובחים שאין בהם גרעינים עיי"ש, ואנכי מצאתי הדבר יותר מבואר עוד ברד"ק ירמי' ב' על מקרא ואנכי נטעתיך שורק שכ' וז"ל, שורק הוא הגפן המשובת שבמיני הגפן כי בענביו לא ימצא חרצן, וכן ראיתי בספרי ידיעות הטבע, דהצימוקים הנעשים מענבים בלי גרעינים המה היותר משובחים שבמיני צימוקים, ואין שום סברא איפוא, שהיין הנעשה מהם יהי' גרוע מיין הנעשה משאר מיני צימוקים שאינם משובחים כ"כ, ולא יברכו עליו בפה"ג ולא יקדשו עליו

ב) ובהיותי מתבונן בזה עלה בלבי בזה ענין נאות בביאור דברי הגמ' בשבת (ע"ז סע"א), איבעי' להו גראינין או גרעינין, אמר רבא בר עולא ונגרע מערכך, ופירש"י ונגרע הגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל, ולדעתי נראה לומר השערה נכבדה כי לפי המבואר ברד"ק שהבאתי בענבים הגרעינים מקטינים ערך הפרי, כי בלא הגרעינים הענבים משובחים יותר, וי"ל דרבא בר עולא מרמז זאת ג"כ שיש לקרות גרעינין בעי"ן ולא גראינין באל"ף משום ונגרע מערכך כלומר ע"י הגרעינין יגרע ערך הפרי, כי בלא הגרעינים הוא משובח יותר, וזה רעיון נפלא. ומדי עיוני בזה ראיתי בערוך ערך גרע שהביא לפרש הא דאמר רבא בר עולא (בערוך הביא הגירסא רבה בר אהבה, ואמורא כזה לא נמצא בש"ס, כי יש רק ר' אדא בר אהבה, ר' אחא בר אהבה עירובין צ"ח ע"א), ר' אמי בר אהבה (יבמות כ"ט ע"ב) אבל רבה בר אהבה לא נמצא בשום מקום) ונגרע מערכך פירוש גרוע שבפרי, וי"ל דכונתו ע"ד שכתבתי, דהפרי שיש בו גרעינים הוא הגרוע שבפרי, כי בלא הגרעינים הפרי משובח יותר והענין כקילורין לעינים

ג) ועיין נזיר (ל"ד ע"ב) דמקשה הגמ' על מה שנאמר בנזיר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל, ומאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל מחרצנים ועד זג וכו', ולדברינו למעלה י"ל דמה שנאמר במקרא מחרצנים ועד זג אינו דבוק עם לא יאכל כלומר שלא יאכל מחרצנים ועד זג, רק הוא דבוק עם גפן, והפירוש הוא שהנזיר לא יאכל מכל אשר יעשה מגפן היין, הן מגפן כזה שיש לו חרצנים והן מגפן שאין לו חרצנים רק זג הכל אסור,