אבני חפץ לג

ובזה הי' מקום לפלפל בישוב קושית הדגול מרבבה או"ח סי' רע"א, איך כל אדם יכול להוציא בני ביתו ואשתו בקידוש היום בלילי שבת, אם עדיין לא התפללו תפלת ערבית, הרי הוא כבר התפלל ויצא י"ח קידוש היום מה"ת, דמדאורייתא בקידוש שאומרים בתפלה סגי, ואינו מחויב עוד בקידוש רק מדרבנן, ואיך יכול להוציא את האשה שמחויבת מה"ת, ואף שכל הברכות אם יצא מוציא כדאיתא בר"ה (כ"ט), זה ל"ה רק מטעם ערבות ואשה ל"ה בכלל ערבות, ולהנ"ל י"ל דאף שמה"ת יוצאין י"ח קידוש היום בתפלה, זה רק כשמכוין לצאת י"ח קידוש, דהקידוש לכ"ע בעי כונה כמ"ש, וכיון שאין מכונין לצאת דסומכין על הקידוש שעושין על היין אין יוצאין מה"ת, ולכן שפיר יכולין להוציא נשים, דגם האנשים מחויבים מה"ת. ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ק"ע שצדדתי, דה"ט שיכולין האנשים להוציא הנשים בקידוש אחר התפלה, משום דלא כונו לצאת בקידוש, ואנן נקטינן דמצצ"כ, ולפמ"ש למעלה הענין עולה יפה ביתר שאת, דבקידוש היום לכ"ע בעי כונה וכמ"ש

ח) אמנם בגוף הדבר שכתבנו, דה"ט דמקשה מרב כיון דקידוש היום גם לדידי' בעי כונה שייך אעמח"ח יש לעיין עוד, דמה בכך שאחת מהמצות צריכה כונה, אבל כיון שהאחרות א"צ כונה, עדיין ל"ש לומר אעמח"ח, דא"צ לכוין רק לאחת, ולזאת יכוין ולא יותר וכמ"ש למעלה באות א'. ואולי כיון דקידוש והבדלה מחד קרא נפקא, ושניהם ילפינן מקרא דזכור את יום השבת כמ"ש המפרש בנזיר (ד' ע"א), זכרהו על היין, אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין וכו', כמו בקידוש צריך כונה משום דכתיב בי' לשון זכירה, ה"ה גם בהבדלה, ושפיר מקשה הש"ס אם נאמר דאין עושין מצות ח"ח, איך אמרו רב ואביי ורבא יקנ"ה ויקזנ"ה ויקנה"ז, כל אחד לפי שטתו, הרי אף דס"ל מצאצ"כ, מ"מ בקידוש והבדלה גם לדידהו בעינן כונה, והי' להם לחוש דאין עושין מצות ח"ח וע"כ דלא חיישינן לזה וכאמור

סימן טז

ע"ד שאלתו אם יכולין לקרוא אחר הקריאה דתורה שני אחים אחד להגבה ואחד לגלילה של הס"ת

א) הנה במה שאין קורין שני אחים זה אחר זה לתורה, כדאיתא באו"ח סי' קמ"א סעיף ו', יש שני טעמים, האחד משום עינא בישא, והשני משום שנאמר עדות ד' נאמנה ואחין פסולין לעדות, והנה הטעם השני ל"ש רק בקריאה בתורה, אבל לא בהגבה וגלילה, אכן הטעם הראשון בודאי שייך גם בהגבה וגלילה, דאם יקראו שני אחים ביחד יש לחוש ג"כ לעין הרע, ואדרבה הסברא נותנת, דבזה יש יותר עוד לחוש לעין הרע, דבעלי' לתורה האחים עולים זה אחר זה, ובכאן עולים יחד זה להגבה וזה לגלילה, ומכש"כ שיש לחוש לעיה"ר. ועיין בהגהות הגר"א א"ח סי' קמ"א שם שדחה הטעם השני דהרי נשים וקטנים פסולין לעדות ועולין כדאיתא במגילה (פ"ג) וכן עבד כמ"ש בירושלמי ספ"ב דכתובות, ואני מוסיף עוד לתמוה, דאם נאמר דה"ט שאין קורין שני אחים זה אח"ז משום דפסולין לעדות מדוע רק בזאח"ז אין קורין, אפי' שלא בזאח"ז לא הי' מהראוי לקרות שני אחים באותה קריאה של זה הפרשה, כיון דכל הקרואים לתורה הוי בגדר עדות כמאמר הכתוב עדות ד' נאמנה ולא נכון שיהי' ביניהם קרובים שפסולים לעדות, וע"כ דהעיקר כטעם הראשון, וכן משמע ג"כ מפשטות לשון הש"ע בסי' קמ"א שם שתפס רק הטעם בשביל עין הרע, והטעם הזה שייך ג"כ בהגבה וגלילה וכמו שכתבתי

ב) ומה שכתב מע"כ, כיון שעיקר הטעם שאין קורין שני אחים זאח"ז הוה רק מחמת עינא בישא, הבו דלא לוסיף עלה, ולא חיישינן רק בקריאה לתורה ולא בהגבה וגלילה, והביא סמוכין לדבריו ממה שכתבתי בספרי הדרש והעיון פ' וירא מאמר פ"ו אות ב' לענין צואת ר' יהודה החסיד, שלא יהי' שם הכלה כשם חמותה וכן מקפידין שלא יהי' שם החתן כשם חמיו, דאם שם החתן כשם חמותו או שם הכלה כשם חותנה (דיש שמות ששכיחים בין באנשים בין בנשים) אין קפידא, והבו דלא לוסיף על צואת רי"ח, וה"נ הבו דלא לוסיף על התקנה שאין לקרות שני אחים ואין להחמיר בהגבה וגלילה. הנה אין הענינים דומין זל"ז, דשם לא נאמר בהצואה הטעם מדוע לא יהי' שם הכלה כשם חמותה, כי החסיד המצוה צוה סתם ולא נתן טעם לדבריו, ולכן היכי שיש שינוי ממה שנאמר בהצואה, כגון ששם הכלה לא כש חמותה רק כשם חותנה, אין לחוש דהבו דלא לוסיף עלה (ומה"ט העלו גדולי האחרונים, דאם יש לאחת מהן שני שמות אין לחוש, דהבו דלא לוסיף על צואת ר"י החסיד, וכ"כ גם מו"ז מאוה"ג זצלה"ה בבית יצחק אהע"ז ח"ב סי' ע"ב, בשגם שיש אומרים שהחסיד המצוה לא צוה רק לזרעו, עיין בנובי"ת אה"ע סי' ע"ט עיי"ש), משא"כ בהך מילתא שאין לקרות שני אחים לתורה זה אחר זה, מבואר הטעם בש"ע סי' קמ"א שם משום עין הרע, והטעם הזה שייך בהגבה וגלילה כמו בקריאה, ולכן מהראוי לחוש לזה

ג) אמנם בהרבה מקומות נוהגין שאין קורין להגבה וגלילה בשם, ואז בודאי אין לחוש לקרות שני אחים, דעיקר הקפידא בשני אחים הוא רק מחמת הקריאה בשם, ומה"ט כתב בשו"ת אמונת שמואל סי' י"ז דבמקום שאין קורין לעולים לס"ת בשם יכולים שני אחים לעלות זה אחר זה, ואין בזה משום עינא בישא, והגם שמנהגנו לקרות לס"ת בשם דוקא, ועיין בספרי הדרש והעיון ח"ר מאמר קע"א מ"ש בזה, אבל בהגבה וגלילה בהרבה מקומות אין מדקדקין לקרות בשם דוקא, וא"כ אין לחוש באחים שיהי' אחד הגבה ואחד גלילה וכמו שכתבתי. ועיין בשער אפרים שער א' סעיף ל"ב שכתב, דמקום שהמנהג שאין קורין למפטיר בשם, רשאי אח אחד להיות שביעי או אחרון והשני מפטיר, וזה מתאים לדברינו

ד) ודע דמה שתפסתי למעלה דבהך מילתא שאין שני אחים עולין זה אחר זה לתורה ל"ש לומר הבו דלא לוסיף עלה, מצאתי אח"כ קצת סתירה לדברינו בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ז' עיי"ש, שדן אם אח אחד עלה לתורה ואח"כ קראו לאחר ואותו אחר לא הי' בבהכ"נ אם רשאין לקרות להאח השני, וכתב כיון שהטעם שאין קורין שני אחים זאח"ז הוה משום עין הרע הבו דלא לוסיף עלה, וכיון שכבר הפסיק בקריאת אדם ליכא חשש עין הרע עיי"ש, אכן שאני התם שי"ל דכיון שהפסיק בקריאת אדם אחר ליתא לחשש עין הרע, דחשש עין הרע ל"ש רק אם קורין האחים זאח"ז תיכף בלי שום הפסק בנתים, משא"כ כשיש הפסק בקריאה, וכמו שהדגיש השבות יעקב בעצמו וכתב, דלכן אין לחוש בקראו לאחר