אבני חפץ ל

ולא תתבטל לגמרי אח"כ, בשגם שי"א דבהמ"ז אינה טעונה כוס כמ"ש המג"א, וא"כ תחת לקחת הכוס השני בליל הראשון לבהמ"ז, מוטב להניחו ללילה השני, לקידוש שיתקיים עכ"פ גם בלילה הזה מקצת המצוה של ארבע כוסות וז"נ בסברא, ובדין זה כשיש לו רק ב' כוסות כיצד יעשה, נחלקו המג"א והחק יעקב בסי' תפ"ז, דדעת המג"א שיקח שניהם בלילה הראשון ודעת הח"י שיקח כוס אחד בלילה הראשון, וכוס השני יניח ללילה השני, וממה שכתבנו יש להביא סמוכין לדעת הח"י וכמו שביארנו

ג) וקצת י"ל בעיקר הדבר שחקרנו, אם מוטב יותר לעשות המצוה פעם אחת בשלימות, או לעשותה הרבה פעמים שלא בשלימות, דזה בכלל והכל לפי רוב המעשה שאמרו חז"ל באבות פ"ג, וביאר הרמב"ם בפירושו שם, דנתינת מאה פעמים צדקה, אף שנותן בכל פעם רק פרוטה, שכרה גדול יותר מנתינת מאה פרוטות בפעם אחת, ואעפ"י שההתפעלות בנתינת מאה פרוטות בפעם אחת גדולה יותר, מ"מ כיבוי ההתפעלות עדיף מגודל ההתפעלות, וזה שאמרו והכל לפי רוב המעשה ולא אמרו לפי גודל המעשה, דמעשים מרובים קלים עדיפי ממעשה אחת גדולה עיי"ש, וה"נ י"ל דעשיית המצוה הרבה פעמים, אפי' שלא בשלימות, עדיפא מעשייתה פעם אחת בשלימות. ועיין בשו"ת חינוך בית יהודה ח"ב סי' נ"ו הובא בשערי תשובה סי' תפ"א, שדן בכיוצא בזה לענין שני אנשים שיש להם כזית מצה בצמצום כיצד יעשו, אם יחלקו אותו לשנים וכל אחד יקיים עכ"פ מקצת המצוה, או מוטב יותר שיאכל אחד כל הכזית ויקיים כל המצוה והשני לא יקיים כלום, והארכנו מזה לעיל בסי' ח'. אמנם יש לחלק בין הנושאים דבשלמא התם ששניהם יקיימו המצוה תיכף י"ל, דכיון דהיכי דלא פשע אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך, וכדאיתא בתוס' שבת (ד' ע"א) ד"ה וכי, לכן אומרים לזה שיחטא ולא יקיים המצוה בשלימות, כדי שיזכה חבירו ויקיים ג"כ מקצת המצוה (ולפ"ז א"צ לומר דמיירי דוקא שהכזית מצה הי' של הפקר כמ"ש בשע"ת שם, ועיין לעיל בחידושינו שם בסי' ח' מ"ש בזה, דאפי' אם הוא של אחד מהם ג"כ יש מקום לומר, דמחויב לתת המחצה להשני משום דאומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וכמו שכתבנו), משא"כ בענין חקירתנו שיש סיפוק בידו היום לקיים המצוה בשלימות, ואנו רוצים שלא יקיים היום המצוה בשלימות, כדי שיקיים למחר ג"כ מקצת המצוה י"ל, דזה הוה כמו חטא היום בשביל שתזכה למחר וכה"ג לא אמרינן, כדאיתא במנחות (מ"ח ע"א), עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול ל"א עיי"ש. ואולי י"ל דזה תליא ג"כ בחקירה הידועה אם בעשיית ח"ש של המצוה יש ג"כ מצוה או לא, וכמו שצדדנו שם בסי' ח' לענין חקירת הספר חינוך בית יהודה שהבאנו, ועיין לעיל בסי' ז' מה שכתבתי בפרט זה

ד) ומי שאין לו יין כלל, שהדין שמקדש על הפת, כדאיתא בש"ע סי' תפ"ג, אם יברך אח"כ על הכרפס בפה"א, כיון שכבר בירך המוציא והוא בתוך הסעודה, הנה דעת המג"א בס"ק ב' שיש לברך בפה"א, וזה משום שאותן ירקות שלוקחים לכרפס דהיינו פיטרז"ל אין ממשיכין תאות המאכל, והוה, כדברים הבאים שלא מחמת הסעודה שאין ברכת המוציא פוטרתן ונראה דלפי מנהגנו שאין לוקחין לכרפס פיטרזי"ל רק ירק אחר כצנון או תפוחי אדמה, וכמו שפקפק באמת המג"א בסי' תע"ג ס"ק ב' בלקיחת פיטרזי"ל לכרפס, אה"נ דאין לברך בפה"א, דבזה ל"ש טעמו של המג"א כיון דירקות האלה נאכלים בתוך הסעודה ואה"נ דברכת המוציא פוטרתן, וכדאיתא בש"ע סי' קע"ז באו"ח וז"ב

סימן יד

א) בדבר אם מותר ליקח לארבע כוסות משקה הנקרא ווישניק או אפיניק בשנה הזאת שאין יין מצוי, הדבר פשוט דמותר וכמ"ש הרמ"א בסי' תפ"ג דאם ליכא יין יש לסמוך אמאן דאמר דמקדשין על שאר משקין אם הוא חמר מדינה, ועיין במג"א בס"ק ג' שהתיר ליקח לארבע כוסות לקריץ או עפילטראנק משום דהוו ג"כ חמר מדינה, והנהו משקאות שהזכרנו עדיפי ובודאי מותר

ב) אמנם יש להסתפק במי שאין לו יין רק יש לו מהמשקאות האלה מעט שלא יספיק לארבע כוסות כשיעור לו ולב"ב, אם רשאי ליקח כוסות קטנים כדרך ששותים בהם המשקאות האלה, אף שאין בהם כשיעור כוס, ונראה לדמות זאת למ"ש המג"א בסי' ק"ץ ס"ק ד' די"א דעל יין שרף מברכין ברכה אחרונה גם בפחות מכשיעור דבפורתא מיתבא דעתי', וחשוב כדי שביעה עיי"ש, ואפשר גם במשקאות האלה י"ל כן, וה"ה דיוצאין בהן י"ח ארבע כוסות אפילו בפחות מכשיעור, ואף שהמג"א שם דחה זאת וכתב דלא חילקו חכמים בשיעורין, כמו שלא חילקו בין יינות חזקים לשאר יינות ובין מאכלים טובים לפשוטים, מ"מ הטו"ז ברס"י ר"י באו"ח קאי בשיטה זו, וס"ל דביין שרף אזלינן בתר שיעור השתי' לרוב בני אדם, וגם בפחות משיעור הרגיל מברכין לאחריו, ומפאת זה נתפשט גם המנהג לקדש בשבת בבוקר על יי"ש, אף שהכוס קטן ואינו מחזיק כשיעור רביעית, וזה משום שכמו שחשוב ביי"ש גם שיעור קטן לענין ברכה אחרונה, דדרך שתי' בכך, ה"ה דחשוב ג"כ לענין קידוש, ועיין באשל אברהם או"ח סי' רע"ב, שצידד כן בזכותן של אלה המקדשים בשבת בבוקר על כוס קטן עם יי"ש, דה"ט משום שסומכין על דברי הטו"ז הנ"ל, ופוק חזי מה עמא דבר שכן נוהגין חסידים ואנשי מעשה ואין מוחה בידם, לכן נלפע"ד אף שיש לחלק קצת בין המשקאות שאנו דנין עליהם ובין יי"ש) לענין שאלתנו, כיון שהשנה הזאת היא שעת הדחק גדול שאין כמוהו כדי שלא יתבטלו ישראל ממצות ארבע כוסות, המקיל בזה ומסתפק בכוסות קטנים מכשיעור, כדרך שלוקחין לשתיית יי"ש, לא הפסיד ושכר מצוה בידו

ג) ועיין בפמ"ג או"ח בא"א סי' תפ"ג ס"ק ג' שכתב, דאם לוקחין עפילטראנק לארבע כוסות אין לברך רק על כוס ראשון ועל כוס בהמ"ז, ולפ"ז גם מי שיקח ווישניק או אפיניק לא יברך ג"כ רק על כוס ראשון ועל כוס בהמ"ז ולא על כל כוס וכוס. אמנם בגוף דברי הפמ"ג לא הבנתי, איזהו סברא יש לחלק בזה בין יין לשאר משקים, הרי עיקר הטעם שמברכין על כל כוס הוא או משום דאמירת ההגדה הוה הפסק, או משום דכל חדא וחדא מהכוסות הוה מצוה בפני עצמה, וכמ"ש הרי"ף בפרק ערבי פסחים ועיין במג"א סי' תע"ד ובטו"ז שם, והטעמים האלה שייכים גם בשאר משקים כמו ביין וצ"ע בזה. וה' הטוב ישמחנו עד מהרה בישועתו ויגיענו לימים