אבני חפץ כט

ולכן אמר דמקושש זה צלפחד דל"ה כלל גנאי לצלפחד במה שגילה שהוא הי' המקושש, אמנם ריב"ב ס"ל דמשאצ"ל פטור, ול"ל כדברי המדרש, ולכן התפלא ואמר דהתורה חסה על כבודו ולא רצתה לגלותו ואתה מגלהו (ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ע"ו אות י"ב מ"ש עוד בדברי הש"ס בשבת שם), וכיון דס"ל לר"י בן בתירה דמשאצל"ג פטור, הנה נסתרה לדידי' ההוכחה מקרא דלא ילין, דא"צ לאוקמי לדידי' דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, דקושית ר"ס יש לישב עפ"י דברי התוס' ביומא שהבאנו וכמו שביארנו. ומעתה מה נכבדו דברי הש"ס שפעם אחת שכחו בני בתירה ולא ידעו אם פסח ד"ש, והיינו דבני בתירה לא ידעו עוד מגז"ש דמועדו, ורק מכח ההוכחה מקרא דלא ילין רצו לדייק דפסח ד"ש, וכיון שהעלו על לבם הא דס"ל לריב"ב (וסתם בני בתירה הוא ר' יהודה בן בתירה כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות) דמשאצל"ג פטור עלי', א"כ נסתרה ההוכחה הזאת, ולכן לא ידעו לשות עצות בנפשם אם פסח דוחה שבת, עד שבא הלל ולמד זאת מגז"ש דמועדו, והיינו שא"צ באמת להוציא דין זה מהדיוק, רק יש ע"ז גז"ש מיוחדת, ואז אמנם נפתר להם ספקם והבן

יא) ובטרם אסיים מאמרי זה לא אמנע להציג פה מה שדקדקתי קצת בדברי הגמ' כאן בפסחים שאנו עוסקים בהם, דלבתר דמשני קושית ר"ס דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת מקשה, משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, ויש לתמוה דאטו הא דחלבי שבת קריבין ביו"ט הוא הגורם דמוקמינן לקרא בי"ד שחל להיות בשבת, הלא הגורם לזה הוא הא דחלבי חול אין קריבין ביו"ט, וע"כ ההכרח לאוקמי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, ומדוע איפוא לא הזכיר הש"ס הסיבה העיקרית ותפס הסיבה הצדדית וצ"ע בזה כאשר ירחיב ד' לנו

סימן יג

בעזה"י סאמבור א' י"ג ניסן תרע"ט

בשנה הזאת, עת צר לנו מפאת המלחמה שפרצה בין שני העמים הדרים בארץ הזאת, המקום ירחם עלינו ויוציאנו לרוי', הנה דרכי המסחר אבלות ולא יכלו סוחרי יין להביא כפי הצורך יין כשר לחג הפסח, ואך בקישוי גדול הביאו מעט יין אשר יספיק לשליש ולרביע מאנשי העיר, וע"כ רבים לא יהי' להם יין רק בצמצום, שלא יספיק לכל הכוסות, ורבו השואלים איך להתנהג בזה בליל התקדש חג הפסח

א) הנה דבר זה מבואר במג"א סי' תע"ב ס"ק י"ד, עיי"ש שכתב דמי שאין לו רק ד' כוסות מצומצמות אחר מזיגה יקחם בלילה הראשונה ולא יקח ב' בלילה הראשונה לקידוש ובהמ"ז, וב' ללילה שני', חדא דהא בקיאין אנו בקביעא דירחי. ויומא קמא עיקר, ועוד דהא הקידוש של יו"ט הוא רק מדרבנן, וברהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס, לכן פרסומי ניסא עדיף, ועוד דקידוש אפשר בפת עכ"ל, ובהשקפה ראשונה דקדקתי למה הוצרך המג"א לחפש אחרי טעמים להראות דהחיוב בליל שני הוא קלוש, וע"כ יותר נכון לקחת כל היין בליל ראשון, ומשמע הא אם הי' החיוב בשני הלילות שוה היתה הסברא נותנת דיש ליקח המחצה ללילה ראשון והמחצה לליל שני, ואמאי לא נימא בלא"ה, כיון שיש עליו חיוב לשתות ארבע כוסות, א"כ מהיכי תיתי שיחלק היין לשני חלקים, שאז לא יקיים המצוה כתיקונה לא בלילה הראשון ולא בלילה השני, הלא בודאי מוטב יותר שיקח כל היין בלילה הראשון, ויקיים עכ"פ פעם אחת המצוה כתיקונה

ונראה דה"ט משום דסד"א שבאם יש על האדם לקיים מצוה איזה פעמים, ואין ידו משגת לקיימה רק פעם אחת, מוטב יותר שיחלק הדברים לחלקים אף שיקיים בכל פעם רק מקצת המצוה, משיעשה המצוה פעם אחת בשלימות. ויש להביא ראי' נאותה לזה, מדברי הב"י בה' חנוכה בסי' תרע"ב, שכתב בישוב הקושיא הידועה מדוע עושין חנוכה ח' ימים, הרי על יום אחד הי' להדליק בהפך הנמצא ולא הי' איפוא נס רק ז' ימים, דה"ט משום שחילקו השמן שבפך לח' חלקים, ובכל לילה הי' נותנים במנורה חלק אחד, והי' דולק עד הבוקר, ונמצא שבכל הלילות נעשה נס עיי"ש, ועיין בפר"ח או"ח סי' תר"ע שתמה איך הי' רשאין לעשות כן והא כתיב מערב עד בוקר ודרשינן תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר, וא"כ כיון שהי' להם שמן כשיעור הדלקת לילה אחד הי' להם לתת כל השמן במנורה בלילה הראשון, ועיין במאירי שבת (כ"א) שתמה ג"כ מדוע לא הדליקו כל השמן בלילה הראשון והלא אין סומכין על הנס, וע"כ צ"ל כיון שידעו שאם יתנו כל השמן במנורה לא יהי' להם במה להדליק בלילות הבאים, ותתבטל לגמרי המצוה, לכן בחרו לחלק השמן לחלקים קטנים, שאז אם אמנם שלא תתקיים המצוה בשום פעם בשלימות, אבל לעומת זה לא תתבטל בשום פעם לגמרי, ובנתים נעשה נס שהמעט הזה הספיק לקיום המצוה בשלימות, ובאמת לא משום שסמכו על הנס עשו כן, רק משום שאף אם לא הי' נס נעשה, ג"כ מהראוי הי' לעשות כן, דמוטב יותר לקיים המצוה הרבה פעמים שלא בשלימות, מלקיימה פעם אחת בשלימות ולבטלה אח"כ לגמרי, והנס נעשה, אח"כ ממילא וכמ"ש, וש"מ שכן מהיאות לעשות. ולפ"ז גם לענין ארבע כוסות מהראוי הי' לומר דאם יש בידו ארבע כוסות בצמצום, יש לחלקם, וליקח המחצה בליל ראשון והמחצה בליל שני, דמוטב שתתקיים המצוה שתי פעמים אפי' שלא בשלימות, משתתקיים פעם אחת בשלימות, וכמו שמצאנו שעשו בשמן של נס חנוכה, ולכן צידד המג"א דכיון דהחיוב בליל שני הוא קלוש, דבקיאין אנו בקביעא דירחא ויש עוד צדדים אחרים דקידוש של יו"ט הוא רק מדרבנן ובהמ"ז י"א דאינה טעונה כוס, ע"כ הסברא נותנת כאן דיש ליקח כל היין בליל ראשון

ב) אבל ממוצא הדברים יש לצדד, דזה דוקא כשיש לו כל הארבע כוסות, אז אמנם מהראוי ליקח כולם בלילה הראשון, אבל אם אין לו רק ב' כוסות אז אה"נ דיש ליקח כוס אחד בלילה ראשון ולהשאיר כוס השני ללילה השני, והסברא דבשלמא כשיש לו כל הארבע כוסות שהיכולת בידו לקיים עכ"פ בלילה הראשון המצוה בשלימות, אז י"ל כסברת המג"א, דכיון דעיקר החיוב הוא בלילה הראשון, והחיוב בליל שני הוא קלוש, לכן מהראוי לקיים המצוה בליל ראשון בשלימות, ואין להניח לליל שני כלום, אבל אם אין לו רק ב' כוסות, דאז בלא"ה אין ביכלתו לקיים המצוה בליל ראשון בשלימות, א"כ בודאי מוטב יותר להניח כוס אחד לליל שני, דבכל אופן שיהי' אין מקיים בליל ראשון רק מקצת מהמצוה א"כ לא איכפת לן אם מקיים יותר מעט או פחות מעט, ומהראוי למעט בקיום מקצת המצוה כדי לקיים בליל שני ג"כ מקצת המצוה