אבני חפץ כח

הפסח, ע"כ אתיא לדידי' לנותר דאימורין דלנותר דבשר ל"צ קרא, דזה נפקא מקרא דלא ילין מן הבשר וכמו שביארנו

ומעתה מה נכבדו דברי הש"ס כאן, דר"ס לא הי' יכול להקשות תיכף קושיתו על קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, דיש לדחות ולומר דקרא לא אתיא לנותר דאימורין רק לנותר דבשר, וכקושית התוס' שהבאנו, אכן כאשר שמע דר' כהנא הקשה קושיתו על קרא דלא ילין חלב חגי והרי כתיב עלי' השלם, ותירץ דמיירי כשנתותרו, וקשה אמאי לא תירץ בפשיטות דקרא זה מיירי באימורין של פסח שמצותן אחר התמיד, ושפט מזה ר"ס דקאי בשטתי' להלן, דקרא זה אתיא לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה, וקשה עליו קושית רבא שם מברייתא דלא ילין מן הבשר, לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכדאיתא בש"ס שם, ועכצ"ל דר' כהנא חולק על ברייתא זו, וכיון שכן בהכרח יפרש קרא דלא ילין מן הבשר וכו' כפירוש ראשון שהבאנו, דאתיא למותיר פסח דורות, וממילא ל"ל דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אתיא לנותר דבשר, דזה ידענו מקרא דלא ילין מן הבשר, וע"כ דאתיא לנותר ד דאימורין, והשתא דאתית להכא א"כ יקשה, מה זה דכתיב לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, וזה שאמרו רמי לי' ר"ס, היינו דר"ס רמי לר' כהנא הקדום שם, לרבא, כלומר לפי מה שהקשה עליו רבא, אשר מזה הוכחה יוצאת דל"ל כברייתא דלא ילין מן הבשר וכו' וכנ"ל, א"כ קשה מה עביד בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והלא עולת חול אינה קריבה ביו"ט, דהשתא ליכא לתרץ כמ"ש התוס' דמיירי בנותר דבשר, ומשני דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וחלבי שבת קריבין ביו"ט והענין נכבד

ח) והנה לפנינו הגירסא בגמרא דר"ס רמי לי' לרב, ב, אכן בגליון הש"ס הגיה וגרס במקום לרב לרבא, וזה משום דר"ס הי' בימי רבא כמו שא"ל רבא משה שפיר קאמרת בשבת (ק"א ע"ב), ורב הי' קודם רבא, ולדעתי נראה לקיים הגירסא כמו שהיא לפנינו רמי לי' ר"ס לרב, ב, אבל הפירוש יהי' לא שר"ס הקשה הקושיא לרב עצמו רק שר"ס הקשה כן לשטת רב, כי הקושיא הזאת קשה רק שטת רב. דהנה בישי"ע או"ח סי' תצ"ה הקשה אהא דמקשה ר"ם, הא כל הלילה והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט. לפמ"ש התוס' ביומא (מ"ו ע"א) ד"ה אבל, דאף חלבי חול שנתותרו, נהי דאין קריבין בשבת, מ"מ סמוך לאור הבוקר קריבין, הואיל וניתן שבת לדחות לצורך עצי המערכה שהי' זאת סמוך לאור הבוקר נדחה ג"כ לצורך חלבי חול שנתותרו, א"כ ה"נ דילמא כונת הכתוב שלא ילין עד הבוקר, אבל סמוך לאור הבוקר הואיל דנדחה יו"ט אז לצורך הדלקת עצי המערכה נדחה ג"כ לצורך הקטרת חלבי פסח שנתותרו, אכן בישי"ע שם העיר ע"ד התוס' ביומא הנ"ל, דאיך נוכל להתיר להקטיר סמוך לאור הבוקר חלבי חול שנתותרו, משום דניתן אז שבת לדחות לצורך עצי המערכה, והרי בהקטרת אימורין יש ג"כ איסור מכבה, דבשרא אגומרי הוה מכבה, ואיסור כיבוי לא הותר בהדלקת עצי המערכה. אולם הכיבוי הוה משאצל"ג ובמשאצל"ג פטור, וזה דוקא אם נאמר דבמשאצל"ג פטור, אבל אם נאמר דמשאצל"ג חייבין עלי' אה"נ דל"ל כסברת התוס' עיי"ש, והנה רב ס"ל בכתובות (ו' ע"א) כר"י דדשא"מ אסור ומכש"כ דס"ל דמשאצל"ג אסור, וכמו שביאר בזה הרב המגיד בפ"א מה' שבת ה"ז, ועיין תוס' שבת (מ"ב ע"א) ד"ה אפי' וכיון שכן לדידי' ליכא למימר כסברת התוס' דיומא הנ"ל דיקטיר סמוך לאור הבוקר כיון שניתן לדחות לצורך עצי המערכה, דבהקטרה יש ג"כ איסור מכבה שלא ניתן לדחות וכנ"ל. ומעתה מה נכבדו דברי הגמ' דר"ס רמי לי' לרב, ב, היינו לשטת רב דס"ל דשא"מ אסור, ומכש"כ דס"ל משאצל"ג אסור, א"כ יקשה לדידי' אמאי כתיב עד הבוקר דמשמע הא כל הלילה יקטיר, והא חלבי חול אין קריבין ביו"ט דלשטתו ל"ל דהכונה שיקטיר סמוך לאור הבוקר, דלדידי' גם סמוך לאור הבוקר אין להקטיר וכמו שביארנו, ומשני דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת וחלבי שבת קריבין ביו"ט

ט) ובזה יעלה בידינו פרפרת נאה לבאר דברי הש"ס בפסחים (ס"ו ע"א) שפעם אחת חל י"ד להיות בשבת, ושכחו בני בתירה ולא ידעו אם פסח דוחה שבת, ושאלו כלום יש אדם שיודע זאת, ואמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו והוא יודע אם פסח ד"ש, ושלחו אחריו והודיע להם הגז"ש דמועדו שנאמר בפסח ובתמיד, מה תמיד ד"ש אף פסח ד"ש עיי"ש. ויש להבין מה הי' להם לבני בתירה ששכחו ולא ידעו אם פסח ד"ש, ובחידושי כתבתי השערות שונות בזה, ועפ"י דרכינו למעלה י"ל דלכאורה יש להבין נהי דבני בתירה לא ידעו הגז"ש דמועדו, אבל מדוע לא דייקו דפסח ד"ש מכח קושית ר"ס בש"ס כאן על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ומהצורך לאוקמי קרא בי"ד שחל להיות בשבת דחלבי שבת קריבין ביו"ט, וממילא ידענו דפסח דוחה שבת, וכבר עמדו בזה המפורשים, אכן אם נאמר כסברת התוס' ביומא שהבאנו, דחלבי חול שנתותרו מותר להקטיר בשבת סמוך לאור הבוקר, משום דניתן שבת לדחות לצורך עצי המערכה, ל"ק קושית ר"ס וכמו שכתבנו וא"צ לאוקמי קרא דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, וממילא נסתרה ההוכחה הזאת לענין פסח ד"ש, אולם זה דוקא אם נאמר דמשאצל"ג פטור עלי', משא"כ אם נאמר דמשאצל"ג חייב עלי' ל"ל כסברת התוס' וקושית ר"ס והדיוק היוצא ממנו נשארו לפ"ז בתורתם

י) ויש להוכיח אמנם דר' יהודה בן בתירה ס"ל דמשאצל"ג פטור עלי', דמצאנו בשבת (צ"ו ע"ב) דס"ל לר"ע דמקושש זה צלפחד, וא"ל ר' יהודה בן בתירה, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלהו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק, ואמרנו במק"א בהבנת פלוגתתם, דלכאורה ל"ה זאת גנאי לצלפחד במה שגלה ר"ע שהוא הי' המקושש, לפי מה דאיתא במדרש הובא בתוס' ב"ב (קי"ט ע"ב) ד"ה אפילו, דמקושש לש"ש נתכוין להורות שלא נפטרו מחיוב המצות בשביל הגזירה שנגזרה עליהם אחרי מעשה מרגלים שלא לכנוס לארץ עיי"ש, א"כ אדרבה שבח הוא לו שמסר נפשו על קדושת השם ולא גנאי, אכן במהרש"א שם תמה ע"ד המדרש, דאם זאת היתה כונת המקושש ל"ה מחויב מיתה כלל דהוה משאצל"ג כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה, אמנם זה דוקא אם נאמר דמשאצל"ג פטור עלי', אבל אם נאמר דמשאצל"ג חייב, שפיר י"ל כדברי המדרש, ולפ"ז י"ל דר"ע ור' יהודא בן בתירא קאי בשטתייהו, דר"ע ס"ל דמשאצל"ג חייב, (וכמו שהביא בישי"ע רס"י תצ"ה באו"ח בשם המהרש"א), וא"כ שפיר י"ל כדברי המדרש דמקושש לש"ש נתכוין,