אבני חפץ כז

הבשר לאוכלו קודם חצות, אבל לא כפשוטו שלא ילין עד הבוקר, דזה א"א לומר הן אצל הבשר והן אצל האימורין, דבשניהם לא נמשך הזמן עד הבוקר וכמו שביארנו וז"נ בסברא

ד) ומעתה מה נכבדו הדברים לבאר לשון הגמ' בסגנון אשר יעדתי, דר"ס לא הי' מקשה קושיתו כלל על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, משום דחשב שי"ל כפירוש הירושלמי, דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, והיינו דהי' ס"ל כראב"ע דפסח נאכל עד חצות, שאז אמנם הפירוש הזה עולה יפה וכמו שביארנו (והתירוץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת לא הי' נראה בעיניו, כי חשב זאת לדוחק לאוקמי קרא בכה"ג דוקא), אכן כאשר שמע שר' כהנא הקשה קושיתו על קרא דלא ילין חלב חגי, והכתיב עלי' השלם, ותירץ לנפשי' כשנתותרו, ובאמת הו"ל לתרץ בפשיטות דקרא זה מיירי באימורין של פסח, שמצותן אחר התמיד, וצ"ל משום דקאי בשטתי' להלן, דיליף מקרא הזה דאימורי חגיגת ט"ו נפסלין בלינה, ולפי מה שתמה עליו רבא שם, מי איכא מידי דלתנא לבשר ל"צ קרא ולדידי' לאימורין צריך קרא, בהכרח צ"ל דס"ל כר"ע דסתם בוקר היינו בוקר שני, ופסח נאכל כל הלילה וכמו שהבאנו למעלה, וכיון שכן הנה ל"ל כפירוש הירושלמי, דהפירוש בקרא דלא ילין שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין. דהפירוש הזה לפי דברינו לא יתכן רק לראב"ע. אבל לא לר"ע, ולכן הקשה ר"ס קושיתו, אמאי כתיב לפ"ז לא ילין לבוקר זבח חג הפסח, ומשמע הא כל הלילה ילין, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט וזה שאמרו רמי לי' ר"ם, היינו ר"ס רמי לי' לר' כהנא, אחרי שמעו ממנו התירוץ דמיירי כשנתותרו, לרבא כלומר לרבא שהקשה עליו להלן מקרא דלא ילין מן הבשר וכו', ועכצ"ל דס"ל כר"ע, א"כ מה יענה להאי קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח וכמ"ש, והשיב לו דאה"נ דלדידי' ליכא לפרש כפירוש הירושלמי, ובהכרח לתרץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ודחה ר"ס דוכי משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט ניקמו לקרא בכה"ג, והיינו דר"ס חשב זאת לדוחק לומר דקרא מיירי דוקא בכה"ג, ותפס העיקר כפירוש הירושלמי, והפירוש הזה לא יעלה יפה, לר' כהנא, והשיב לו ר' כהנא, שבקי' לקרא דהוא דחוק ומוקים אנפשי', והיינו דבאין דרך אחר לתרץ, ההכרח לאוקמי קרא בכה"ג, אף שהדבר נראה רחוק קצת והענין נחמד בדרך החידוד

ה) ועיין בספרי ברכת אהרן מאמר ס"ב אות ג', שהבאתי בשם ספר מלא הרועים שכ' בערך כמדארל"ת אות י"ט, דפירוש הירושלמי שמרהו שלא יבא לידי בל ילין לא יתכן רק לר"ע, דס"ל דסתם בוקר היינו בוקר שני, אבל לראב"ע דס"ל דבוקר היינו בוקר ראשון ל"ל הכי, וזה משום שביאר דברי הירושלמי שמפרש דאין כונת הכתוב שלא יקטיר הפסח בבוקר, שאז הי' משמע דכל הלילה מותר להקטיר, וקשה דהרי אין עולת חול קריבה ביו"ט, רק הכונה להזהיר להקטיר הפסח מבעוד יום, דאם לא יקריבו אותו מבעוד יום, יהי' מהצורך להלינו עד הבוקר, דבלילה לא יהי' אפשר לשורפו, דאין שורפין קדשים בלילה, ויש לתמוה דהרי גם בבוקר לא יהי' באפשר לשורפו, דאין שורפין קדשים ביו"ט, וע"כ דהירושלמי קאי בשטת ר"ע, דבוקר היינו בוקר ש שני, משא"כ לראב"ע דבוקר היינו בוקר ראשון ג"כ הכי, ואנכי בספרי שם תמהתי עליו דמצאנו להדיא בתוס' ברכות (ט' ע"א) ד"ה ראב"ע, שכתבו כן אליבא דראב"ע, לענין הקרא דלא תותירו ממנו עד בוקר וה"ה די"ל ג"כ אליבי' לענין הקרא דלא ילין, לכן מסתבר יותר כסברתנו, דאדרבה פירוש הירושלמי לא יתכן רק אליבא דראב"ע, משא"כ לר"ע ל"ל הכי, כיון דלדידי' הי' מהצורך לקרוע הכתוב לגזרים ולפרש בו פירוש אחר לענין הבשר ופירוש אחר לענין האימורין וזה לא ניתן להאמר, ומה שהעיר במלה"ר לפי סברתו, הרי לראב"ע לא יהי' באפשר לשרוף בבוקר, דאין שורפין קדשים ביו"ט, הנה באמת תמהו כן גם המפורשים על דברי התוס' בברכות שם שהבאנו, ותירוצים שונים נאמרו בזה, אבל בכל אופן שיהי' דברי התוס' קיימים, דגם לראב"ע יש לפרש כן ויש להאריך עוד בזה ואכ"מ

ו) והנה התוס' כאן בד"ה ולא הקשו, אהא דמקשה ר"ס הא כל הלילה ילין, והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט, והלא קרא בנותר דבשר מיירי ולא באימורין, ובישוב קושיא זו נראה עפ"י דברי רש"י בפירושו עה"ת בפ' ראה, שכתב על הקרא דלא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר שני פירושים, הפירוש האחד דקרא זה היא אזהרה למותיר פסח דורות, לפי שלא נאמר אלא בפסח מצרים, ויום הראשון האמור כאן הוא י"ד בניסן, כמו שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, והפירוש השני דקרא הזה מיירי בחגיגת י"ד, ואתיא להורות דנאכלת לשני ימים ולילה אחד, וכמו דאיתא בפסחים (ע"א) עיי"ש, וא"כ י"ל דר"ס שהקשה קושיתו בגמ' כאן הקשה כן לפי הפירוש הראשון בקרא דלא ילין מן הבשר שהבאנו, שאז ע"כ שמענו אזהרה לנותר דבשר מקרא דלא ילין מן הבשר שמוזכר בו להדיא בשר, וא"כ קרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח לא אתיא רק לאי לאימורין ולכן שפיר הקשה והרי עולת חול אינה קריבה ביו"ט. וממוצא הדברים יש ללמוד דאם נפרש קרא דלא ילין מן הבשר וכו' כפירוש השני וכברייתא המובאת בפסחים (ע"א), דאתיא להורות דחגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד, אה"נ דלא יהי' מקום לקושית ר"ם, די"ל דקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אתיא לנותר דבשר ולא לנותר דא דאימורין, וכקושית התוס' שהבאנו ודוק

ז) שבתי וראיתי כי בדברינו אלה יעלה בידינו ג"כ ענין נכבד לבאר דברי הש"ס כאן, ולמצוא יחס וקשר בין קושית ר' כהנא וקושית ר"ס בדרך אשר הלכנו, רק בסגנון אחר קצת, דהנה כבר הבאנו קושית המל"מ אהא דמקשה ר' כהנא על קרא דלא ילין חלב חגי עד בוקר והכתיב עלי' השלם והרי קרא זה מיירי באימורי פסח שמצותן אחר התמיד, וצ"ל כמ"ש דר"כ קאי בשעתי' להלן (בדף ע"א), דדרש לקרא הזה על אימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה, ולא קאי על אימורי פסח, ובש"ס שם מקשה רבא על ר' כהנא מהך ברייתא דמפיק לקרא דלא ילין מן הבשר וכו' לחגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד ונשאר בקושיא, וצ"ל דר' כהנא יחלוק על ברייתא זו, ויפרש קרא דלא ילין מן הבשר כפירוש הראשון שהבאנו, דאתיא למותיר פסח דורות, וכיון שכן לפי דברינו למעלה קרא דלא ילין לבוקר זבח חג