אבני חפץ כו

דלא ילין הא כל הלילה ילין, והכתיב עלי' השלם וכו', הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשנתותרו. רמי לי' ר' ספרא לרבא, כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח, לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין, והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. א"ל כבר רמייה ניהלי' ר' אבא בר חייא לר' אבהו, ושני לי' הכא בי"ד שחל להיות בשבת עסקינן. דחלבי שבת קריבין ביו"ט, א"ל משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קר בי"ד שחל להיות בשבת הוא דכתיב, א"ל שבקי' לקרא דהיא דחוק ומוקים אנפשי', עכ"ל הגמ'

א) ויש לדקדק, הלא הפסח הוא עיקר קרבנו של יום, והחגיגה היא באה עם הפסח וטפילה אליו, וא"כ כשיש קושיא על הקרא דלא ילין, הנאמר הן אצל הפסח והן אצל החגיגה, הי' מהראוי מתחלה לעסוק בקושיא הנוגעת לפסח שהוא עיקר קרבנו של יום, ואח"כ בקושיא הנוגעת לחגיגה שהיא טפלה אליו, ומדוע שנה הש"ס הסדר והביא מתחלה הקושיא על הקרא של החגיגה, ואח"כ הקושיא על הקרא של הפסח

ומפאת זה אני אומר, דיש יחס וקשר בין שתי הקושיות האלה, והיינו דר"ס שהקשה הקושיא על קרא דפסח, ידע שיש לתרץ דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, אכן חשב התירוץ הזה לדוחק, ולא הי' נכון בעיניו, וכמו שאמר משום דחלבי שבת קריבין ביו"ט אנן ניקו ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל להיות בשבת, וע"כ המציא לעצמו תירוץ אחר, ולא הי' באמת מקשה קושיתו כלל, אכן כאשר שמע מר' כהנא שהקשה קושיתו על קרא דחגיגה ותירץ דמיירי כשנתותרו, הנה בזה נסתר תירוצו של ר"ס על קרא דפסח, ולכן אך אז נתעורר להקשות קושיתו, והשיב לו התרצן דבאין עצה אחרת אה"נ דההכרח לומר דקרא מיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ומה שאמרו בגמרא רמי לי' ר"ס לרבא אין הכונה שר"ס רמי לי' לרבא, רק הכונה רמי לי' לר' כהנא דקדים שם, ולרבא הפירוש לשטת רבא, היינו לפי מה שדן רבא במק"א בדברי ר' כהנא נתעוררה הקושיא מקרא דפסח, וכה דברי בעזה"י

ב) הנה בהא דהקשה ר' כהנא על קרא דלא ילין חלב חגי וכו' הא כתיב עלי' השלם, יש לתמוה לפמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' ק"פ ה"ז דהמלין אימורי פסח עובר בל"ת, שנאמר לא ילין חלב חגי עד בוקר עיי"ש ומשמע דהקרא הזה קאי על פסח, וא"כ מה קשיא לי' לר"כ מקרא דעלי' השלם, הרי פסח מצותו אחר התמיד וכמו שאמרו בפסחים (נ"ט ע"א), יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים מדבר שלא נאמר בו בערב אלא. בין הערבים, וכבר תמה בזה במל"מ על הרמב"ם, ונ"ל דר' כהנא שהקשה קושיתו, משום דקאי בשטתו להלן בפסחים (בדף ע"א ע"א), דדריש מקרא הזה דלא ילין חלב חגי דאימורי חג חגיגת ט"ו נפסלין בלינה, מדכתיב עד בוקר וסמיך לי' ראשית, למימרא דבוקר היינו בוקר ראשון עיי"ש, וע"כ דס"ל דקרא זה לא קאי על פסח ורק על ח חגיגה, ולכן שפיר הקשה והכתיב עלי' השלם, וכ"כ במל"מ שם, ובש"ס שם (בדף ע"א) מקשה רבא על ר' כהנא, מי איכא מידי ואלו תנא לבשר ל"צ קרא (לאשמעינן דבוקר היינו בוקר ראשון ורק צריך קרא להשמיענו דבוקר היינו בוקר שני, דמצד הסברא הו"א דבוקר היינו בוקר ראשון), ור' כהנא לאימורין בעי ראשית, להורות דבוקר היינו בוקר ראשון (דלולא זאת הו"א מצד הסברא דבוקר היינו בוקר שני), דתניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר, לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכו', טעמא דכתיב ביום הראשון לבוקר דמאי בוקר בוקר שני, הא כל היכא דכתיב בוקר סתמא בוקר ראשון, ואע"ג דלא כתב בי' ראשית, ונשאר רבא בקושיא, וצ"ל כיון דד"ז אי בוקר סתמא היינו בוקר ראשון או בוקר שני היא מחלוקת בין ראב"ע ור"ע, וכדאיתא בפסחים (בדף ק"כ ע"ב). דראב"ע דס"ל דהפסח נאכל עד חצות ס"ל דכל היכי דכתיב בוקר היינו בוקר ראשון, ור"ע דס"ל דנאכל כל הלילה ס"ל מאי בוקר בוקר שני עיי"ש, א"כ ר' כהנא דמצריך ראשית להורות דבקר היינו בקר ראשין יסבור ג"כ כר"ע, דסתם בקר היינו בוקר שני, ופסח נאכל כל הלילה, ולכן איצטריך קרא דראשית, אמנם התנא דברייתא דלא ילין מן הבשר וכו' יסבור כראב"ע דפסח נאכל עד חצות, ובוקר היינו בוקר ראשון, ולכן איצטריך לדידי' קרא להורות דבוקר היינו בוקר שני, ועיין תוס' פסחים (ע"א ע"ב) ד"ה כל ודו"ק

ג) והנה בהא דהקשה ר"ס על הקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח, והרי עולת חול אין קריבין ביו"ט, הביאו התוס' דבירושלמי הקשה ג"כ קושיא זו על קרא דלא ילין חלב חגי, ותירץ שני תירוצים, האחד דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת, ודחה זאת דכתיב חגי וחגיגה לא דחיא שבת, ותירץ עוד דה"ק שמרהו שלא יבא לידי בל ילין עיי"ש, ולפום ריהטא גם בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אשר עליו הקשה ר"ס קושיתו, ג"כ יש לפרש כן דה"ק שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין, וממילא לא תקשה קושית ר"ס, וא"צ לדחוק ולתרץ דמיירי דוקא בי"ד שחל להיות בשבת. אכן כאשר נעמיק בזה, נראה דשם בקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח אין לפרש כפירוש הירושלמי, לפמ"ש התוס' כאן בד"ה ולא, דקרא זה דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח קאי בין על בשר הפסח בין על האימורין, א"כ אם נאמר כר"ע דפסח נאכל כל הלילה יהי' נמצא דלגבי הבשר יהי' הפירוש של הקרא הזה כפשוטו, והיינו דלא ילין עד הבוקר, אבל כל הלילה ילין דפסח נאכל כל הלילה, משא"כ לגבי האימורין יהי' ההכרח לפרש שמרהו שלא יבא לידי בל ילין, שיקריבהו מבעוד יום בשעה הראוי' לו וכדאיתא בירושלמי, ומהצורך יהי' לפ"ז לפסוק הפסוק בסכינא חריפא ולחתכו לגזרים, באופן שיהי' בו פירוש אחר לגבי הבשר ופירוש אחר לגבי האימורין. וזה דבר שקשה להלום ואין הדעת סובלו, ולא יהי' עצה אחרת, רק לתרץ קושית ר"ס כמו שהוא לפנינו בש"ס, דקרא מיירי בי"ד שחל להיות בשבת. אכן נראה דזה דוקא אם נאמר כר"ע דפסח נאכל כל הלילה, אבל אם נאמר כר כראב"ע, דפסח אינו נאכל רק עד חצות. א"כ גם לגבי הבשר אין לפרש הקרא כפשוטו דלא ילין לבוקר הא כל הלילה ילין, דגם הבשר אסור לדידי' לאכול כל הלילה, וכיון שכן שפיר יש לפרש אליבי' כפירוש הירושלמי שמרהו שלא יבא לידי בל ילין. והיינו אצל כל אחד יש לשמור הזמן המיוחד לו שלא לבוא לידי בל ילין, אצל האימורין להקטירם מבעוד יום, ואצל