אבני חפץ כא

שהוא בעצמו בחר לו, מי מהכהנים שיעמוד במקומו אם יארע בו פסול, וה"נ על הקהל לבחור את הממלא מקום השו"ב, ולא שהשו"ב יבחר לו כטוב בעיניו וזה פשוט. ולכן עכ"ז מהיאות שיבחרו באיש שיהי' נוח גם להשו"ב, כאשר כן מצאנו בכ"ג שהקפידו שלא יהי' חשש איבה וכדאיתא בש"ס דיומא י"ג שהבאנו למעלה, ויש לדמות זאת קצת למ"ש החינוך במצוה תק"נ שאין למנות שני אנשים במינוי והם רחוקים בטבעם והנהגתם, שאף בבעלי חיים הקפידה התורה משום צער ב"ח, ואמרה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, והדברים ידועים, וה"נ אף שאין משמשים כאחד, בכ"ז יש ביניהם איזהו יחס, ומהראוי שיהי' נוחים זל"ז, והנלפע"ד כתבתי

סימן י

א) ראיתי בשאג"א סי' פ"ב שהרחיב הדיבור, אי נשים מוזהרות בעשה דתשביתו כיון דהוה מעשהז"ג, וצידד דמוזהרות, כיון דאיכא לאו דב"י בהדי עשה דתשביתו, וכל היכי דאיכא לאו בהדי עשה נשים מוזהרות אפי' במעשהז"ג, כדמוכח מדברי התוס' בקידושין (ל"ד ע"א) ד"ה מעקה עיי"ש

ולפענ"ד יש להעיר בזה, דערבך ערבא צריך, כי בלאו דב"י גופי' מאן יימר דנשים מוזהרות, הרי הוה לשאב"מ ובלשאב"מ אין נשים מוזהרות, כמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב סי' י"ד. ונראה קצת דע"כ ל"א דנשים אין מוזהרות בלשאב"מ רק אם הלאו הוה תמיד לשאב"מ, אבל אם לפעמים משכחת ע"י מעשה, אז כיון דנשים מוזהרות על הל"ת היכי דהוה ע"י מעשה, ה"ה דמוזהרות עליו אפי' אם אין בו מעשה, והסברא בזה דהא עיקר הטעם דנשים אין מוזהרות על לשאב"מ כתב הפמ"ג שם, משום דבקרא דאיש או אשה אשר יעשו וכו' שממנו ילפינן שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, עיין ש"ס קידושין (ל"ה ע"א), מוזכר לשון עשי', וממילא דנשים לא הוקשו לאנשים רק בל"ת שיש בה מעשה אבל לא בלשאב"מ עיי"ש, וא"כ אם לפעמים משכחת הל"ת ע"י מעשה, אז ממילא הוקשו נשים להיות מוזהרות עליו, וכיון דידענו פעם אחת דנשים מוזהרות על לאו זה מכח ההיקש לאנשים, שוב י"ל דאיתנייהו בלאו זה, אפי' היכי שא"ב מעשה כמו אנשים, דלכל פרטי הלאו הוקשו, וא"א לחלק לאו אחד לחצאין ולומר דלצד זה של הלאו הוקשו ולצד זה לא הוקשו (ואולי הוה זה בכלל אין היקש למחצה), ולפ"ז בלאו דב"י כיון דלפעמים משכחת לי' ע"י מעשה, כגון הקונה חמץ בפסח, עיין רמב"ם פ"א מה' חמו"צ ה"ג, ואז ע"כ נשים ג"כ מוזהרות, ה"ה דמוזהרות עליו תמיד אפי' היכי דליכא מעשה, ושפיר כתב השאג"א די"ל דנשים מוזהרות ג"כ בעשה דתשביתו, כיון דמוזהרות בלאו דב"י, דאף דהוה לשאב"מ נשים מוזהרות עליו וכמ"ש

ב) עוד יש להעיר בזה אי נשים מוזהרות בלאו דב"י, כיון דב"י הוה להנל"ע. כמ"ש התוס' בפסחים (כ"ט ע"ב) וממילא הוה לאו שאין לוקין עליו, ובלאו שאין לוקין עליו ג"כ אין נשים מזוהרות, כמ"ש המהרי"ט בקידושין (ל"ה) וכן משמע ג"כ מפירש"י בקידושין (ל"ה ע"א) שכתב, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ולאווין עונשין מלקות הן עיי"ש, אלמא דההיקש ל"ה רק בלאווין שי"ב מלקות אבל לא בלאווין שא"ב מלקות. אמנם הא מילתא גופא שכתבו התוס' דב"י הוה להנל"ע אינו ברור עוד, ומדברי הרמב"ם בפ"א מה' חמו"צ שהבאנו שכתב דהקונה חמץ בפסח לוקה, משמע דל"ה להנל"ע, דאלו הוה להנל"ע לא הי' לוקין עליו, ועיין בספר דרוש וחידוש להגאון רעק"א, מערכה ה' למס' פסחים שהאריך בזה אי לאו דב"י הוה להנל"ע, והעיר שם בדבר נכון לפי המבואר במכות (י"ד ע"ב), אמר רבב"ח כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו, כתיבא וחנינא וכו', תנינא הבא אל המקדש טמא וכו', ומסקינן דהדר בי' רבה, והקשו המפורשים לפ"ז אמאי תנינא דהבא אל המקדש טמא לוקה, הרי הוה להנל"ע, וכתב הרמב"ן דה"ט, משום דהעשה אינה מנתקת הלאו למפרע דהעשה דוישלחו אינה מועלת רק להבא שלא יעבור עוד, אבל אינה מתקנת מה שכבר עבר, משא"כ בכל להנל"ע קיום העשה מתקן הלאו למפרע עיי"ש, וא"כ ה"נ בחמץ, כיון דבכל רגע ורגע עובר בלאו דב"י, העשה דתשביתו אינה מועלת רק להבא שלא יעבור עוד, אבל אינה מועלת למפרע לתקן מה שכבר עבר, ושוב ל"ה להנל"ע, אולם הוסיף עוד דזה דוקא אם נאמר דהשבתת חמץ בכ"ד, שפיר י"ל כסברא הנ"ל דההשבתה אינה מועלת רק להבא, אבל אם נאמר דאין ביעור חמץ אלא שריפה, הרי כתב השאג"א בסי' פ"ג דאף למאן דס"ל א"ב חמץ אלא שריפה, מ"מ לענין שלא יעבור עוד בב"י, גם אם פיררו וזררו לרוח סגי, וא"כ ל"ל דהעשה דתשביתו דהיינו שריפה אינה מועלת רק לתקן להבא שלא יעבור עוד, דבזה סגי בהשבתה בכ"ד, ומה צורך יש בשריפה דוקא, וצ"ל דהשריפה מועלת גם למפרע, לתקן מה שכבר עבר ושוב הוה להנל"ע. ולפ"ז זכינו לדין דהא מילתא אי ב"י הוה להנל"ע תליא בפלוגתא, אי אין ביעור חמץ אלא שריפה או השבתתו בכ"ד, דאם אין ביעור חמץ אלא שריפה, הוה ב"י להנל"ע, ואי השבתתו בכ"ד ל"ה להנל"ע, ולפ"ז גם הא מילתא אי נשים איתנייהו בב"י, אשר יסוב על קוטב זה, אי ב"י הוה להנל"ע או לא כדברינו למעלה, ג"כ יהי' תליא בהא אי אב"ח אלא שריפה או השבתתו בכ"ד, דאם אב"ח אלא שריפה אשר אז ב"י הוה להנל"ע, הנה אין נשים מוזהרות, ואם השבתתו בכ"ד אשר אז ל"ה להנל"ע נשים מוזהרות ודו"ק

ג) ובזה יעלה בידינו פלפול חריף בש"ס דפסחים ה' דמדייק ר"ע דתשביתו מעיו"ט, דאס"ד ביו"ט הא מצאנו להבערה שהיא אב מלאכה וכו', ואמר רבא ש"מ מדר"ע תלת וכו', ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה, ופירש"י דאל"כ הי' מותר להשבית ביו"ט ע"י שיאכיל החמץ לכלבים, והקשה בפנ"י דמנ"ל לרבא לדייק דר"ע ס"ל אב"ח אלא שריפה, דילמא ס"ל השבתת חמץ בכ"ד, ואפי"ה מדייק ר"ע שפיר דתשביתו היינו מעיו"ט, דביו"ט גם ע"י אכילה לכלבים אסור להשבית מטעם אחשבי', כמ"ש רש"י בביצה (כ"ז ע"ב) דחלה שנטמאת אסור להשליך לכלבים ביו"ט מטעם אחשבי', עוד מקשים דמנ"ל לרבא דר"ע ס"ל אב"ח אלא שריפה, דילמא ס"ל השבתת חמץ בכ"ד, ואפי"ה מדייק שפיר דתשביתו היינו מעיו"ט, כיון דתשביתו משמע בכל ענין גם שריפה בכלל ואילו