אבני חפץ קצ

חרם, וכדאיתא בכנה"ג סי' פ"ז בהגהות הטור אות פ' בשם ספר תיקון יששכר (דף קכ"ד), שיש כמה ימים שאין לישבע בהם, וה"ה שאין מחרימין בהם, דחרם הרי הוא כשבועה, כמבואר בשו"ת מהרשד"ם חחו"מ סוס"י רפ"ז, והי' מהראוי שבימים האלה אם מסדרין גט. לא יטילו הב"ד אח"כ חרם על המוציא לעז, כיון שבימים האלה אין מחרימין. ועיין באו"ח סי' תר"ב דאין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר יוה"כ, ובתשו' ח"ס חו"מ סי' ע"ז כתב, שיש נוהגין שלא ליתן חרם כל חודש תשרי, והי' לפ"ז מהיאות, שאם מסדרין גט בעשי"ת או בכל חודש תשרי, לא יגזרו הב"ד חרם אחר הגט, ולית דחש לזה, וע"כ דהטלת חרם אחר הגט ל"ה כחרם דעלמא, ולכן אין קפידא להטילו גם בימים שאין נותנים בהם חרם, וה"ה שאין קפידא להטילו גם בלילה, או כמה פעמים ביום אחד, אף ששאר חרם אין מטילין בלילה וכן אין גוזרין שני חרמות ביום אחד, וכאמור

אמנם לענין שאלתני, כבר כתבתי שבלא"ה הסברא נותנת שאין לגזור שתי פעמים בחרם כשמסדרין שני גיטין מספק, כיון שסידור שני הגיטין הוה מעשה אחד של גירושין, שמגרש פלוני את אשתו, וסגי בהטלת חרם פעם אחת אחרי סידור שני הגיטין, וכמו שכתבתי

ה) ובהיותי בזה אעיר עוד בדברי הספר חסידים שהבאתי, שכתב וז"ל, לא הי' גוזרין בימים הקדמונים שני חרמות ביום אחד, שנאמר בראשית ח') לא אוסיף לקלל עוד ולא אוסיף עוד להכות, וכתיב בתרי עשר בספר מלאכי (ג'), כי אני ה' לא שניתי וסמיך לי' במארה אתם נארים בגמטריא חרם עכ"ל, ולא הבנתי. מה ראי' מלשון הכתוב לא אוסיף עוד לקלל וכו' שאין גוזרין שני חרמות ביום אחד, הרי שם נאמר בכלל שהקב"ה אמר שלא יוסיף עוד לקלל את האדמה ולא באותו היום דוקא, ואיזהו הוכחה יש משם שאין גוזרין שני חרמים ביום אחד, וכן הראי' השני' שהביא בספר חסידים מקרא דמלאכי היא ג"כ קשה להבין, דאף אם נפרש אני ה' לא שניתי מלשון השנות הדבר, כלומר שהקב"ה לא כפל המארה שנזכרת אח"כ (ולא מלשון השתנות נות וחלוף כמו שהוא הפירוש הפשוט במקרא, עיין בפירש"י ובאב"ע וברד"ק שם), הנה נאמר שם ג"כ בדרך כלל, שהקב"ה אינו כופל ושונה המארה, אבל מנ"ל להוכיח שרק ביום אחד אינו כופל, שנדייק מזה שאין גוזרין שני חרמות ביום אחד, וצ"ע בזה

סימן ק

דרוש לשבת שובה שנת תרפ"ח בבהכ"ג הישן דפ"ק רישא

א) ביומא (ס"ו ע"א), ת"ר איש להכשיר את הזר, עתי שיהא מזומן, עתי ואפילו בשבת, וראיתי מקשים אהא דדרשו, עתי ואפילו בשבת והיינו ששילוח השעיר דוחה שבת, ואמאי הי' דוחה שבת, הרי הי' באפשר לשלחו ע"י שנים ולא הי' צריכים כלל לבוא לידי דחיית שבח, דקיי"ל שנים שעשו מלאכה בשבת פטורים, וכיון שהי' באפשר להנצל מדחיית שבת בשילוח השעיר, אמאי באמת הי' דוחה שבת, ועיין בתשו' בית יצחק למו"ז מאוה"ג זצלה"ה חאה"ע ח"ר סי' צ"ב מ"ש בזה

ובהשקפה הראשונה רציתי לומר בזה דבר חדש, דאם אמנם שבכל מלאכת שבת, שנים שעשאוה פטורין, מ"מ במלאכת הוצאה גם ע"י שנים יש חיוב, והסברא דהנה בטעם הדבר מדוע שנים שעשו מלאכה בשבת פטורין, צ"ל משום דהתורה לא חייבה רק בעושה מלאכה גמורה, וע"י שנים לא מקרי מלאכה גמורה, דכל אחד אינו עושה רק מקצת ת מהמלאכה, ובזה לא חייבה התורה, וכמו דדרשינן בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, עיין שבת (צ"ב ע"ב), וא"כ י"ל דזה דוקא בכל מלאכות שהן מלאכות גמורות, אבל בהוצאה שכל עיקרה ל"ה מלאכה גמורה, כמ"ש התוס' בשבת (ב' ע"א) ד"ה פשט וביצה (י"ב ע"א) ד"ה דילמא, דהוצאה גר גרועה היא משאר מלאכות, ואפ"ה אסרה התורה אותה, ש"מ דבהוצאה לא הקפידה התורה כלל על איכות המלאכה, וה"ה די"ל שבהוצאה לא הקפידה גם על כ כמות המלאכה, וגם שנים שהוציאו חייבין, ולכן שפיר איצטריך קרא דעתי להתיר שילוח השעיר בשבת, כיון דשם יש איסור ה הוצאה, כמו דדייק באמת בש"ס דיומא שם מזה דאין עירוב והוצאה ליוה"כ, ובהוצאה גם בשנים יש חיוב

אכן כאשר נתישבתי בזה ראיתי דזה ליתא, דהרי להדיא מצאנו שאמרו הך מילתא דשנים שעשו מלאכה בשבת פטורין גם לענין הוצאה, וכדאיתא בשבת (צ"ב ע"ב) שם במתניתין, המוציא ככר לרה"ר חייב, הוציאו שנים פטורין, וע"כ לא נחלקו ר"מ ור"י ור"ש שם רק בהגבלת הגדר של שנים שעשאוה, לענין יכול ואינו יכול, אבל בעיקר הדבר מודים, די"ל שנים שעשו פטורין גם בה בהוצאה, וש"מ דגם בה בהוצאה אמרינן שנים שעשו פטורין

ב) אמנם מדה טובה אינה חוזרת ריקם, ויש לקיים דברינו, דהנה בטעם הדבר מדוע הוצאה הוה מלאכה גרועה, כתבו התוס' בשבת ב' שם, משום שיש תרי קראי על הוצאה, קרא דאל יצא איש ממקומו וקרא דויכלא העם מהביא, ומדאיצטריך תרי קראי, ש"מ דהוה מלאכה גרועה עיי"ש, ולפ"ז מאן דס"ל תחומין דאורייתא, ויליף זאת מקרא דאל יצא, כמ"ש התוס' בסוטה (ל' ע"ב) ד"ה מר, לדידי' ליכא רק חד קרא להוצאה, והיינו קרא דויכלא, ול"ה כלל הוצאה מלאכה גרועה, וכ"כ בטעם המלך על השעה"מ סוף ה' שבת, וא"כ לדידי' אה"נ דגם בהוצאה שנים שעשו פטורין, דלדידי' אין חילוק בין הוצאה לשאר מלאכות. וכאשר נתחקה נראה דכל הנהו תנאי המוזכרים בשבת שם, לענין שנים שעשו בהוצאה, והיינו ר"מ ור"י ור"ש ס"ל דתחומין דאורייתא, עיין עירובין (ל"ה ע"ב), דר"מ ור"י ס"ל דיש להחמיר בספק עירוב, וזה משום דס"ל דתחומין דאורייתא, וגם ר"ש י"ל דס"ל דתחומין דאורייתא, והא דמקיל בעירובין שם בספק עירוב כר' יוסי, י"ל דה"ט משום דאיכא חזקה לקולא, ועיין במלא הרועים ערך תחומין שכ"כ, וכיון שכן ס"ל דגם בהוצאה שנים שעשו פטורין, דלדידהו ל"ה כלל הוצאה מלאכה גרועה, אבל מאן דס"ל דתחומין דרבנן. והוצאה הוה מלאכה גרועה, שפיר י"ל לדידי' דבהוצאה גם שניים שעשו חייבין, דכיון דכל עיקרה הוה מלאכה גרועה, לא איכפת לן גם אם נעשית בשנים וכמו שביארנו: