אבני חפץ קפט

יוכל הוא לעשות עצמו רשע, ואינו נאמן לומר ששקר העיד מתחלה, ושפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה. ולפ"ז אה"נ שי"ל כסברת חכמי בריסק, דאף שבשתי כתי עדים המכתישות זו את זו, רק זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, אבל לעדות אחת פסולים, מ"מ בשני עדים המכחישים זה את זה כשרים גם לעדות אחת כיון שלא הוכחש רק מחד וכמ"ש

ה) והנה כ"ז היכי ששני העדים המכחישים זה את זה יבואו אח"כ להעיד יחד, י"ל דנאמנים, דל"ה עשאי"ל, כיון דאין להעד המשקר עד המסייע לדבריו. אחרי שהעד המסייע הוא נוגע בעדותו, וממילא לא יוכל לשום עצמו רשע וכמ"ש, אבל אם לא יבואו שניהם יחד להעיד רק אחד יצטרף עם אחר להעיד, ונרצה להאמינו כסברת חכמי בריסק כיון שלא הוכחש רק מעד אחד, בזה שוב י"ל דהוה עשאי"ל, דזה העד יאמר אח"כ כשיזומו אותו שהוא הי' המשקר מתחלה, והעד השני שהכחישו אז ע"כ יסייע לו בזה, והיכי שיש לו עד המסייע אדם משים עצמו רשע, ונמצא שהי' פסול מקודם ואין בו דין הזמה, וכיון שכן בלא"ה לא יוכל להעיד אח"כ וכאמור

ו) ומעתה מה יקרו הדברים בישוב קושית התומים שהבאנו, דע"כ אי אפשר לומר שיש חילוק בין שתי כתי עדים המכחישים זו את זו לשני עדים המכחישים זה את זה רק לשטת ר"ה, דס"ל דבשתי כתי עדים המכחישים זא"ז רק בפני עצמן מעידין, אבל ביחד אין מעידין, ובזה י"ל דדוקא בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז אינם יכולים להעיד ביחד, אבל בשני עדים המכחישים זא"ז יכולים אפילו ביחד להעיד, כיון דכל אחד אינו מוכחש רק מחד, דבזה ל"ק הרי הוה עשאי"ל, כיון שהעד המשקר יודה ויפסול עצמו בסייעת העד השני, דהעד השני הוה נוגע במה שיפסול את חבירו, דעי"כ יפטור גם הוא מתשלומי ההזמה ולכן לא יוכל לפסלו, אכן לר"ח דס"ל דבשתי כתי עדים המכחישים זא"ז אינם יכולים להעיד אפילו בפ"ע דבהדי, סהדי שיקרי למ"ל, אם נרצה לחלק ולומר דרק בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז אינם יכולים להעיד בפני עצמן, אבל בחד כנגד חד גם לדידי' יכולים להעיד בפני עצמן, הנה זה אי אפשר, דבכה"ג שוב יקשה הרי הוה עשאי"ל, דאם יבא רק אחד מהעדים המכחישים זא"ז בצירוף עד אחר להעיד, הלא יוכל אח"כ לפסול עצמו על סמך העד שהכחישו שיסייע לו, כיון שזה העד אין לו כעת שום תועלת במה שיפסול את השני דהוא אינו בכלל ההזמה, וכיון שכן בלא"ה אינו יכול אחד מהעדים שהכחישו זא"ז להצטרף עם עד אחר ולהעיד, דהוה עשאי"ל, ושפיר מקשה הגמרא על ר"ח מהא דאחד אומר ג' מרדעות ואחד אומר ה' עדותן בטילה ומצטרפין לעדות אחרת. כיון דלשטת ר"ת ע"כ אין חילוק בין שתי כתי עדים המכחישות זא"ז לשני עדים המכחישים זא"ז, ולדידי' כמו ששתי כתי עדים המכחישות זא"ז אינם יכולים להעיד אפי' בפ"ע כן גם בשני עדים אינם יכולים להעיד משום דהוה עשאי"ל וכמו שכתבנו, והענין יקר. ואם אמנם שכעת אנכי הרואה שיש להתוכח באיזהו הנחות שהנחתי, אבל בכלל הענין נכבד ומשנה לא זזה ממקומה

סימן צט

ע"ד השאלה במה שנוהגין להטיל חרם אחרי נתינת הגט שלא להוציא לעז על הגט, והיא מתקנת ר"ת וגדולי תלמידיו, כמבואר במרדכי סוף גיטין וכן היא בש"ע אהע"ז סי' קנ"ד סעיף כ"ב ובסדר הגט אות רמ"ב, איך יש להתנהג כשמסדרין שני גיטין מחמת ספק בשמות, אם יש להטיל חרם אחר כל גט, או סגי בהטלת חרם פעם אחת אחרי סידור שני הגיטין

א) הנה מילתא דמסתברא דסגי בהטלת חרם פעם אחת אחרי שני הגיטין, וא"צ להטיל חרם אחרי כל גט ביחוד, דהטלת החרם קאי על כל מעשה הגירושין, והיינו שלא יוציא שום אדם לעז על הגירושין שגירש פלוני את אשתו, וא"כ סגי לגזור בחרם פעם אחת אחרי כלות כל סדר הגירושין היינו שני הגיטין, שהכל הוא ענין אחד ונכלל במעשה הגירושין, וכן אני נוהג מאז בב"ד שלי, שבמקום שמהצורך לסדר שני גיטין אין גוזרין בחרם על הוצאת לעז רק פעם אחת, והיינו אחרי סידור שני הגיטין ולא אחר כל גט ביחוד

ב) ואם כי הדברים פשוטים וברורים בפני עצמם, יש להביא קצת סמוכין להם, ממה שראיתי בפתחי תשובה אהע"ז סי' קנ"ד ס"ק י"ג שכתב, דאם היא שעת הדחק ונותנין גט בלילה, אין להחרים על מי שמוציא לעז, דמבואר בספר חסידים סי' קמ"ג, דאין נותנין חרם בלילה עיי"ש, ולפי המבואר בספר חסידים שם, אין לגזור ג"כ שני חרמות ביום אחד, ולפ"ז לא נכון ג"כ להחרים שתי פעמים ביום אחד אחר נתינת שני גיטין, וע"כ יש להחרים רק פעם אחת אחר נתינת שני הגיטין וכמ"ש

ג) אמנם בראי' זו יש להתוכח, דלפ"ז לא הי' צריכין לסדר בכלל שני גיטין ביום אחד גם לשני אנשים שונים, כיון שאחר כל גט יהי' מהצורך לגזור בחרם שלא להוציא לעז על הגט, ואין גוזרין שני חרמות ביום אחד, ולית דחש לזה שלא לסדר שני גיטין לשני אנשים ביום אחד, וע"כ דהטלת החרם אחר הגט שלא להוציא לעז לא דמיא לשאר חרם, כיון שאיננו חרם על איש פרטי, ורק הוא חרם כללי מתקנת ר"ת ותלמידיו, ובכה"ג ל"ש הא מילתא שאין גוזרין שני חרמים ביום אחד. ואמנם מהך מילתא עצמה, שמסדרין שני גיטין לשני אנשים ביום אחד, ואין חוששין שמהצורך יהי' לגזור שני תרמות ביום אחד, יש לתמוה ג"כ על מה שהבאתי למעלה, שאם בשעת הדחק מסדרין גט בלילה, אין גוזרין אח"כ בתרם על הוצאת לעז כמו בשאר גיטין, משום שאין נותנין חרם בלילה, דהחרם שגוזרין אחר נתינת הגט ל"ה כחרם דעלמא, שיהי' מהצורך להקפיד שלא לגזרו בזמן שאין נותנין חרם כלומר בלילה, והא ראי' שבחרה דעלמא אין נותנין שני תרמות ביום אחד, ובגט אין מקפידין שלא לסדר שני גיטין ביום אחד כדי שלא לגזור שני חרמות ביום אחד, וה"ה שיש לצדד שגם לענין הטלת חרם בלילה אין קפידא בחרם שנותנין אחר הגט כמו בשאר חרם

ד) ויש להוסיף עוד להביא ראי', דהטלת תרם אחר הגט ל"ה כחרם דעלמא דאם הוה בחרם דעלמא, הרי יש כמה זמנים שאין נותנים בהם